• תפריט
פנאי

"כוכבות היא עניין של בחירה"

השחקן הצעיר נדב נייטס מככב בהצגה "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" בתור כריסטופר, נער אוטיסט עם כישורים ייחודים. אחרי שזכה בפרס השחקן המבטיח בתיאטרון הוא בדרך להיות כוכב - אבל הוא לא רוצה

מאיה נחום שחל 09:2819.02.14

לפני כמה חודשים, כשציפי פינס סיפרה על הרפרטואר הצפוי לתיאטרון בית ליסין ב־2014, היא ציינה את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", מחזה מאת סיימון סטיבנס על פי רב־המכר של מארק האדון. כששאלתי אותה מי יגלם את הנער כריסטופר, גיבור הספר והמחזה, פינס ענתה שטרם נקבע ליהוק. כבר אז ידעתי בתוך תוכי שזה יהיה נדב נייטס. ולא שיש לי חוש ניחוש מפותח במיוחד - זה פשוט התבקש. לנייטס (31) יש איכויות משחקיות שמתאימות לתפקיד כמו כפפה ליד.

 

אחרי שצפיתי בחזרה על המחזה ונפגשנו, הבנתי שאלו לא רק איכויות המשחק, אלא גם האישיות הכובשת של נייטס. "אני הכי אוהב את הנאיביות וחוסר הסרקסטיות של כריסטופר", הוא אומר. "אני מניח שיש המון נקודות חיבור בינינו, ובכל חזרה אני מוצא אחת חדשה. לדעתי גם בהצגה ה־200 אני אמצא".

 

נדב נייטס נדב נייטס צילום: עמית שעל

 

מנותק רגשית

 

כמה שחקנים נבחנו לתפקיד, ודווקא נייטס פספס את האודישן, שנערך ביום לידת בתו הבכורה. לדברי הבמאי גלעד קמחי, הוא הרגיש צורך לשמוע גם את נייטס בכל זאת, מאחר שעליו הוא חשב ראשון כשצפה בהצגה בלונדון. זו הפעם הרביעית שנייטס עובד עם קמחי בבית ליסין: הראשונה היתה ב"אחים בדם", תפקיד שעליו זכה בתואר השחקן המבטיח בפרס התיאטרון הישראלי, בהמשך "משאלה אחת ימינה" ו"פינוקיו". צופי הטלוויזיה יזהו אותו מהסדרה "אלנבי", וכיום הוא מצטלם לסדרה חדשה, "משפחה טובה" של איתן פוקס, שיביים אלון זינגמן ("שטיסל") לערוץ הראשון.

 

גיבור המחזה, כריסטופר, הוא נער מיוחד, שנמצא על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד גבוה. יש לו כישרון יוצא דופן למתמטיקה והוא זוכר שמות של מדינות וערים בכל העולם, אבל סולד מרעשים, נצמד להרגלים, מתקשה להביע או להבין רגשות, לא יוצר קשר עין ואינו מתמצא בסיטואציות חברתיות. בעקבות מותו של הכלב מהבית השכן, הוא יוצא להרפתקה שתשנה את חייו. המחזה, שגרף שבעה פרסי אוליבייה, כולל המחזה הטוב ביותר ל־2013, עלה השבוע בבית ליסין.

 

גם נייטס ראה את ההפקה בלונדון, עוד לפני שידע שתעלה כאן. "זה לא דומה בכלל למה שאנחנו עושים וזה טוב, כי זה נותן לנו חופש להתחיל נקי, מהתחלה", הוא אומר. "אולי לקחתי משם איזה סוג של קצב, של פעימות, אבל לא יותר מזה. אני מקבל השראה מהמון מקומות, בעיקר מסרטים וממפגשים עם אנשים".

 

איך עבדת על התפקיד?

"גלעד נעזר בפרופ' ורדה גרוס, נוירולוגית שמתמחה באוטיזם. זה נתן לנו השראה והמון אופציות, כי הספקטרום הוא עצום. העיקרון שהנחה אותי במקרה זה הוא שאם פגשת ילד אוטיסט אחד, אז פגשת רק אחד - כי אף אחד לא דומה לשני. פרופ' גרוס קישרה אותנו למשפחה עם ילד אוטיסט בלי יכולת תקשורתית בכלל, ולמשפחה עם ילד אוטיסט עם יכולת תקשורתית גבוהה. הילד השני תוחם את עצמו במשבצת שנקראת אספרגר, הוא מאוד מודע למה ולמי שהוא, ליתרונות ולחסרונות שלו".

 

גם אצל כריסטופר זה בולט, נכון?

"נכון, מודעות היא חלק גדול מאוד מהעניין. זה מצטייר הרבה פעמים בעיני החברה כשחצנות או יהירות, אבל אני חושב שזו פשוט מודעות - בלי סמנטיקה, בלי אגו, בלי רגש. גלעד כל הזמן מזכיר לי שאני צריך להיות מנותק רגשית בתפקיד הזה, ומצד שני התפקיד מאוד סוחט אותי, כי להיות מנותק רגשית זו עבודה קשה. אבל אני נהנה וחושב שההנאה שלי בתפקיד הזה מגיעה ממקומות שמזכירים לי למה בכלל רציתי להיות שחקן".

 

אהבת ילדות

 

נייטס ספג תרבות עוד כילד, אבל ללימודי המשחק התגלגל במקרה. הוא למד שנתיים בבית צבי, עזב ועבר לעוד שלוש שנים בניסן נתיב. "על בתי ספר למשחק שמעתי רק אחרי הצבא", הוא מספר. "הלכתי עם חברים ליריד לימודים בגני התערוכה, היו שם דוכנים של בית צבי, שמעתי על איזו מכרה שלומדת שם והלכתי להיבחן. ראיתי הרבה תיאטרון בתור ילד, גם בחו"ל, ודווקא לא תיאטרון ילדים. אמא שלי לקחה אותי להצגות של גשר מגיל 10. את מולייר הכרתי בחטיבה כי אמא שלי בדיוק עשתה תואר שני בספרות צרפתית".

 

כבר בחזרה שנערכה בלי תפאורה, תלבושות ותאורה, הבנתי שנייטס עומד בציפיות. הוא בנה דמות מרתקת בעזרת עבודה שהיא בעיקר פנימית. לנייטס יש כל הנתונים להיות כוכב, אבל הוא ממש לא רוצה. "אני חושב שזה עניין של בחירה, ואם אני לא אבחר את זה, אז אני לא אהיה. כרגע אני לא רוצה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x