"בסופו של דבר אנשים מעדיפים לקנות ה. שטרן"

שמה של תערוכת היחיד החדשה של עתי חן במוזיאון תל אביב לאמנות, ״בין לבין״, הוא תיאור מדויק למדי של הדרך שבה הוא חי ויוצר: בין הכפר הגרמני שבו הוא מתגורר ועובד לבין ישראל, שבה הוא מבקר לעתים תכופות; בין הטבע לבין העיר הגדולה; בין טכנולוגיה לאתניות; בין טבעי לסינתטי; ובין אמנות, אומנות ועיצוב.

העבודות שהוא יוצר משחקות על הגבול שבין תכשיטים מעוצבים לבין יצירות אמנות חד־פעמיות. ״נקודת המוצא שלי היא צורפות, כי זה מה שלמדתי בבצלאל, אבל במינכן למדתי באקדמיה לאמנות״, מסביר חן. ״הגוף המרכזי של העבודות שיצרתי בשביל התערוכה הזאת קרוב יותר לאמנות מאשר לעיצוב. מצד שני, בתהליך העבודה שלי אני תמיד חוזר לגוף, וכל דבר שאני יוצר אפשר לענוד - מבחינת המשקל, הפרופורציות וההתייחסות התלת־ממדית״.

שרשרת שתוצג בתערוכה צילום: רוני כנעני

חן (35) נולד למשפחה ירושלמית שבה כולם עוסקים בתחומי העיצוב והאמנות. הוא בחר להתמקד בצורפות מתוך שאיפה, לדבריו, למצוא תחום שנקודת המוצא שלו היא לא רק רעיונית, אלא גם חומרית. לפני שש וחצי שנים, לאחר שסיים את לימודיו בבצלאל, עבר למינכן, וכיום הוא חי ופועל בכפר סמוך לעיר. ״קל לי ליצור שם כי אני מאוד מבודד", הוא אומר, "החיים בחו״ל גורמים לי לתחושה מאוד ערטילאית, כאילו אני חי בבועה. החומר והיצירה הופכים לעוגן שלי״.

התערוכה של חן, שתיפתח לקהל בסוף השבוע הקרוב, היא חלק מפרס אנדי לאמנויות עכשוויות שבו זכה השנה, ותציג בעיקר עבודות שיצר בשמונת החודשים האחרונים. הפרס, שמעניקים מדי שנה הפילנתרופ צ׳רלס ברונפמן ומוזיאון תל אביב לאמנות, ניתן על הצטיינות בתחומי הקרמיקה, הצורפות, הטקסטיל ועוד.

סיכות של חן שיוצגו בתערוכה צילום: רוני כנעני

היצירות של חן מורכבות מחומרים מפתיעים. ״מלכתחילה אני בוחר ומנסה לעבוד עם החומרים שנמצאים בסביבה שלי, בין אם זה בארץ או במינכן. רוב העבודות שיוצגו בתערוכה עוסקות במפגש בין חומרים שנושאים מטען מסוים, כמו ענף מישראל וענף מגרמניה, צעצוע ישן ותכשיט זהב, כשבין החומרים אין שום היררכיה. כל מה שזמין הוא לגיטימי כחומר גלם. אני לוקח חומר שמעניין אותי, עושה עליו טסטים, מנסה ליצור מערכת יחסים ביני לבינו. לרוב אני לא שולט במה שקורה, אלא פשוט משחק עם החומר בלי לאנוס אותו להיות משהו אחר״.

עתי חן. "בתהליך העבודה שלי אני תמיד חוזר לגוף" צילום: נמרוד גליקמן

בפרויקט הגמר שלו בבצלאל התכשיטים היו חסרי חומר: הוא עבד עם אונקיית זהב שממנה יצר תכשיטים שצולמו, הותכו והפכו לתכשיטים חדשים. מה שהוצג לבסוף היו מסכים שהקרינו את תמונת התכשיט, והוצגו לצד אונקיית הזהב.

בשונה מתערוכות רגילות במוזיאון, חלק מהעבודות בתערוכה של חן יוצעו גם למכירה. ״מכירה היא חלק מהחיים שלי ואני חי מזה", הוא אומר, "רוב הקהל שלי הוא נשים, ורוב העבודות נקנות בידי אספנים שבדרך כלל גם עונדים את התכשיטים. העבודות שלי הן כמעט תמיד יקרות, גם אם הן עולות פחות מציור או פסל. אלו עבודות one of a kind, ומחירן נע בין 900 ל־3,500 יורו.

טבעת של חן. "מכירה היא חלק מהחיים" צילום: רוני כנעני

"בסופו של דבר", הוא אומר, "אנשים מעדיפים לקנות טבעת של ה. שטרן בסכום שעולה תכשיט שלי, כי יש בה אבן יפה וזהב. אנשים קונים תכשיטים לפי הערך החומרי שלהם, לא בגלל הערך העיצובי".