• תפריט
פנאי

ניתוח פלסטי

התמיכה באמנות פלסטית בישראל נמוכה משמעותית מזו הנהוגה במדינות המערב, ומזו המוענקת לענפי תרבות אחרים בישראל. ראשי איגוד האמנים הפלסטיים מספרים ל"כלכליסט" על המאבק להגדלת התקצוב ולקביעת סף מינימום למוזיאונים לרכישת אמנות ישראלית

רעות ברנע 09:5813.05.12

שנת 2012 אמנם הוגדרה על ידי עיריית תל אביב כשנת האמנות, אבל הרבה טוענים שלא מדובר בשנת האמן. בעצם, במהלך 64 שנות קיום המדינה – אין אף שנה שאפשר להגדיר ככזו. העניין בולט עוד יותר על רקע ההתפתחות בתחום בשנים האחרונות. יותר ויותר מוסדות פותחים מסלולים ללימוד אמנות, מספר בוגרי הלימודים שיוצאים לשוק עולה מדי שנה, כמות האירועים, הירידים והביאנלות הולכת וגדלה, וכך גם קבוצות האמנים שמשלבים בעבודתם את הקהילה. ועדיין, מעט מאוד אמנים בישראל יכולים להתפרנס ממקצועם. רבים גם מתקשים להתפרנס מהמקצועות הלווייניים של התחום, כמו הוראת אמנות.

 

איגוד האמנים הפלסטיים, המונה נכון להיום כ־950 חברים, מתנהל בחודשים האחרונים מול משרד התרבות והספורט במטרה לעשות שינוי בשני מישורים עיקריים: הראשון הוא תקציב האיגוד - שסכומו בממוצע כעשירית מתקציבם של איגודים מקבילים בתחומי התרבות האחרים, והשני הוא תקציב האמנות הפלסטית בישראל, שעומד היום על 1.6% מכלל תקציב מינהל התרבות.

 

הצלם איתן שוקר, יו"ר האיגוד, שוקד בשנים האחרונות על מחקר אקדמי (במסגרת בצלאל) שבו הוא חוקר את תקציב האמנות הפלסטית בישראל לעומת תקציבים של תחומי תרבות אחרים, ולעומת המצב המקביל במדינות שונות בעולם. "אני חוקר את התחום כבר מ־1997", מספר שוקר, "ב־2008 הצגתי תערוכת יחיד בשם 'משחק הפירמידה', שעסקה בדיוק בנושא הזה – כמה כסף אמן מוציא על תערוכה, התהליכים שהוא עובר מול הממסד, באילו פלטפורמות הוא יכול להשתמש ומי בסופו של דבר מקבל את ההחלטות".

 

איתן שוקר על רקע עבודתו "משחק הפירמידה - הוצאות והכנסות". פועל להקמת מועצה שתבחן את תקציב האמנות הפלסטית איתן שוקר על רקע עבודתו "משחק הפירמידה - הוצאות והכנסות". פועל להקמת מועצה שתבחן את תקציב האמנות הפלסטית צילום: אריאל בשור

 

משרד התרבות בהלם

 

את המאבק לטובת התקציב החלו חברי האיגוד בקיץ האחרון, כחלק מהמחאה החברתית. מחאת האמנים בקיץ התמקדה בוועדת הבחירה של המנכ"ל והאוצר החדש למוזיאון תל אביב, ובתקציב לאמנות הפלסטית בכלל ולאמנים בפרט.

