אז למות
“לאהוב או למות“ של ארקדי דוכין הוא עיסה לא ברורה שלא מיטיבה עם קולו המרגש של החבר של נטאשה
כבר בחברים של נטאשה הפגין ארקדי דוכין את חיבתו לאלבומי קונספט ברוח הרוק המתקדם של שנות השבעים. “רדיו בלה בלה” היה אלבום כפול, עמוס משתתפים, שניסה לספר סיפור דרך כמה דמויות. הפרויקט ההוא הצליח בעיקר משום שהיה השלישי של הלהקה המצליחה, אבל הוא גם זה שפירק אותה. דוכין חזר ליצירת קונספט גם כסולן עם “כוכב האהבה” (1997), גם הוא כפול, עשיר בעיבודים תזמורתיים, כלי נשיפה, זמרים אורחים ופחות או יותר אף שיר שהפך לקלאסיקה.
“לאהוב או למות” לוקח את הקונספט ואת הרעיונות קצת יותר רחוק. אלבום בודד שמכיל 25 שירים וספר מהודר בעיצוב שקצת מזכיר סידור תפילה. הפעם הסיפור עוסק בחרדה שבהיעדר קשר אנושי, בתיאור החיים הזומביים שהעולם הסלולרי, לפי דוכין, כופה על כולנו.
עטיפת האלבום. לפחות הלחנים טובים
הבעיה בסיפורים שדוכין מנסה לספר דרך מוזיקה מ”רדיו בלה בלה” ועד “לאהוב או למות” אינה ברעיון המיושן של סיפור באמצעות שירי רוק. גם רעיונות מיושנים יכולים להצליח כשהאמן משתמש בהם כפיגום יצירתי ומביא פנימה עומק אמיתי ורגש שלא נשחק עד דק, כמו שעשה למשל שלום גד ב”שירי ארץ ישראל” של פרויקט העבד.
העבודה שהושקעה ב”לאהוב או למות” מורגשת מאוד. דוכין מתאר בתוך הספר את החיפוש שלו אחרי מילוי ל”חור בנשמה” שהתגלה לו בדמות לימודי הקבלה וחברים שאת חלקם הכיר שם, בארגון בני ברוך של ד”ר מיכאל לייטמן. מי שמכיר קצת את הרקע אולי יוכל להתחבר לטקסטים של דוכין אבל הרוב, שלא מכיר, יתקשה להתחבר. לא כי בגלל הטפה דתית או משהו כזה, אלא כי רוב האמירות אמורפיות לחלוטין, שלא לומר פשטניות לגמרי.
דוכין. מחפש למלא חור בנשמה צילום: אילן בשור
למרבה המזל, חולשת הטקסטים של דוכין זוכה לקיזוז מצד הלחנים והביצוע. הדכדוך הכה אופייני לדוכין מאז ומתמיד יכול לרגש ולגעת במאזינים גם כשהמילים הן משהו כמו “חיה מתה / על פלנטה / בלי שום טעם לחיים / חיה מתה / על פלנטה / עם סיגריות וסמים”. פשוט כי זה הבחור ששר את “מלנכולי” או את “את לא” והזעקה שלו פלחה גם לב בלתי חדיר לעצב. חבל רק שדוכין רחוק מהשפע היצירתי של הימים ההם.
באלבום מתארחים מוניקה סקס, בעז שרעבי, מירי מסיקה, אהוד בנאי ואביתר בנאי, אבל משום מה, דוכין התעקש לשיר לא פעם גם את השירים שנועדו להציג דמויות מגוונות, כך שבמקום להשתמש בקולות השונים כדי להפוך את הקונספט של הסיפור לחי יותר ולהקל עלינו להבין את הסיפור, הכל מתערבב לעיסה לא ברורה והתחושה שמתקבלת בתום ההאזנה היא של מטען עודף. אי אפשר להפיק מהאלבום הזה שום קתרזיס, שלא לדבר על איזושהי מסקנה על הניכור והבדידות שאמורים לככב ביצירה הזו.
שורה תחתונה: בעיקר למעריצי ספר הזוהר
