טרור אמנותי

היחסים המורכבים בין אמנים למי שתומכים בהם כספית, ובאופן ספציפי בין אמן לבין המדינה, הם נושא מורכב לאורך כל ההיסטוריה של האמנות, ונושא נפיץ בייחוד עכשיו - כשמתרבות הקריאות לתגמל יצירות ציוניות או לפסול יצירות שאינן עולות בקנה אחד עם דעת השלטון הנוכחי.

כעת היחסים האלה עומדים גם במרכזו של המיזם האמנותי החדשני "מתקן 27", שיוצא לדרך הערב, ובעצם דורש מאמנים להחזיר למדינה את הכסף שקיבלו ממנה לאורך הקריירה, כמלגות, פרסים, מענקים מקרנות וכן הלאה. ה"מתקן" הוא בית העיר - בית העירייה הישן של תל אביב, בכיכר ביאליק - שבמסגרת הפרויקט הופך לדימוי לכלא, מקום שבו הרשויות מחזיקות כ־15 אמנים הנדרשים להחזיר למדינה את הכסף.

ביומיום אפשר יהיה לצפות שם בעבודות שלהם; אבל פעם בשבוע, בימי שלישי בערב, דימוי הכלא יתעורר והוא "ייפתח למבקרים", שיוכלו לצפות בפרפורמנס של האמנים ולקנות מהם עבודות, שירותים או מוצרים שהם מוכרים כדי להחזיר את הכסף (עד 8 במרץ, 70 שקל כניסה לערבי הפרפורמנס, 20 שקל כניסה לתערוכה ביומיום).

מימין: עידית הרמן ואריאל ברונז עם עבודה של עמי קם. "זה שירות שלנו למען המדינה" צילום: עמית שעל

"מבחינתי זוהי פעולת טרור נגד המדינה והיושבים בראשה", מכריז אריאל ברונז, שאוצר ומנהל את האירוע עם עידית הרמן, "אני שונא כמעט את כל יושבי הארץ הזאת, את המאמינים באלוהים ואת האלוהים ואת מקבלי ההחלטות, ואני חושב שמוכרחים להדיח אותם. הדרך היחידה היא בפעולה רדיקלית".

אירוע אמנות הוא הפעולה הרדיקלית שתשנה את המציאות?

"אני גרגר קטן שמזיז עוד גרגר קטן, אבל הייתי רוצה לחשוב שבסוף כן".

הרמן נשמעת אחרת: "יש בינינו הרבה אי־הסכמות", היא אומרת על שותפה לפרויקט, "אני חושבת ומאמינה שבכל אקט מחאה רדיקלי יש גם משהו שהוא בסך הכל נאיבי וכמעט ילדותי, וגם הוא בא לידי ביטוי כאן".

עבודה של אנטון אברמוב ב"מתקן 27". "לחשוף אמנות רדיקלית לעוד קהלים"

אבל גם היא באה למחות: "בתקופה האחרונה הצנזורה נכנסת כאן לתוך החיים. אני בתחום כבר 20 שנה, ולראשונה התבקשתי 'להוריד ראש'.

למה רבין נרצח

היצירות במתקן 27 (זהו מספרו של בית העירייה ברחוב ביאליק) מגוונות מאוד, אבל את כולן האוצרים מגדירים "רדיקליות". גל ווליניץ, למשל, מציג עבודה המורכבת מצילומים מעובדים, אובייקטים שונים ווידיאו, וטוענת שרבין נרצח על רקע רומנטי (בקצרה, לפי גרסת ווליניץ, כשהאמן עצמו היה נער הוא ניהל רומן עם רבין, ויגאל עמיר - שהיה החונך שלו בפר"ח ומאוהב בו - קינא ורצח).

יצירה של רותם נחמני

בחדר אחר מציג עודד צדוק מונולוג עשיר שבו הוא מבטיח להעניק לקהל שילוב של ערכי מורשת, אלימות ומין. מיכל קציר מופיעה, לבושה ומאופרת, כדמות שעברה פיגוע דקירה, ושרה בליווי נבל מראש גרם מדרגות ששטיחיו מגואלים בדם. האמנית Oum Kultuv מציגה היכל תהילה שיצרה עבור ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו.

מעבר לשאיפה לומר משהו באמצעות העבודות, ברונז מדגיש את הצורך לומר משהו בעצם הצגת העבודות. "אמנים רדיקליים לא נמצאים היום מאחורי סורג ובריח", הוא אומר, "אבל רובם נחשפים רק לקהל רדיקלי בעצמו, וזאת דרך לחשוף אותם לעוד קהלים". לצערם, האמנים לא באמת כלואים ב"מתקן", אבל הרמן אומרת: "אנחנו מקווים שנוכל לגייס מספיק כסף שיאפשר לנו להלין ולהאכיל אותם פה, לקיים רזידנסי".

אנחנו חשבנו על זה קודם

הרמן (43) וברונז (31) שניהם אנשי תיאטרון - הוא יוצר פרינג', היא ממקימי תיאטרון התנועה החזותי קליפה (עם בן זוגה דמיטרי טולפנוב, שמת לפני פחות משנה). זו הפעם הראשונה שהם אוצרים אמנות באופן רשמי, אבל התחום לא זר להם. "עבור שנינו העבודה על הגבול של אמנות פלסטית היתה נוכחת תמיד", אומרת הרמן.

האמנים נבחרו, היא מסבירה, מתוך דגש על הפרפורמנס בעבודות שלהם. "חשוב לנו שהאמן יהיה נוכח בעבודות, שבכל יום שלישי יהיו 70 דקות של ביקור, הקהל יוכל להיכנס ו'לפגוש את החיות', לראות אותם בפועלם ולנסות להשתכנע מדוע יש לתמוך בהם ולקנות את מה שימכרו. מנגד, רצינו שזה לא יהיה רק פרפורמנס, שיוכלו להיכנס לפה ולצפות בעבודות כבתערוכת אמנות בכל יום".

העובדה שמדובר בחלל של העירייה לא מרתיעה? הרי לא מדובר בחלל פרטי אלטרנטיבי.

"הקונספט התפתח מההתחלה מתוך הפנייה החצי־ממסדית הזו של בית העיר. הם היו פתוחים מאוד בהגדרות שלהם, אבל רצו משהו 'שעוד לא ראינו קודם'. ויכול להיות שהדבר הזה ייסגר עוד לפני שייפתח, או יום למחרת הפתיחה. אני מאמינה שיותר חשוב ללכת בין הטיפות ועדיין להעביר את המסר. הקונספט שאמנים יצטרכו להחזיר את הכספים שקיבלו כתמיכה מהמדינה נראה בהחלט כמו אפשרות שהולכת לרווח פה בקרוב. כך יוכלו הרשויות לדעת לפחות שאנחנו היינו הראשונים שהצענו את הרעיון, ואולי בגלל זה לא ירצו לשתף איתו פעולה".