עניין בחירת המנכ"ל למוזיאון נחתם בפברואר, כשמונתה סוזן לנדאו במקומו של מוטי עומר ז"ל לתפקיד. עניין התקציב עדיין עומד באוויר, וזהו הנתיב שבו משקיעים אנשי האיגוד בימים אלה את כל מרצם. "המדינה צריכה לפתח מודלים מתאימים כדי ששוק האמנות יתגלגל", אומר שוקר. "כיום, מונע השוק על ידי אספנים עשירים, והם לא היחידים שצריכים להיות במשחק הזה". במחקרו בדק שוקר את תקציב האמנות הפלסטית מול שאר תחומי התרבות בארץ, והתוצאה עגומה. לפי נתוני המחקר (משנת 2008–2009) תקציב מינהל התרבות הוא כ־0.15% מתוך תקציב המדינה כולו. אבל החלוקה בתוך תקציב מינהל התרבות היא זו שמגלה את הנתונים המפתיעים: האמנות הפלסטית זוכה ל־%1.6 מתוך תקציב מינהל התרבות, בעוד שתחום האופרה, למשל, זוכה ל־3.5%, המחול ל־6.5%, המוזיקה והקולנוע לכ־12.5% והתיאטרון ל־20.4%. כשמוסיפים לתקציב האמנות הפלסטית את תקציב המוזיאונים (המוגדר כסעיף נפרד, וכולל גם מוזיאונים שלא מוקדשים לאמנות), הם זוכים ביחד לכ־%5.8 מתקציב מינהל התרבות. נתוני המחקר מגלים כי ההשקעה באמנות הפלסטית במדינות אחרות (אוסטריה, צרפת, פינלנד, סלובקיה ונורבגיה), גדולה פי 1.8 עד 2.5 מההשקעה הממשלתית בישראל.

 

את הנתונים האלה הביאו חברי איגוד האמנים לנציגי משרד התרבות בפגישה שהתקיימה באוקטובר. מטעם המשרד נכחו בפגישה המנכ"לית אורלי פרומן, שמעון אלקבץ, ראש מינהל תרבות, ועידית עמיחי, מנהלת המחלקה לאמנות פלסטית ומוזיאונים. "הפגישה היתה ברוח טובה", מספר שוקר, "אבל הם בעצמם היו בהלם מהנתונים שהצגנו בפניהם, בעיקר לגבי ה־%1.6 מהתקציב שמקבלת האמנות הפלסטית. הם לא היו מודעים לפערים האלה. אחד היעדים שהצבנו הוא הקמה מיידית של מועצה שתבחן את עניין התקציב הנמוך".

 

ממשרד התרבות והספורט נמסר בתגובה: "המשרד רואה חשיבות רבה בעידוד וטיפוח האמנות הפלסטית ויוצריה, ותומך בהם מדי שנה במיליוני שקלים. במהלך העשור האחרון הכפיל המשרד את תמיכתו בתקנת האמנות הפלסטית, ובימים אלה מתקיימים דיונים באשר לגובה תקציב התמיכה הסופי ל־2012. ב־2011, לצד תמיכה במוזיאונים לאמנות בסכום של כ־17 מיליון שקל, נתמכה האמנות הפלסטית בסכום כולל של כ־7.6 מיליון שקל שנותבו ל־30 גלריות ציבוריות ברחבי הארץ ו־17 פרויקטים אמנותיים ברשויות המקומיות". עוד נתון שמבקשים לחדד ממשרד התרבות הוא נושא הפרסים. מדי שנה מוענקים פרסים בסכום של כמעט מיליון שקלים בתחום האמנות הפלסטית. זו אחת הדרכים שבהן מאפשר המשרד לאמנים להמשיך ליצור.

 

מתוך מחקרו של איתן שוקר בשיתוף עו"ד נורית אשר, במסגרת מלגת מחקר מטעם הנהלת האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל.  מוזיאן חיפה, מוזיאון פתח תקווה ומוזיאון בת ים לא רכשו יצירות אמנות ישראליות ב- 2011 מתוך מחקרו של איתן שוקר בשיתוף עו"ד נורית אשר, במסגרת מלגת מחקר מטעם הנהלת האקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל. מוזיאן חיפה, מוזיאון פתח תקווה ומוזיאון בת ים לא רכשו יצירות אמנות ישראליות ב- 2011

 

ועדת קישוט

 

כמה מהיעדים שהציב איגוד האמנים עוסקים ביחסים המורכבים שבין האמנים והמוזיאונים. אחת הנקודות הרגישות ביחסים הללו הוא שכר אמן. "במוזיאונים בעולם ישלמו לאמן כדי להציג את העבודות שלו, אצלנו היה צריך להמציא את הדבר הזה", מספר שוקר. "אמנים נתפסים כסוג של 'ועדת קישוט'".

