טיוטה ראשונה - מרכז החלל על שם אילן רמון: "הרעיון הוא שכל הזמן תיווצר תנועה של אור"

האדריכל פיצו קדם הוא איש קפדן, מינימליסט שמאמין באלוהי הפרטים הקטנים; כתב ידו האדריכלי מתאפיין בקווים ישרים ונקיים, דגש על תאורה והצללות, ואיפוק עיצובי שאינו מותיר מקום לגחמות. לאחרונה נבחר לתכנן את הסבת המבנה העגול בפארק הלאומי ברמת גן, ששימש בעבר כבית קפה ועומד נטוש זה כעשור, למרכז החלל על שם אילן רמון, יליד העיר.

• לצפייה בפרויקט טיוטה ראשונה לחצו כאן
  

הפארק הוקם ב־1953 ביוזמתו של ראש העיר הראשון אברהם קריניצי, ששכנע את דוד בן־גוריון לאשר את הקמת "פארק למען העמלים". הרעיון להקים בית קפה על האגם שבפארק נולד לאחר שקריניצי ביקר בווינה והתרשם מפרויקט אדריכלי דומה. ב־1967 הוקם המבנה דמוי הספינה, בן שלוש הקומות, אבל זה פעל בייעודו המקורי רק זמן קצר. מאז הוא עבר גלגולים רבים ושימש גם מסעדה, מועדון לילה ואולם אירועים. ב־2005, כמה שנים אחרי שננטש, שקלה עיריית רמת גן להרוס אותו.

הקמת בית הקפה על האגם ב-1967. נבנה בעקבות ביקור של ראש העיר דאז קריניצי בווינה צילום: מוזיאון בית קריניצי

"זהו מבנה איקוני, שמזוהה עם העיר, עם הפארק, על המים, ויש לו דיאלוג מאוד נוכח עם הסביבה", אומר קדם. "העניין הוא גם לשמר את הצורה הייחודית המוכרת שלו, וגם ליצוק לתוכו אדריכלות בת זמננו. חשוב לי שהמבנה יידע לספר את סיפור התוכן, אבל לא ייצוק אותו לתוכו ברמה המילולית".

החזון האדריכלי של קדם מתבטא ביצירת מעטפת דינמית סביב המבנה, ככל הנראה מאלומיניום, שתווסת תאורה ותיצור דיאלוג עם הסביבה: "מדובר בקרום שיפעל בלילה כמו גוף תאורה גדול שמשתקף על האגם, קצת כמו הרעיון של כוכב בשמים. הרעיון שלי הוא שכל הזמן תיווצר תנועה של אור: בלילה אור מלאכותי החוצה, וביום אור טבעי שיעשה צללים למבנה. כך אני גורם לבניין להיות קשור לסביבה". חיבור נוסף לתכנים של קרן רמון מייצר שובל מים תחתון שמעניק למבנה תחושה של ריחוף, ושדרכו אפשר יהיה לראות את האגם מהקומה הראשונה. בקומה העליונה אמור להיות דק חיצוני תחת כיפת השמים.

פנים המבנה, בגודל 400 מ"ר, ישמש כמרכז פעיל, שיכלול על פי התוכניות מרכז מידע, ספרייה, חלל תערוכות מתחלפות, וכן את משרדי קרן רמון; "ממש לא אתר הנצחה", מסכם קדם.

פיצו קדם. אדריכל שסגנונו המינימליסטי הפך אותו לאחד האדריכלים הבולטים שפועלים בארץ. משרדו חתום על חנות אפל בקניון רמת אביב, על שימור ושחזור ביתו של האדריכל זאב רכטר, על לופט האירועים אביגדור ועל עשרות בתים פרטיים. קדם בוגר האקדמיה היוקרתית AA בלונדון, ומרצה כיום בטכניון על מינימליזם, אור ומה שביניהם

במקורות ההשראה של קדם לפרויקט לא תמצאו מבנים דומים בעולם, כי אם מעטפות דינמיות והתאורה שהן מווסתות ומפיצות. "אני חוזר עכשיו מסיור אדריכלי במינכן עם המשרד שלי", הוא מספר, "ושם יש הרבה דוגמאות מצוינות של צמד האדריכלים השוויצרים הרצוג ודה מרון למעטפות דינמיות מסננות. אני עובד הרבה על אור והשתקפויות, והמבנה למעשה יושב על בריכת שיקוף ענקית. נוסף על כך, האגם נכון לעכשיו הוא סוג של מחסום, הוא לא נגיש, כולם הולכים סביבו ולא דרכו, והמבנה הנטוש עומד כרגע כאבן שאין לה הופכין. אני מנסה ליצור איזושהי נקודת מפגש חדשה בפארק. אני מדמיין שבזכות הארכיטקטורה ייווצר צומת חדש בפארק וייווצר בו דיאלוג חדש לגמרי. ארכיטקטורה משרתת אנשים, קהילה, ומשנה את השימוש במקום ואת דפוסי ההתנהגות בו. יש גשר הולכי רגל למבנה, והרעיון הוא ליצור דק של ישיבה, בפארק או על האגם או בתוך המבנה".

הפרויקט, מדגיש קדם, מצוי כעת בשלביו הראשונים, ומימושו מותנה בגיוס תרומות על ידי קרן רמון. עלותו מוערכת ב־5 מיליון שקל. החלטתו של צבי בר, ראש עיריית רמת גן, לקדם אותו, אינה מובנת מאליה: "הכי הגיוני היה שישימו שם סניף של רשת בתי קפה", אומר קדם. "יש פה סוג של הבטחה חברתית־אדריכלית: העירייה לוקחת מקום פנאי, מקום התכנסות, ומחליטה לעשות בו משהו עם אג'נדה". נציגי העירייה, אדריכל העיר סרג'יו לרמן ומהנדס העיר חיים כהן, נופלים לדברי קדם תחת ההגדרה של "יזמים מעורבים": "הם דוחפים את התהליך, הם באים לפגישות, אני מציג בפניהם את הדברים".

קדם עובד על הפרויקט בשיתוף שני אדריכלים נוספים ממשרדו, רן מ. ברוידס ואירנה גולדברג. "אנחנו מקיימים דיאלוג פנימי", הוא אומר בגאווה, "כל אחד עבד לחוד והביא רעיונות, עשינו ישיבה והעלינו אותם, והגענו בסוף לתוצאה טובה יותר. אין כלום בלי דיאלוג, בלי סיעור מוחות, ולראיה, מתוך הרעיונות שכל אחד העלה בפרויקט הזה הגענו למקום טוב יותר".