• תפריט
פנאי

ביקורת סרט: רק קצת דם

גם מי שיגיע לסרט "יונה" עם מידע בסיסי בלבד על חיי המשוררת יונה וולך לא ילמד עליה דבר חדש - וחבל

אורי שאלתיאל 09:3722.12.14

הרושם הראשוני שמתקבל מצפייה ב"יונה", סרטו החדש של הבמאי ניר ברגמן, הוא שהסיכוי היחיד של ישראלי לזכות בתהילת עולם הוא מוות בגיל צעיר אחרי צריכת כמות גדולה במיוחד של סמים. אחרת יהיה קשה להסביר את העובדה ששני הסרטים הביוגרפיים היחידים שהופקו כאן ב־50 השנים האחרונות הם "זוהר" של ערן ריקליס ו"יונה" של ברגמן. אנחנו, כמעט מיותר להזכיר, הרי לא המצאנו דבר: קורט קוביין, ג'ים מוריסון ושאר החברים במועדון ה־27 ממשיכים להוכיח הרבה אחרי מותם את האובססיה העולמית לאנשים מוכשרים שמתו בגיל צעיר.

 

האם יונה וולך היתה מעסיקה אותנו כל כך אם לא היתה מתה בגיל 41? לא בטוח, אבל אין ספק שסיפורה של המשוררת שאיבדה את אביה בגיל 4, הפכה לבשורה של הספרות העברית בגיל 20, כבשה בסערה את הבוהמה התל־אביבית ואת לבבות גיבוריה, אושפזה שוב ושוב בבתי חולים פסיכיאטריים, צרכה סמים שונים ומשונים, טופלה ב־LSD ומתה מסרטן השד, ראוי להפוך לסרט קולנוע. ובכל זאת, כדאי להזכיר ליוצרים הצעירים כאן שגם לאמנים שמתו בשיבה טובה מגיע לפחות איזה סרט אחד.

 

הבחירה של ברגמן להניח על שולחן הטיפולים שלו את וולך אינה מפתיעה. מאז פרץ לפני עשור עם סרט הביכורים המעולה "כנפיים שבורות" מקפיד הבמאי הצעיר לעסוק בקריסה נפשית באמצע החיים. בחירת הנושאים מלמדת על יוצר רציני ומשכיל, עם אג'נדה עקבית ומעוררת הערכה. אפשר גם להמטיר שבחים על היכולת של ברגמן להוציא משחקניו את המיטב, ועל הכישרון לספר סיפור קולנועי שיבדר את צופיו בזמן הישיבה בקולנוע ויגרום להם לחשוב עליו הרבה אחרי שיצאו. ואולי דווקא משום הציפייה לקבל מברגמן הארה - האכזבה מ"יונה" גדולה כל כך.

 

"יונה". ניר ברגמן כל כך עסוק בתיעוד אמין, שהוא שוכח לעצור ולעשות חושבים "יונה". ניר ברגמן כל כך עסוק בתיעוד אמין, שהוא שוכח לעצור ולעשות חושבים

 

בניגוד לסרטיו הקודמים, שנעו בקצב אטי שהבשיל להתפוצצות בסופם, הפעם ברגמן, שביסס את סרטו על הביוגרפיה של וולך שכתב יגאל סרנה, מתמודד עם סיפור חיים רצוף בשיאים מרגשים והתרסקויות כואבות. נדמה שהוא עסוק כל כך בתיעוד אמין עד שהוא שוכח לעצור ולעשות חושבים. הוא מעניק לנו עוד ועוד סצנות מוקפדות, מנפנף ביכולתו לשחזר את שנות השישים העליזות, אבל לא מצליח להגיד משהו משמעותי מעבר לכך. וגרוע מכך: גם על גיבורת סרטו אין לו יותר מדי מה להגיד.

 

יצירה ביוגרפית מעולה אמורה לגרום לצופים לראות את גיבורה באור חדש, לספר גם למעריציה המושבעים של הדמות משהו שלא ידעו עליה. "יונה" נכשלת במשימה הזאת, וגם אלה שיגיעו לסרט עם מידע בסיסי בלבד על חיי המשוררת לא ילמדו עליה דבר חדש, וחבל שכך. אחרי הכל, יש כאן מעט מאוד אמנים שמתו צעירים ואפשר לעשות עליהם סרטים.

 

רגעים שנזכרו ביום שאחרי

 

1. שנעמי לבוב, בתפקיד יונה וולך, נותנת הופעת בכורה קולנועית מרשימה ואיכותית

2. שתפקיד המשורר הצעיר והבוהמיין מתיישב בול על מיכאל מושונוב

3. שאבי בללי, כמו תמיד, מספק פסקול מדויק ומרגש

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x