 

גלעד אופיר, צלם וחבר איגוד האמנים מוסיף: "המושג של שכר אמן כן נכנס היום לתודעה, אבל עדיין בקנה מידה קטן. ב־1995, כשהייתי אמן צעיר, עמדתי לפני הצגת תערוכה במוזיאון ת"א. לא ידעתי אז מה אומר המושג 'שכר אמן' אבל ידעתי שלפני עבודה של חודשים. פניתי למוטי עומר ז"ל (המנכ"ל והאוצר הראשי של המוזיאון דאז) וביקשתי ממנו שהמוזיאון יעזור לי במימון, והוא ענה לי שרק מפני שאני אמן צעיר, הוא לא זורק אותי מהחדר. היום כבר לא זורקים אף אחד בגלל דבר כזה, אבל מוזיאונים וגלריות חייבים לדעת שהאמן משקיע השקעה עצומה. כדי להציג תערוכה בגלריה צריך לגייס כספים רבים, ואתה בעצם עם הגב לקיר, כי מה – תוותר על ההזדמנות? לא תציג?".

 

"רואים שינויים קטנים בתחום המימון", אומרת הדס קידר, אמנית, אוצרת וחברת ועד איגוד האמנים. "מפני שהאיגוד קיבל פוקוס במהלך הקיץ ודובר רבות בנושא של שכר אמן, עיריית ת"א הצהירה כי היא תשלם שכר שכזה לכל האמנים שהשתתפו באירוע פתיחת שנת האמנות שהתקיים בסוף מרץ. אני לא יודעת אם זה דבר שהיו מצהירים עליו לולא פעילות האיגוד".

 

למרות כל זה, במוזיאונים ובגלריות בארץ עדיין לא מקובל היום לשלם שכר אמן. "יחסית למוסדות אחרים, אני לא יכול להגיד שאנחנו מסכנים", אומר אמיתי מנדלסון, האוצר לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל בירושלים, "אבל רוב התקציב של המוזיאון לא מתבסס על כסף מהמדינה או מהעירייה, אלא מתורמים פרטיים. בתור אוצר אני יכול להגיד שגם אנחנו נתקלים בקשיים במימון תערוכות, ואנחנו מנסים כל הזמן לתאם בין אילוצי התקציב לצורכי התערוכה. בעיקרון אני בעד לשלם שכר אמן לאמנים אם הם עובדים במיוחד לצורך התערוכה - אם יהיה לנו כסף לעשות זאת". במוזיאון ת"א מסרו: "הנורמה הרווחת ברוב המוזיאונים בארץ ובעולם היא שלא משולם שכר אמן לאמנים המציגים במוזיאון. התערוכות שעורך המוזיאון לאמנים, המלוות בקטלוגים, יוצרות חשיפה והכרה, המהוות ציון דרך חשוב בקריירה האמנותית".

 

מבין כלל המוזיאונים, אלה שנחשבים בינוניים בגודלם, נוטים להיפגע בצורה משמעותית יותר מחוסר התקצוב הממשלתי. "מוזיאון חיפה הוא מוזיאון בגודל בינוני שנתמך על ידי משרד התרבות והעיריה", אומרת רותי דירקטור, האוצרת הראשית של המוזיאון. "הוא נשען על כספים ציבוריים, שהולכים ומתמעטים. בתקציב הדל העומד לרשותו המוזיאון צריך להפיק תערוכות, להוציא קטלוגים ולקיים אירועים נלווים. המוזיאון עובד עם אמנים צעירים ולא צעירים, ישראלים ובינלאומיים, ומשתדל ככל יכולתו לממן ולהפיק עבודות חדשות. הלוואי שהיה אפשר גם לשלם לאמנים דמי השתתפות בתערוכה, אבל מאחר שהתקציב כה זעום, המשמעות היא קיצוץ מסיבי בהיקף הפעילות".

