השבוע: טוב נגיד קרוב ומפרגן
העיסוק בפליטים פחות מעניין את ראש הממשלה, שפורח באירועים סכריניים כמו ההכרזה על מינוי הנגיד. באופן מפתיע גם ראשת האופוזיציה שומרת מרחק מהסוגיה
האלימות ברחובות דרום תל אביב עלתה מדרגה השבוע, אבל אף אחד לא מתרגש. אפילו האופוזיציה לא התפנתה לכך. שלי יחימוביץ', שרואה עצמה כמייצגת את השכבות החלשות, היא נמנעת סדרתית מעיסוק בסוגיית הזרים. יחימוביץ' העדיפה להתמקד במלחמה בתקציב המדינה, ובדרך ירתה לעצמה כדור ברגל. ברגישותה כי רבה היא לא קלטה שהביצ'יות שהפגינה כשסירבה להתקזז עם קארין אלהרר ממפלגת יש עתיד לא יכולה להתקבל כמלחמת אופוזיציה בקואליציה. להתחשבן עם אשה בחופשת לידה, גם אם היא חברת קואליציה, זו לא טעות, זו טעות פטאלית. התוצאה היתה שהגברים במפלגתה שלפו את השחלות במקומה.
בניגוד לתהייה על התנהלות האופוזיציה, ראש הממשלה לא הפתיע. הוא נוהג להגיב רק בסוגיות הנוחות לו. באשר לדרכי התגובה, הוא מעדיף את הפעולות הכירורגיות של חיל האוויר. כך הוא נהג למשל בתגובה לרקטות מעזה. הבעיה היא שעוד לא נמצאה הדרך לסייע באמצעות חיל האוויר למדינת תל אביב. מבחינת נתניהו הגדר בגבול מצרים פתרה את בעיית המסתננים. ממרומי משרד ראש הממשלה הוא משקיף מדי פעם על עשרות אלפי האנשים השקופים, שהצליחו להסתנן למדינתו של רון חולדאי. מדינה ידידותית, אבל לא עד כדי כך, ששווה בגללה לקלקל את היחסים עם מדינות העולם הנאור.
בנימין נתניהו ויעקב פרנקל. דברי שבח וחנופה צילום: קובי גדעון, לע"מ הרציונל שעומד מאחורי מדיניות ישראל הרשמית נובע מהאמונה שאם יהיה לשקופים רע הם יבקשו מרצונם לחזור למדינות שמהן באו. אלי ישי, שר הפנים לשעבר, היה ממובילי המדיניות הזאת. אבל ישי לא הביא בחשבון שמדובר בבני אדם שהגיעו ממדינות מוכות רעב, חלקם מאזורים שבהם בני אדם נרצחים על בסיס יומי, והמציאות הישראלית הקשה ביותר טובה מזו שהשאירו מאחוריהם. התקף האלימות הבא הוא עניין של ימים, ועד שלא יקרה אסון הזרים יישארו הבעיה של רון חולדאי ותושבי דרום תל אביב.
ראש הממשלה בחר השבוע לכנס מסיבת עיתונאים בנושא הקרוב ללבו. מינויו של נגיד חדש־ישן לבנק ישראל — יעקב פרנקל. פרנקל, שעמדותיו הכלכליות תואמות את תפיסת עולמו של נתניהו, אמור להוביל מדיניות אנטי־פופוליסטית, כלשונו של ראש הממשלה, ובו בזמן להתנהל מעל לראשו הבלתי מנוסה של שר האוצר (את זה נתניהו לא אמר). במסיבת
העיתונאים נראה פרנקל לצד ראש הממשלה קורן ומאושר.
קשה לסרב לאחד התפקידים היוקרתיים והמשפיעים במדינה, אף שהוא מוצע לך בפעם השנייה. לפיד הגדיר את הקאמבק של פרנקל כמילואים. אבא שלי לא רחוק בהרבה מגילו של פרנקל. הוא היה מת לחזור לגדוד שלו, לשלוף את המדים המגוהצים מהארון ולהחליק לכותפות את דרגות הקצונה. לו היה נקרא לשירות הוא היה עושה זאת מתוך הכרה בחשיבות התפקיד והרצון לתרום, לא בגלל היוקרה או הכוח. ובדברי התודה שלו היה שוזר הצהרת כוונות ואידיאולוגיה, לא מילות חנופה ושבח לשר הממונה, כפי שראינו את פרנקל עושה במסיבת העיתונאים המשותפת עם נתניהו. אנחנו בעד שקיפות, אבל יש מראות שאפשר לחסוך מהציבור גם אם הם חלק בלתי נפרד מהמציאות או מההזיה הפוליטית.
