$
פנאי

"זו היתה מעין הכנה לפרידה"

הצלם אורי גרשוני יצא למסע באנגליה בעקבות אבי הצילום וויליאם טאלבוט, ומצא את עצמו מחפש אחר אביו, הצייר משה גרשוני. את התוצאה הוא מציג בשתי תערוכות ובספר צילומים חדש

רעות ברנע 10:2310.02.15

אורי גרשוני, אחד הצלמים הפעילים והמוכרים היום בסצנת האמנות הישראלית, עדיין זוכה לעתים קרובות להיות מקושר לשמו של אביו, הצייר משה גרשוני (78), מהאמנים הישראלים המוערכים בכל הזמנים. גרשוני האב נודע בעיקר בזכות ציוריו ופסליו המופשטים, ואילו הבן בחר לעסוק בצילום אחרי התלבטות שהוכרעה, קשה להאמין, בידי קוראת בכף היד.

 

אבל גם בצילום הוא לא נפרד מאביו. שתי תערוכות חדשות שפותח השבוע גרשוני הבן (45) קשורות זו לזו ("מי שיראה את שתיהן סימולטנית יוכל לייצר את ההקשרים שלו ביניהן"). באחת מהן הוא גם מנהל דיאלוג עם האב ויוצא למסע חיפוש עצמי. "אבא שלי תמיד מדבר על ההכנות לפרידה, אז בשבילי זו היתה גם מעין הכנה לפרידה", הוא אומר.

 

"ללא כותרת" מתוך "מלבד חשיכה, כלום". "דימויים שקשורים ליחס שלנו לגרמניה" "ללא כותרת" מתוך "מלבד חשיכה, כלום". "דימויים שקשורים ליחס שלנו לגרמניה" צילום: אורי גרשוני

 

למצוא אמונה

 

התערוכה הראשונה של גרשוני, "אפולו ומנקה הארובות", תיפתח היום (שלישי) במוזיאון ישראל בירושלים. עבור גרשוני מדובר בפרק נוסף במסע שהחל ב־2010 בעקבות ממציא הצילום וויליאם הנרי פוקס טאלבוט. בחלקו הראשון של המסע יצא גרשוני לביקור בכפר לאקוק באנגליה, הכפר שבו חי טאלבוט.

 

 

למה דווקא טאלבוט?

"בהתחלה היה לי נוח לחשוב שהעיסוק שלי בו הוא תיאורטי־אקדמי, אבל מהר מאוד הבנתי שלא זה העניין. העניין שלי הוא יותר פנימי, רגשי, ביוגרפי, אישי. הבנתי שאני נוסע לחפש את טאלבוט שהוא 'האבא הגדול' של הצילום, אבל בעצם אני נוסע גם לחפש את אבא שלי ולנהל איתו איזה שיח רפאים. קיוויתי לפגישה פורייה ומרגשת, אבל ידעתי שהיא תהיה מאכזבת כי טאלבוט לא יבוא לפגוש אותי. ידעתי שיש בה ממד של ריק, ועם הריק הזה נסעתי להיפגש".

 

מה לזה ולאביך?

"גדלתי בבית מוקף דימויים, שבו הכל סבב סביב שאלת הדימוי עד שלעתים הוא התגבר על הממשות. הבחירה שלי בצילום היתה אולי גם כדי לאחוז שוב איזו קרקע, אפשרות לתבוע שוב את המציאות. במסע הרגשתי שאני מסתובב עם רוחות רפאים, מה שהיה גם ניסיון להתמודד עם המוות, עם עובדת היותי והיותם של הוריי המזדקנים בני חלוף. מעבר לזה, המסע קרה בתקופה שבה פרח השיח על מות הצילום, והתחושה היתה שלא יהיה אפשר יותר לצאת לעולם עם מצלמה. רציתי למצוא לעצמי תקווה להמשיך לצלם. לא לנהל את השיח מפה אלא להגיע לבית, להרגיש ולהריח אותו ולמצוא שוב אמונה בממשות".

 

מתוך הסדרה "השעה הכחולה" בתערוכה "אפולו ומנקה הארובות". בעזרת גוגל מתוך הסדרה "השעה הכחולה" בתערוכה "אפולו ומנקה הארובות". בעזרת גוגל צילום: אורי גרשוני

 

העין של גוגל

 

את השלב השני של המסע ביצע גרשוני מישראל. "החלק העיקרי של הפרויקט הוא הסדרה 'השעה הכחולה', שזהו גם שמו של ספר צילומים חדש שאני מוציא החודש ובו צילומים מתוכה. בפרק הזה אני חוזר לאנגליה באמצעות Google Street View. שוטטתי בכפר וצילמתי את המסך כאשר ראיתי אדם ברחוב".

 

אבל לצלם במצלמה את מסך המחשב? למה?

 

"היה לי חשוב לצלם את המסך באור יום, כך נוצר מפגש בין האור הפנימי של המסך והשמש שנכנסת לסטודיו. הרבה פעמים יש התנגשות ביניהם וזה נראה כמו כתם עיוור שמתחבר לכתמים העיוורים שמספק גוגל, שמוחק את פניהם של אנשים ולוחיות רישוי של המכוניות".

 

וזו בעצם ההתערבות שלך?

 

"גם. בנוסף, הדפסתי את הצילומים בטכניקה 'ציאנוטייפ' שמאפשרת להעניק לצילום פרקטיקה של משך, של גוף. ההדפסה חייבה אותי לצאת אל השמש. את ההדפסות ביצעתי בשעת הדמדומים, שמכונה בצרפתית 'השעה הכחולה'. בנוסף, ביצעתי הוספות והסתרות של השמש באמצעות הידיים שלי, כי המעורבות שלי כגוף פועל היתה חשובה לי".

 

התערוכה השנייה של גרשוני, "מלבד חשיכה, כלום", תיפתח ביום חמישי בגלריה שלוש בתל אביב (עד 28 במרץ, הכניסה חופשית). "במקרה הכל קרה במקביל", אומר גרשוני, "בתערוכה יוצגו יצירות שצולמו בדיסלדורף בגרמניה, שם הייתי ברזידנסי לחצי שנה. הדימויים הם המשך של אותן מחשבות, אבל הם קשורים לגרמניה וביחס שלנו לגרמניה. את כל התמונות צילמתי מחלון הסטודיו שלי שם".

 

אורי גרשוני: "המסע קרה בתקופה בה דובר על מות הצילום. רציתי למצוא תקווה להמשיך לצלם" אורי גרשוני: "המסע קרה בתקופה בה דובר על מות הצילום. רציתי למצוא תקווה להמשיך לצלם" צילום: אוראל כהן

 

יובל למוזיאון ישראל

 

התערוכה של גרשוני היא אחת משישה פרויקטים של אמנים ישראלים שיוצגו במוזיאון לרגל שנת היובל שלו (עד 29 באוגוסט, 54 שקל).

 

את הפרויקט שלו יציג גרשוני לצד טמיר ליכטנברג (פרויקט תיעודי במדיומים שונים), רועי קופר (סדרת צילומים), גלעד רטמן (פרויקט וידיאו־ארט), דנה לוי (סדרת עבודות הקרנה) ועדו מיכאלי (מיצב), שבהם בחר המוזיאון כמייצגים של עולם האמנות הישראלי העכשווי.

 

בנוסף, בחודשים הקרובים ייפתחו במוזיאון תערוכות נוספות, ובהן "יומולדת" באגף הנוער, "קיצור תולדות האנושות: התערוכה" בהשראת ספרו של יובל נח הררי ועוד.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x