• תפריט
פנאי

"לנו ול'משחקי הכס' יש אותם קונפליקטים"

הקשר בין אושרי כהן ליוסף ואחיו עובר דרך שוקי בן נעים, היוצר של "נויורק" שמסיימת היום עונה, "סדרה על ניו יורק כמו ש'קזבלנקה' הוא סרט על מרוקו"

אורי שאלתיאל 10:2811.11.14

איך שלא מסתכלים על זה, שוקי בן נעים הוא תופעת טבע. רק בן 36, אבל כבר 12 שנים מתפרנס בכבוד מתסריטאות, כיפה סרוגה, גר בירושלים. "עדיף להיות תסריטאי ירושלמי מאשר כורה פחם וולשי", צוחק בן נעים. "האמת היא שיש משהו מאוד נינוח בירושלים, משהו שמקל עליי את החיים, גם פיזית וגם מנטלית. לגבי הקולנוע אני מודה שהכל קרה במקרה. הייתי בכלל אמור להיות תלמיד חכם".

 

איך מגיע תלמיד בישיבת הסדר בדרום הר חברון לכתוב שורות לאושרי כהן ויובל שרף ב"נויורק", הדרמה היומית של yes, שהפרק האחרון בעונה השלישית שלה ישודר ממש היום? התשובה לשאלה הזאת עוברת דרך בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. בן נעים עלה לבירה כדי ללמוד בלשנות באוניברסיטה, "אבל מהר מאוד הבנתי שבמקום לחקור שקרים של אחרים, אני מעדיף להמציא את השקרים שלי. כששמעתי שיש מקום שבו אפשר ללמוד איך לעשות את זה, לא היתה לי ברירה אלא לעזוב את הבלשנות וללכת ללמוד תסריטאות".

 

שוקי בן נעים. "המקרא זה משהו שאני נושם" שוקי בן נעים. "המקרא זה משהו שאני נושם" צילום: אלכס קולומויסקי

 

מיד עם סיום לימודיו המורה שלו, רונית ויס־ברקוביץ', ביקשה ממנו לכתוב כמה פרקים לסדרה שלה "מרחק נגיעה". בן נעים קיבל את כרטיס הכניסה שלו לתעשייה ומיהר להשתמש בו כשיצר עם שותפיו לכתיבה אלעד חן ואוהד זקבך את "אורים ותומים", דרמת מתח המתרחשת בישיבת הסדר דמיונית. משם עברו השלושה ל"נויורק", שהתחילה בתור סדרת פשע על ישראלים מנתניה בעיר הגדולה, ובעונה השלישית הגיעה למחוזות המדע הבדיוני. גם היא מחוזקת, כמו בכל כתביו של בן נעים, בקריצה תמידית למקורות.

 

"זה בכלל התחיל בתור סדרה על יוסף ואחיו", אומר בן נעים, "כל החיים למדתי תורה, המקרא זה משהו שאני חי איתו ונושם אותו וחושב עליו. אם 'הסנדק' הוא עיבוד לספר מלכים, אז אני לא רואה שום סיבה שאני לא יכול. זה גם מה שיפה בדרמה יומית - אתה יכול לגלוש לכל מיני מקומות מוזרים בלי שאף אחד יתרגש. יש בכתיבת דרמה יומית משהו משחרר וכמעט אקספרסיוניסטי. זה כמו ג'אם סשן, אתה יושב לכתוב ולא ממש יודע איך זה ייגמר.

 

"'נויורק' היא סדרה על ניו יורק בערך כמו ש'קזבלנקה' הוא סרט על מרוקו. ברור לכולם שלכל סדרה סוג ד' באמריקה יש תקציב גדול פי מאה בערך ממה שהיה לנו, אבל מבחינתנו זה מעולם לא היה תירוץ. אתה רוצה לספר סיפור טוב שירתק את הצופים שלך, וכשאתה צריך לכתוב 50 פרקים זה לא קל בכלל. הדבר האחרון שאתה רוצה זה לכתוב משהו כמו 'צעירים חסרי מנוח'. אז כן, יש לך משהו שאתה רוצה להגיד, יש לך דרך וכיוון, ומצד שני הפחד מהדדליין חזק מהכל".

 

את זה אני בהחלט יכול להבין.

"כן. עיתונאים, בדיוק כמו תסריטאים, הם זן נכחד. בכל שלוש העונות של 'נויורק' סיימתי את הכתיבה כל כך מותש פיזית ונפשית, שלא ממש הצלחתי להיות מעורב גם בצילומים".

 

ברגעים כאלה אתה מקנא בתקציב של "משחקי הכס" למשל?

"מצחיק שאתה אומר את זה, כי אני פריק גדול של 'משחקי הכס', ובעונה האחרונה שמתי לב שיש יותר מדי סצנות באוהל. פתאום הבנתי שגם להם יש בדיוק אותם קונפליקטים - גם להם נגמר פתאום הכסף באמצע הצילומים, אף שלפני זה היתה סצנה של מיליון דולר עם דרקון. ב'נויורק' צילמנו סצנות במנהטן, אבל מרבית הצילומים היו בכלל בפתח תקווה. אישית, אנחנו לא מסתירים לרגע את הרצון שלנו ליצור דרמה איכותית עם תקציב גדול ובלי 50 פרקים בעונה".

 

וזו משימה בלתי אפשרית?

"לא בלתי אפשרית, אבל מאוד קשה. גופי השידור של הפריים טיים לא מאמינים בדרמה ישראלית איכותית. הטיעון של 'זה מה שהקהל רוצה לראות' מאוד לא הוגן בעיניי. הם משקיעים מיליונים ב'האח הגדול' בניגוד גמור למגמות בעולם, שבהן הריאליטי הולך ונעלם. במקום להביא לצופים קונפליקט עלילתי אמיתי על סוגיות כמו פערים עדתיים, הם נותנים פה לכל מיני אנשים שנכנסים לבית סגור והופכים את הדיון לזול ומציצני".

 

נשמע כמו כתב אישום.

"המסקנה היחידה שלי היא שאנחנו נמצאים בפריפריה שעדיין מפגרת בהבנה שלה את מה שהצופה רוצה לראות, במקום מה אני מניח לו בפה והוא יאכל בחוסר ברירה. כשהריאליטי ימות סופית וכולם יחפשו את מספרי הסיפורים, הם כולם יהיו מאבטחים בחניון".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x