• תפריט
פנאי

אחים עם דם

האחים יואב ודורון פז השקיעו 100 אלף דולר ביצירת "ג'רוזלם", סרט האימה הירושלמי הראשון. הבכורה תיערך בפסטיבל הסרטים בעיר

איתי לב 09:3209.07.15

הבמאים יואב (38) ודורון (36) פז הם קודם כל אחים. הם מדברים באותה שפה, משלימים זה לזה משפטים, אחד מתחיל והשני מסיים. זה יפה לראות. כמו האחים הכדורגלנים מכנס, גם הם נולדו וגדלו בנתניה, שניהם צנועים, באים לעבוד, אחד מגן ואחד מתקיף.

 

בסצנת הבמאים הישראלית הם נחשבים לאנשי מקצוע עסוקים, ובין עשרות פרויקטים קטנים וגדולים שעשו אפשר לציין את את הדרמה היומית "מתים לרגע" ואת "פובידיליה" - סרט באורך מלא בכיכובו של עפר שכטר. עכשיו הם חוזרים לקולנוע עם סרט אימה/זומבים עצמאי חדש, "ג'רוזלם", שיוקרן בבכורה בפסטיבל הקולנוע ירושלים ה־32 שנפתח היום, ויתמודד על פרס חג'ג בתחרות לסרט הישראלי־עלילתי.

 

"קיבלנו מצלמות בגיל 10 והתחלנו לצלם שטויות, כל מיני סטופ־מושנים וסרטי אימה", מספר יואב, "'רצחנו את כל החברים שלנו, בזבזנו המון קטשופ, זה היה הכיף שלנו" .

 

"באיזשהו מקום נשארנו שם, עם הקטשופ והדם וכל זה", צוחק דורון. "אבא שלנו, יונתן פז, הוא קולנוען מהגווארדיה של פעם, מאלה שממשכנים דירות כדי לעשות סרט. הוא הנחיל לנו מורשת קולנועית שאומרת שקולנוען נמדד בעשייה שלו. אם יש לך משהו לעשות אתה קם ועושה אותו, אתה לא יושב ומחכה".

 

יעל גרובגלס בג'רוזלם יעל גרובגלס בג'רוזלם

 

"ג'רוזלם" הוא הפקה ישראלית, דוברת אנגלית. הוא מספר על סטודנטית אמריקאית (יעל גרובגלס) שמגיעה לטיול בעיר העתיקה בירושלים עם חבריה במהלך הימים הנוראים. בערב יום כיפור דמויות מסתוריות פושטות על הסמטאות, אנשים נרצחים ברחבי העיר, ולא ברור מי ישרוד את הלילה הנורא.

 

איך עלה הרעיון לסרט אימה בירושלים?

דורון: "'פובידיליה' היה קצת בוסרי, דרמה פסיכולוגית כבדה ששוקלת טונה עם חשיבות עצמית. החלטנו לעשות משהו ברוח שונה, יותר משוחררת, רצינו ליהנות יותר מהתהליך".

 

יואב: "עשו סרטי זומבים בכל מקום ועדיין לא עשו סרט אימה או סרט זומבים בירושלים, אף שזה לוקיישן אפל ומונומנטלי. לא הבנו איך לא עשו את זה עדיין, וכרגיל חשבנו שזה יהיה קל, 'נעשה משהו קטן, קאמרי, לוקיישן אחד, בלי תאורה' — ואז אתה מוצא את עצמך בנצרת בשש בבוקר עם 50 איש סביבך ומזל"ט שמצלם מהאוויר. רצינו לעשות סרט מסחרי־בידורי אבל עמוק, לא טראש. נתנו שלוש שנים מהחיים שלנו לסרט הזה".

 

קיבלתם תמיכה?

דורון: "בהתחלה היינו לבד, אף אחד לא האמין בנו. הקרנות בארץ עדיין לא מקבלות סרטי ז'אנר, מהבחינה הזו, הקהל הרבה יותר מתקדם מהן. יש שתי אופציות: לקטר או להחליט החלטות קשות. החלטנו להשקיע בסרט את כל החסכונות שלנו, בערך 100 אלף דולר".

 

אחים עם דם

 

מאיפה היו לכם 100 אלף דולר?

