קנה! מכור! היפטר!

בתחילת פברואר הופיע באינטרנט אתר בשם SellYouLater (היום ArtRank). אף שהתמקד באמנות עכשווית הוא היה חף מתצלומי עבודות, מאמרים, ניתוחים או כל תוכן מהסוג השכיח באתרי אמנות. הדף המרכזי הציג טבלה בת חמישה טורים, ובכל אחד מהם פורטו שמות של עשרה אמנים ידועים. שלושה מהטורים נשאו את הכותרת "קנה עכשיו" ברמות מחיר של 10,000, 30 אלף או 100 אלף דולר, טור נוסף נשא את הכותרת "מכור עכשיו (מחירי שיא)", וכותרת הטור האחרון היתה דרמטית: "היפטר (יורד)". במהדורה האחרונה של האתר, שעלתה לאוויר בשבוע שעבר, נוסף טור שישי שכותרתו "Early Blue Chip" - אמנים בתחילת הדרך שזוהו כהשקעה מבטיחה.

ללא כותרת

בין השמות בטבלה אפשר היה למצוא את אמן הגרפיטי בנקסי (שכיכב בראש רשימת ה"היפטר" ויצא ממנה) ואת אוסקר מורילו (שתפס את מקומו), לצד שמות צעירים ומוכרים פחות לקהל הרחב, כמו זאק פרקופ וסם מויאר. את הטבלה, כך נטען באתר, מייצר אלגוריתם מתמטי. "אנו מזהים אמנים מובילים בעת נסיקתם בהתבסס על מדדים כמו נוכחות באינטרנט וברשתות חברתיות, קצב מכירת עבודות, תמיכה של מוזיאונים ואספנים חשובים, הצגה בגלריות ותוצאות של מכירות פומביות", נכתב שם, ומבטיחים למי שיישם את ההמלצות תשואה שיכולה להגיע ל־4,200% בתוך 16 חודשים.

לכאורה מדובר ברעידת אדמה בשוק האמנות - לא עוד משחק אליטיסטי למביני עניין, אלא כלי פשוט שיכול להפוך כל אדם לאספן אמנות מצליח. למרות האנונימיות של האנשים שמאחורי האתר או הוכחה כלשהי לביסוס מודל הפעולה שלו, הוא הצליח להצית בתוך כמה שבועות באזז משמעותי ולזכות בסיקור נרחב - מ"הניו יורק טיימס" ועד בלוגים נידחים. עם זאת, רבים מהכותבים התייחסו אליו כאל בדיחה מושקעת או ניסיון מתוחכם להציג אמירה אירונית על ההתייחסות של חלק מהאספנים אל אמנים כאל לא יותר מהשקעה ספקולטיבית.

מהדורה מוקדמת

ואז, כמה ימים אחרי שהאתר החליף את שמו ל־ArtRank ורגע לפני שהוא נשכח כעוד אנקדוטת אינטרנט, החליט אחד המייסדים להיחשף. "בהתחלה העדפנו להישאר אנונימיים כי קיבלנו לא מעט תגובות קשות", אומר ל"כלכליסט" קרלוס ריברה, גלריסט לשעבר וסוחר אמנות מלוס אנג'לס. "אנשים טענו שאנחנו מתייחסים לאמנים כאל מניות". סיבה נוספת לאנונימיות, לדבריו, היא הרצון לצמצם את האפשרות שבעלי עניין ינסו להשפיע על הדירוגים. שני שותפיו למיזם, שמתוארים כמומחה למידע ומהנדס פיננסי, מעדיפים לעת עתה לא להיחשף.

"מונה ליזה עם בזוקה"

ריברה עצמו הגיע לשוק האמנות כשפתח ב־2009, בהיותו בן 22 בלבד, את הגלריה ריברה & ריברה, שבה הציג עד 2012 תערוכות שעסקו באמנות רחוב צעירה לצד עבודות של אמנים ותיקים יותר, כמו הצייר ריי טרנר. "סגרתי את הגלריה כדי לנהל קרן פרטית להשקעות באמנות, ורציתי לפתח מערכת מתמטית להערכת העבודות שנרכשו עבורה. אחר כך, כשהתחלנו להשאיל עבודות למוזיאונים ולגלריות, נולד הגלגול הראשון של המערכת, ככלי שיעזור לאוצרים למצוא עבודות אצל אספנים. אחרי שהתברר שרוב האספנים לא מעוניינים לחלוק את המידע הזה, הפרויקט הפך למה שהוא היום", הוא מספר.

