איך לעשות הרבה מאוד כסף מהעובדה שהעולם מלא מטומטמים

ה־Pet Rock, "אבן מחמד" בתרגום חופשי, נולדה במקרה. ב־1975 עבד דאהל כקופירייטר עצמאי בתעשיית הפרסום בקליפורניה. ערב אחד, בעודו מבלה בבר מקומי, נקלע לשיחה שנסבה על הנטל שבטיפול בחיות מחמד. בהבזק של השראה רווית אלכוהול אמר דאהל כי הוא מצדו לא נתקל בבעיות שכאלו, משום שחיית המחמד שלו היא Pet Rock, דהיינו אבן.

אבן המחמד באריזתה המקורית. קנה בסנט, מכר ב-3.95 דולר

המשפט שנזרק לחלל האוויר הצית במוחו הקודח של דאהל רעיון ששינה את מהלך חייו. הוא גייס שני חברים, ויחד הם רכשו כמות גדולה של אבני חוף ממקסיקו בחנות לחומרי בניין, במחיר של סנט לאחת. את השבועיים הבאים הוא בילה בכתיבת מדריך היתולי בן 36 עמודים ובו הוראות לטיפול, האכלה ואילוף של האבן.

השיא היה האריזה - כל אבן הונחה בעדינות על מצע קש בתוך קופסת קרטון עם ידיות נשיאה וחורי אוורור. את המוצר המוגמר הציג דאהל ביריד מתנות בסן פרנסיסקו באוגוסט של אותה שנה, ובאוקטובר כבר החל למכור 10,000 יחידות ביום. עד חג המולד הצליחו אבני המחמד לעקוף רבים מצעצועי־הלהיט האחרים בשוק האמריקאי. מה שהתחיל כבדיחה הסתיים, לפי הערכות, ב־1.5 מיליון לקוחות שהפכו לבעלי אבני מחמד.

גארי דאהל בחגיגת המכירה של מיליון אבני מחמד. "אני פשוט ארזתי חוש הומור"

האבנים נמכרו תמורת 3.95 דולר ליחידה, ונחשבו המוצר הלוהט ביותר בשוק בתוך חמישה חודשים בלבד. ההצלחה של ה־Pet Rock היתה אמנם קצרה אך משמעותית מבחינה כלכלית, ו"ניוזוויק" כינה אותה "אחד ממהלכי השיווק המוצלחים עד גיחוך אי פעם". בן ליל הפכו דאהל והאבנים שלו לסלבריטאים, והוא עצמו נהיה אורח קבוע על מסך הטלוויזיה. סיפורה של האבן הופיע בכל העיתונים הגדולים, ודאהל המחוזר נאלץ ללמד את איש יחסי הציבור שלו לחקות את קולו כדי להשתלט על מבול הפניות הטלפוניות.

בזכות השיעמום

איך דאהל עצמו הסביר את ההצלחה? "אנשים כל כך משועממים ועייפים מהבעיות שלהם", אמר בראיון ל"פיפל מגזין" ב־1975, "וזה (ה־Pet Rock) פשוט לוקח אותם למסע בארץ הפנטזיה".

ואכן, מעיון בחוברת שליוותה את ה־Pet Rock ניכר שאלמנט משיכה משמעותי במוצר היה החוויה הסוריאליסטית שהציע. החוברת נפתחת, למשל, בהסבר הבא: "האבן החדשה שלך היא חיית מחמד מאוד רגישה, שעשויה להיות הלומת טראומות בשל טלטלות הטיפול והמשלוח שנדרשו כדי להפגיש את שניכם".

גארי דאהל, אבן המחמד והחוברת הנלווית. "האבן החדשה שלך היא חיית מחמד הלומת טראומות"

בשנים שלאחר מכן ניסה דאהל לשחזר את ההצלחה: הוא המציא "ערכה לגידול חול" וכן את "הלכלוך הסיני האדום" - קוביית אקריליק מלאה בלכלוך שהוברח לכאורה מסין, אבל אלו נחלו כישלון. עם זאת, הוא זכה במעמד של גאון שיווקי מחוזר, ואף התפרנס מייעוץ להסבת רעיונות משונים למסחריים, רעיונות שעליהם אמר כי רובם "די מטומטמים".

דאהל כינה את אפיזודת ה־Pet Rock "כלכלת המטופש". בראיון עמו בשנות השמונים הסביר את ההצלחה במונחי טיימינג - אתנחתה קומית שהגיעה בתקופת דיכאון לאומי. "בדיוק יצאנו מפרשיית ווטרגייט ומווייטנאם", הוא אמר, "ואני פשוט ארזתי חוש הומור בקופסה ומכרתי אותו תמורת 4 דולר, והתקשורת עטה על זה משום שזה סיפור קטן ושמח". בספר שפרסם ב־2001 הוסיף כי ה־Pet Rock היתה אירוע תקשורתי יותר מאשר קדחת מכירות. "אל תפקפקו בהשפעתו של פרסום", סיכם.

כלכלת המטופש

מאז לא זו בלבד שהמצאות מטופשות מלוות אותנו עשרות שנים, נראה שתרבות השפע מביאה איתה מבול שלהן. בין ההמצאות המגוחכות שהפכו את ממציאיהן למיליונרים אפשר למנות את ה־Slinky, הקפיץ היורד במדרגות שהמציא המהנדס הימי ריצ'רד ג'יימס; את הסמיילי; ראש הדשא; הטמגוצ'י; ההולה־הופ; אנגרי בירדז, ועוד עשרות.

הסבר להצלחה של כל אלו ניסה לתת ריצ'י נורטון בספר "The Power of Starting Something Stupid" שיצא ב־2013, ובו תיאר את אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני יזמים - ההתמודדות עם התהייה אם הרעיון שלהם מטופש או לא. רבים מהמצליחנים, טען נורטון, פשוט עשו משהו עם רעיונות שאחרים תפסו כמטופשים, כך שהצלחה שמקורה ברעיונות טיפשיים נמצאת בכל מקום. "האנשים החכמים ביותר בעולם לא בורחים מהמטופש, אלא נשענים עליו (באופן חכם)", כתב נורטון, "דמיינו כיצד היו נראים חייכם אם הייתם משוחררים לחלוטין מפחד, גאווה או דחיינות. למה הייתם מסוגלים? התשובה היא - להכל".