יואב: "לא היו, אבל האמנו שזה פרויקט מסחרי. בניגוד לאבינו, שלא יושב עם אקסל לפני שהוא ממשכן את הבית, הרגשנו שאנחנו לוקחים סיכון גדול אבל לא מופרך, כמו כל בעל עסק שמשקיע בעסק שלו".

 

דורון: "סיימנו את הסרט בשן ועין והתחלנו להראות אותו לאנשים. היתה התלהבות, אבל ברגע שהגענו לשורה התחתונה, של הכסף, אף אחד לא פתח את הארנק. כולם נהנו לדבר על החלוציות אבל אף אחד לא רצה להיכנס להשקעה.

 

"היחידה שנכנסה היא חברת ההפצה האמריקאית אפיק פיקצ'רז, שמתמחה בסרטי אימה וילדים. אחד מבעליה הוא שקד ברנסון, ישראלי לשעבר, והם הבינו את הפוטנציאל המסחרי של הסרט והרימו את הכפפה. מבחינתם סרט מוכרים כמו שמוכרים לחמניות ונעליים".

יואב: "ועכשיו יש לנו שותפות טובה ומפרה, יש איתנו מישהו עם ניסיון".

 

לא כבשה שחורה

 

הסרט נשלח לפסטיבלים שונים בעולם, "ואז התחיל המבול", מספר דורון. "התקבלנו להמון פסטיבלים, ועם הפסטיבלים הגיעו המכירות. מכרנו את הסרט טריטוריה אחרי טריטוריה, סימנו עם סיכות על המפה. מפיצים בכל העולם שמו כסף. אני מתחרפן מהמחשבה שאנשים בפיליפינים יקנו בקרוב כרטיסים לקולנוע כדי לראות את הסרט שלי. כבר כיסינו את ההשקעה, ומכאן אנחנו רק מצפים לטובות.

 

מימין: יואב פז ודורון פז מימין: יואב פז ודורון פז צילום: אוראל כהן

 

"שוק נוסף היה כשהתקבלנו לפסטיבל ירושלים, ועוד לתחרות הרשמית. אף שזה סרט ז'אנר, אנחנו לא בן חורג ולא כבשה שחורה אלא שווה בין שווים. ואם יהיו ביקורות לא טובות, אז תודה לאל שזה כבר הסרט השני שלנו. פיתחנו יכולת לשמוע ביקורת ולקחת ממנה את הדברים הטובים".

 

יואב: "אני זוכר שבסרט הראשון הייתי קורא כל טוקבק ורועד ולוקח ללב. הייתי כותב בתור 'חיים מהקריות': 'ראיתי את הסרט בהקרנה מוקדמת והוא היה נפלא'".

 

מפלצת דו־ראשית

 

לסיכום, בוא נדבר קצת על העבודה המשותפת. איך זה עובד בפועל?

יואב: "יש יתרון בלעבוד עם אחיך. תמיד יש עניין של אגו, אבל עם אחי זה הרבה פחות. אני חושב שלביים סרט זה כל כך קשה, שלא סתם אנשים עושים את זה בזוגות. אבא שלנו הוא דוגמה למישהו שהיה לבד במערכה: עם מי אתה מתייעץ, עם מי אתה פורק ועם מי אתה חוגג? אתה חייב עוד מישהו.

 

"אז יש לנו זה את זה, ובימי צילום אנחנו מעין מפלצת דו־ראשית. אחד יכול להיות עם ההלבשה, למשל, ואחד עם השחקנים, והחוק היחיד הוא שרק אחד מאיתנו מדבר עם השחקנים. כל פעם יש מישהו אחר בפרונט, ומישהו שעוזר לו עם האופרציה הטכנית. זה עוד במאי על הסט וזה יתרון גדול".

 

ומה בעתיד?

דורון: "אנחנו מקווים לא לעשות יותר סרטים עצמאיים, אבל 'Never say never'. החלום שלנו הוא להיות במאים עובדים ולהתפרנס מזה, זה המקצוע הכי טוב בעולם".

 

יואב: "במאי זה גם איש מקצוע, זה לא רק יוצר. החלום שלנו הוא שמישהו יביא לנו תסריט ויגיד 'בואו, תביימו'. אבא שלנו הוא יוצר, אבל אנחנו מחוברים יותר למסחריות. צריך למצוא איזון — אסור שיעבור יותר מדי זמן מאז שעשית את הסרט האחרון שלך, ומנגד אסור לטבוע בעבודה מסחרית".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x