טבלת ההמלצות צפויה להתעדכן בשלב זה רק ארבע פעמים בשנה, ומועדי הפרסום מסונכרנים עם ירידי אמנות גדולים כמו ארמורי שואו, Frieze Art Fair בניו יורק וארט באזל מיאמי. אמנם הטבלה פתוחה לעיון הציבור ללא תשלום, אבל האתר מציע גישה מוקדמת להמלצות המעודכנות, שלושה שבועות לפני כולם, תמורת 3,500 דולר למשתמש לעשרת המזמינים הראשונים בלבד, וכרגע נראה שזה מקור ההכנסות הגלוי היחיד שלו.

"המהדורה המוקדמת של הדו"ח הראשון נחטפה בתוך שעה בלבד", טוען ריברה ואומר כי המחיר הנכון עבור השירות הזה קרוב יותר ל־10,000 דולר, אבל בשלב זה הם לא רוצים לנקוב בסכום שייראה גבוה מדי. עם הלקוחות, לטענתו, נמנים גם אספנים בולטים וכמה מיליארדרים מוכרים, שמעדיפים לשמור על אנונימיות. "הביקוש גדול, אבל כל העניין הוא לקבל את המידע לפני אספנים אחרים, כי אם ניתן אותו ליותר מעשרה אנשים הערך שלו יירד", הוא אומר.

"זה נשמע לא רציני"

התגובות בקרב אנשי הענף מעורבות. הסוחר ואספן האמנות סרג' תירוש, למשל, שגם עומד מאחורי חממת האמנות העסקית ST-ART וקרן האמנות Art-Vantage, אומר כי "אני מאמין שיש אספקט מדעי כלשהו כאשר מתייחסים לאמנות כאל השקעה. המדדים שאני משתמש בהם כוללים התבססות של אמן בשוק המקומי, ספרים ופרסומים שנכתבו עליו, התעניינות של אוצרים בינלאומיים בעבודותיו ואספנים שמחזיקים עבודות שלו. האם מזה אפשר להסיק שהאמן יצליח? אין לדעת".

עם זאת, תירוש סבור שהטענות לתשואה של 4,200% אינן ריאליות. "יש אפשרות להגיע לרווח כזה, אבל לא ב־16 חודשים. זה נשמע לי לא רציני". לדברי תירוש, הוא עצמו לא היה משלם עבור הגישה המוקדמת לשירות.

"טוב שיש יוזמות כאלה, אבל צריך גם לעשות עבודה במקביל לשימוש באתר", גורסת האוצרת ורה פלפול. "צריך לבחון עצמאית את עשרת השמות שמופיעים שם, לראות היכן הם מציגים, איפה למדו ובאילו אוספים נמצאות עבודות שלהם, ואז להבין אם יש בסיס להמלצה של האתר. זה יכול לתת לאספן או למשקיע מושג על הכוחות העולים בשוק, אבל כדאי רק לשאוב משם מידע ולא להיות תלוי בו".

"אין עם מי להתייעץ"

ריברה לא מתרגש מהתגובות שטוענות כי ArtRank הוא לא יותר מתרמית: "אני עונה לאנשים על כל שאלה, ומי שרוצה להגיע אליי הביתה ולפגוש אותי - מוזמן. זה לא מסובך לבדוק את ההמלצות שלנו, מאחר שהאלגוריתם נבנה כדי לחקות את התהליך האנושי של הערכת עבודות. כל האמנים ברשימת ה'קנה עכשיו בפחות מ־10,000 דולר' הם כרגע סולד אאוט, וזה מעיד שאנחנו בכיוון הנכון", הוא אומר.

"הבעיה של מי שרוצה להשקיע באמנות היא שאין לו עם מי להתייעץ", טוען ריברה. "אם יש לך 50 אלף דולר, יהיה לך קשה למצוא סוחר או יועץ שמבינים שיסכימו לעזור לך, כי הם עובדים בעיקר עם אנשים שמשקיעים בהיקפים של מיליוני דולרים".

הוא מודה כי יש משתנים שהאלגוריתם אינו יכול לנבא, אבל מתעקש שאכן הצליח להשיג תשואה של 4,200% בפחות משנה וחצי. "זה אולי נשמע דמיוני, אבל זה אמיתי. זו התשואה שהשגתי כשניהלתי את הקרן באמצעות האלגוריתם, אם כי זו היתה תקופה של עליית מחירים מהירה", הוא אומר. "ArtRank לא בא להחליף את הטעם והחוש האנושיים, והוא מתייחס לאמנים ולא לעבודות מסוימות, כך שעדיין צריך להפעיל שיקול דעת".