ללקט יצאנו, חלמית מצאנו

בכניסה לחווה החקלאית בפארק הירקון בתל אביב מקבל את פנינו אורי מאיר־צ'יזיק, דוקטור להיסטוריה של התזונה והרפואה, שמתמחה בסיורי ליקוט. הליקוטים שלו נערכים בדרך כלל ברחבי הארץ, אבל עכשיו הוא מנהיג סיור ליקוט עירוני חדש, שמיועד למשפחות עם ילדים בני 12–5. על ראשו כובע קאובוי, וכמו בוקר המנסה להנהיג עדר פרות סרבניות הוא מצליח להשליט סדר בקבוצה של הורים על טפם, שהגיעו באחר צהריים קריר ובהיר ללקט עשבי בר וללמוד על השימושים שלהם במטבח הביתי. את כל העשבים שנלקט בחווה, מבטיח צ'יזיק, אפשר למצוא גם על אי התנועה הקרוב לבית, בשטחים עירוניים פתוחים ואפילו בגינות של בתים נטושים. האפשרות לשלוח את הילדים ללקט את ארוחת הערב שלהם בעצמם קוסמת, כפי הנראה, לכל סוגי ההורים.

סיור בחווה החקלאית בפארק הירקון. נמשך כשעה ומתאים לבני 5-12 צילום: ענר גרין

כולם מאזינים ברוב קשב כשצ'יזיק מרביץ בנו את משנתו האידיאולוגית ("אכלו מקומי. אכלו טרי. זה יותר זול ויותר בריא"), ומספר שלפני כ־10,000 שנה הציידים־לקטים שהיינו הכירו כ־800 צמחים בערך. היום, הוא אומר, תזונתו של האדם הממוצע מורכבת מכ־100 חומרי גלם בלבד.

אנחנו מדשדשים באדמה הבוצית. חסת המצפן בעלת העלים המחודדים מרירה יותר מבתה, החסה העולה על שולחננו כיום, ומחלצת מהילדים תגובות של גועל. אבל החרחבינה המכחילה, על פי המשנה והתלמוד אחד הצמחים ששימשו להכנת מרור, כבר מוכיחה את כוחו השיווקי של שם מוצלח בהתגברות על טעם בעייתי. צ'יזיק מלמד אותנו למעוך בין הידיים בחוזקה את עשבי דגן הבר הגדלים בכל פינה בעיר. מעיכה נמרצת בתנועה סיבובית מניבה מיץ ירקרק שטוב לבריאות. 20 שקל לצ'ייסר תשלמו עליו במיצייה החמדנית הקרובה לביתכם, אך בגינת הבית המשותף הוא בחינם לגמרי.

כשאנחנו חולפים על פני דיר עזים מצב הרוח של כולם מרומם, ורק עלמה בת השש וחצי נראית מודאגת ומנסה לברר עם צ'יזיק אם הארוחה שתחתום את הסיור תהיה צמחונית. "אני לא צמחונית. אני בשרית", היא מסבירה לו בעודה פוזלת אל הגדיים השמנמנים. כשאנחנו מגיעים לשדה פרוע, שבו גדלים בערבוביה כל סוגי העשבים העולים על הדעת, גם היא קופצת בעליצות פנימה ומלקטת זר עשבים לארוחת הערב.

אורי מאיר־צ'יזיק מסביר את משנתו: "אכלו מקומי. אכלו טרי. זה יותר זול ויותר בריא צילום: ענר גרין

השדה, שכולו פורח בירוק ובצהוב, נראה פתאום כמו מזווה מתפקע מכל טוב. אנחנו מלקטים פרחי חרדל צהובים שטעמם החריף ויופיים הופכים אותם לסיומת נהדרת לסלט טרי; עלי חומעה (חמציץ) שאהודה בשנים האחרונות על השפים של מסעדות הגורמה בספרד ובצרפת; חוביזה, או בשמה העברי חלמית, המעוררת זיכרונות ילדות אצל כל מי שגדל בארץ; וכף אווז האשפות, צמח שהיגר לכאן מאמריקה והתפתח ברבות השנים לקינואה האופנתית, אשר כל חלקיו - הגרעינים, העלים והגבעולים - ראויים למאכל. פרחי החרצית היפים מפארים את הזרים. אנחנו מקלפים ולועסים את הגבעולים שלהם, ומגלים שטעמם העדין והמעט מתקתק מזכיר גזר או סלרי.

הסיור, הבנוי בדיוק באורך המתאים גם לילדים הקופצניים ביותר, מסתיים אחרי כשעה. אנחנו מתאספים בפאתי החווה ומדליקים מדורה. צ'יזיק, בסגנון "הכינותי מראש" של בתיה עוזיאלי, שולף מאי שם קערה עם בצק שאור ריחני וחמצמץ. הילדים מכינים פיתות מעורבות באדמה בזמן שההורים קוצצים עשבים לאומלט מפואר. הפויקה מונחת על האש ומניבה, בתוך חצי שעה, תבשיל מעורר תיאבון של פריקי, עשבי בר ועדשים. האוכל טעים והשיחה מתגלגלת. בדרך הביתה אנחנו מזמינים פיצה.

פרטים: 59 שקל למשתתף. בירור תאריכים לסיורי הליקוט המשפחתיים בטלפון 03-6138287.

עוד טיולי טבע קלילים

בפארק של קק"ל, הממוקם בין מחלף לטרון למודיעין, נמצא תל העיר איילון. יש בו גם מערות קבורה, שרידי מבנים, מעיין, אגם מלאכותי והמון ירוק. משך המסלול משעה ועד יום שלם.

נחל אלכסנדר:

 אל שמורת הטבע שהאטרקציה הגדולה בה היא צבי המים הענקיים מגיעים דרך כביש 4. בשבתות הקרובות, בתנאי שלא יירד גשם, יוצבו בח'רבת סמארה, כ־1.5 ק"מ מתחילת המסלול, עמדות שבהן יסבירו מתנדבים על פרחי הבר.

נחל השופט:

 בפארק יערות מנשה יש מסלול ובו מעיין, מפל, מערה עם נטיפים קטנים ותחנת קמח - חלקו מאפשר מעבר עם עגלות.

תמר וילרפורט