מספיק בקושי

סיור בשלוש תערוכות של בוגרי עיצוב תעשייתי בבתי הספר המובילים מגלה סטודנטים חרוצים ומלאי רעיונות. עם זאת, קשה להתעלם מכך שרוב העבודות נשארות בגדר תרגיל שספק אם ייצא מגבולות האקדמיה. בתערוכות היתה חסרה נשמה, היו חסרות תחושת השליחות והרצון לשנות את העולם, ולא רק רצון להשיג עוד לייק בפייסבוק. נראה שהאשמה היא לא בסטודנטים, אלא במורים שאינם מכוונים אותם. המורים נותנים לסטודנטים צעירים ונלהבים לעצב בפרויקט הגמר רק מה שמעניין אותם ולא מנתבים ל"עיצוב כמנוף לשינוי". לפעמים גם רעיון גדול צריך להישאר כסקיצה בפנקס קטן.

בצלאל

"עיצוב מוצר הפך באחרונה לשמן סיכה חברתי", כותב ראש המחלקה חיים פרנס בהקדמה לתערוכה בבצלאל. זוהי התערוכה הגדולה והמעוצבת בין השלוש, ובה 37 הבוגרים מציגים מוצרים מקצועיים ברמה בינלאומית. עם זאת, בבצלאל מתרכזים במחקר מעמיק של חומרים וטכניקות ייצור, שבגללם הסטודנטים מציגים מוצר סופי מאכזב או מוצר שנשאר בגדר תיאוריה. רק מעטים הצליחו להגיע לתוצאה פרקטית. רמי טריף יצר וריאציה עכשווית על שזירה מסורתית בחבלים, ושזר כיסאות בדוגמאות ובצבעים מרהיבים על שלד ברזל. מידד מרזן עיצב תריסים שבצדם החיצוני קולטים סולריים, שמתהפכים בלילה והופכים לגוף תאורה. דניאל גלזמן עיצב מאוורר עגול, אבל באריזה שטוחה כמו באיקאה. דרור פלג המציא אופניים עשויים מהזרקת פלסטיק בלי ברגים, שאפשר לייצר במפעלים ישראליים. לעומתו, מפליא לראות את הסטודנטים שהמציאו כלי רכב עירוניים קטנטנים ומתפרקים, כולם נפלאים, אבל באיזו תעשיית רכב בדיוק ייצרו אותם? לכן דווקא העבודות של סטודנטים משנים נמוכות, המוצגות בסוף התערוכה, מעודדות. ביניהן, ברזל בניין פשוט שכופפו לקולב, מנורה או רמקול ומוצרים לאזורי אסון. אולי כדאי שבשנה הבאה יבחרו המנחים נושא חיוני, וידאגו שהסטודנטים לא ייבשו אותו במחקרים. פרטים: קמפוס בצלאל, הר הצופים ירושלים, עד 29 באוגוסט.

כיסאות חבלים ומתכת בעיצוב רמי טריף, בצלאל

המכון הטכנולוגי חולון

לעומת התערוכה הזוהרת בבצלאל, בחולון העסק נראה קצת זול. התצוגה על גבי משטחי קרטון אינה מחמיאה, והמנורות הנמוכות נותנות תחושה לא נעימה של מעבדת מחקר. ראש המחלקה דודי ראבד הכריז: "עיצוב תעשייתי הוא מעורבות ומחויבות כלפי צורכי הבריות", וחלק מהסטודנטים ראויים לתשבוחות על שחלקם בחרו בדרך זו. רק חבל שכמה מנושאי העבודות אזוטריים וחבל שהתוצאה לא מספיק מושכת, כמו הפותחן לגידמים של מאיה חזון, או רצועות העור לעזרה בהתלבשות של ג'ולי גורליק. והאם מנשא לכלבים שמצטרפים לבעליהם בטיפוס הרים חיוני?

מזגן אישי בעיצוב בן שושן, המכון הטכנולוגי חולון

המצטיינים הם סיון מלכה ששילבה מחקר עם מוצר, והמציאה סדרת צעצועים מתוחכמים מחלקים פשוטים ועדינים. מקס צ'פרק הצליח ליצור בטכניקה מיוחדת פרופילים מחמר, והפיק מהם מושב וכלים שיכולים לשמש כאגרטלים. אמנם אין סטודנט בכל שלושת בתי הספר שעיצב מזגן, אבל מצא חן בעיניי המצנן האישי של בן שושן, שפועל על מאוורר המאדה מים ממיכל צמוד. פרטים: גולומב 52 חולון, עד 28 ביולי.

שנקר

התערוכה בשנקר היא הכי קטנה, עם 22 בוגרים. המעצב שלה, פיני לייבוביץ, דחס באולם אחד עבודות צפופות באופן מבלבל, ואותן ליוו טקסטים קטנים ולא ידידותיים וסרטונים שלא כולם מוקמו ליד העבודה. הסך הכל נראה כמו חנות רהיטים ולא כתערוכה, וחבל, כי מוצרים יוצאי דופן נעלמים בבינוניות הכללית. הדוגמה הבולטת היא הרמקולים של שמואל לינסקי שנוצקו מבטון. היציקה אמנם מרשימה, אבל היא הופכת את הרמקול לפסל ולא לחפץ שימושי ונייד. לעומתו, דניאל לוין ייצר סדרה מרתקת ומלאת חן של קופסאות קטנטנות לחפצים אישיים כמו טבעת, מפתח או מצית. לוין הדביק דפי נייר צבעוניים ולחץ אותם משני צדדים על חפץ קטן, ואחר כך ליטש אותם, חשף את שכבות הצבע ויצר אפקט פסיכדלי. יניב קדוש המציא קופסת קרטון שמשמשת כערכת מזון ופילטר מים להצנחה לאזורי אסון. הערכה, שחבל שלא היתה מעוצבת באופן מושקע מספיק, צונחת בעזרת כנפי קרטון שפותח קפיץ. בשל גודלה הקטן מפזרים ערכות משפחתיות רבות על פני שטח נרחב, וכך נמנעת השתלטות של גופים אלימים על חבילות סיוע גדולות. פרטים: ז'בוטינסקי 8 רמת גן, עד 29 ביולי.

קופסה בעיצוב דניאל לוין, שנקר