 

רותי דירקטור, אוצרת ראשית במוזיאון חיפה: "הלוואי שהיה אפשר לשלם לאמנים דמי השתתפות בתערוכה, אבל מאחר שתקציב המוזיאון כה זעום, המשמעות היא קיצוץ בהיקף הפעילות" רותי דירקטור, אוצרת ראשית במוזיאון חיפה: "הלוואי שהיה אפשר לשלם לאמנים דמי השתתפות בתערוכה, אבל מאחר שתקציב המוזיאון כה זעום, המשמעות היא קיצוץ בהיקף הפעילות"

 

גם האמנים מכירים בחשיבות ההצגה במוזיאון ויצירת קטלוג, ומכאן נובעת גם הבעייתיות הגדולה בנושא. "צריך לנקוט בגישה של הידברות", אומרת האמנית הצעירה הדס רשף. "אי אפשר לכעוס על אספן שתורם מכיסו למוזיאון למען הקמת אגף או מימון תערוכה, אבל כן אפשר לכעוס על מוזיאון שלא מבין את החשיבות שבתשלום שכר אמן מתוך הכסף שהוא מקבל מהתורמים. מצד שני, יש פחד – אם אמן ייצא נגד מוסדות כאלה, לא ירצו לעבוד איתו בעתיד".

 

לעבוד ביחד

 

יעד נוסף שהציבו לעצמם אנשי האיגוד בהתנהלות מול משרד התרבות הוא הסדרה בחוק של תהליך הרכישה של עבודות אמנות. על פי מה שנמסר ממוזיאון ת"א, התווספו לאוסף המוזיאון בעשר השנים האחרונות (מ־2002 ועד סוף 2011) 1,115 עבודות אמנות ישראליות, כלומר בממוצע 111 יצירות מדי שנה. "לא יכול להיות שישאירו את כל נושא הרכישה לגלריסטים ואספנים", אומר שוקר, "צריך לקבוע רגולציה בחוק למינימום מסוים של יצירות, שאם מוזיאון רוצה להיקרא מוזיאון, הוא חייב לעמוד ברכישה של המינימום הזה מדי שנה". במשרד התרבות והספורט הגיבו: "נושאים אלו נבחנו ונדונו אשתקד במסגרת ועדת משנה, בראשות השופט (בדימוס) יצחק אליאסוף, שמונתה מטעם מועצת המוזיאונים. במסגרת עבודתה אימצה הוועדה את החלטת הכנסת שלא לכלול בחוק המוזיאונים הוראה מחייבת בכל הנוגע לרכישת אמנות ישראלית".

 

ב־24–25 במאי יתקיים במוזיאון תל אביב כנס משותף לתוכנית התואר השני של בצלאל בשיתוף איגוד האמנים הפלסטיים והמוזיאון, תחת השם "אמנות, כוח וכסף". בכנס ידונו בהרחבה בעניין תקציב האיגוד בפרט ותקציב האמנות הפלסטית בכלל, ויובאו נתונים נוספים ממחקרו של שוקר. קידר מסבירה: "ביום הראשון של הכנס נעסוק במיפוי השטח הקיים וביום השני נציג אלטרנטיבות ושאלות לגבי עתידו של האיגוד ועתידה של האמנות הפלסטית בישראל".

 

אחת הנקודות החשובות מבחינת איגוד האמנים היא ההבנה שהם לא יריבי המוזיאונים, אלא שאותם סעיפים שהם חותרים להשגתם יועילו לשני הצדדים. "בתקופת המחאה בקיץ האחרון היתה הרגשה שמוזיאון ת"א ראה בנו אויב", אומר שוקר, "אבל זה לא המצב. אנו שמחים שהנהלת המוזיאון הרימה את הכפפה והפכה לשותפה בכנס. חשוב לבחון את הנושאים של שכר אמן ושל רכישת יצירות על ידי המוזיאונים, אבל במקביל אנחנו חותרים גם להגדלת תקציב המוזיאונים. חשוב שהמוזיאונים והאמנים יעבדו ביחד, וחשוב שהם יידעו שאנחנו איתם במאבק ויכולים לעזור להם. בשבועות האחרונים, במהלך העבודה המשותפת על הכנס, הקשר בין האיגוד למוזיאון הולך ומשתפר וקיימת הבנה שיש צורך בשיתוף פעולה של כל השחקנים בשדה להגדלת התקציבים של האמנות הפלסטית. אנו מקווים שיצטרפו אלינו האוצרים, אנשי התיאוריה, האספנים, בעלי הגלריות, בתי הספר הגבוהים לאמנות, וציבור האמנים מכל תחומי המדיה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x