$
מוסף באזז יולי 2011

מינימל קומפקט: איב בהר - המעצב התעשייתי החשוב בעולם

בהר המציא מחדש את קופסת הנעליים, וחסך לפומה מיליון ליטר נפט ומים בכל שנה. הוא שינה את עולם הרכב כשעיצב את אופנוע הספורט החשמלי הראשון, ואת עמדות הטעינה לרכב החשמלי של GE. החיבור בין טכנולוגיה, סביבה ומחויבות חברתית זיכה אותו בכינוי המעצב התעשייתי החשוב בעולם ובשישה פרסי Red Dot בתוך 12 שנים בלבד. בראיון מיוחד ל"כלכליסט" הוא מסביר: "עיצוב הוא דרך להפיץ רעיונות בעזרת ייצור המוני"

איתי להט 10:3006.07.11

שנת 2000 החליט ניקולאס נגרפונטה, אז ראש מעבדת המדיה של MIT, שהגיע זמנו לעשות שינוי בעולם. המשימה שנגרפונטה לקח על עצמו היתה מורכבת: לספק לילדים בגיל 6–12, המתגוררים באזורים מוכי עוני ואלימות, מחשב אישי שישמש אותם בעיקר ככלי לימוד - יוזמה שכונתה One Laptop Per Child (מחשב נייד לכל ילד).

 

נגרפונטה גייס עבור הפרויקט כמות נאה של כספים, מענקיות טכנולוגיה כמו גוגל, נורטל ו־AMD, והציב יעד שאפתני: מחיר ייצור של 100 דולר למחשב. כל מה שנותר לו כעת היה למצוא מישהו שיעצב את המחשב החדש. ומי שענה לדרישות התפקיד באופן מושלם היה המעצב התעשייתי המבריק איב בהר (Behar).

 

בהר וכסא sayl שעיצב להרמן מילר בהר וכסא sayl שעיצב להרמן מילר

 

 

בהר (43), יליד שוויץ (אביו הוא יהודי־טורקי), עבד עם לא מעט חברות טכנולוגיה בסן פרנסיסקו, שאליה היגר לאחר לימודיו. את תשומת לבו של נגרפונטה הוא עורר בשל העבודה היצירתית שעשה עבור ענקיות טכנולוגיה, אבל נגרפונטה זכר את בהר בזכות היכולת שלו לערער על מוסכמות, גדולות כקטנות. מה שהרשים את נגרפונטה היה שאלה שהעלה בהר כשעבד עם יצרניות מחשבים בנוגע למקשי המקלדת. הוא תהה מדוע אנו זקוקים ל־Num Lock - אותו מקש ששוכן בפינת מרובע המספרים הסטנדרטי של כל מקלדת. "שאלתי את עצמי: 'בעצם מי באמת צריך את המקש הזה? לא אני, ולא הילדים שלהם אני מייעד את המחשב הזה", שחזר נגרפונטה במסיבת עיתונאים להשקת הפרויקט ב־2005.

 

בהר קיבל את התפקיד, ועד היום זאת אולי העבודה הכי מפורסמת שלו. אבל עבורו היא רק נקודה על ציר של עבודות עיצוב שמרחיבות את מושג המעצב העכשווי. מהבחינה הזאת, כמו גם מבחינת העבודות שהוא מוציא תחת ידיו, בהר הוא אולי המעצב החשוב ביותר בן זמננו. כבר ב־2007 הסכים מגזין "טיים" עם הקביעה הזו, כשבחר בו כאחד האייקונים העיצוביים של ראשית המאה ה־21. את הקביעה הזו מחזקת רשימת פרסי העיצוב הארוכה שבהם זכה מאז הקים את הסטודיו שלו, פיוזפרוג'קט (Fuseproject), ב־1999. בין היתר, ב־12 השנים האלה הוא זכה שש פעמים ברד דוט (Red Dot), פרס העיצוב היוקרתי בעולם.

 

האתגר האנרגטי

 

הרד דוט האחרון, זה שבהר קטף השנה, הוענק לו עבור ה־WattStation, תחנת טעינה אלגנטית למכוניות חשמליות שעיצב לג'נרל אלקטריק. בהר מדבר על חשיבותו של העיצוב כאשר מדובר בפתרונות אנרגטיים לעולם שהולך ומשנה את ניהול האנרגיה שלו.

 

"אנרגיה היא אחד האתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפנינו כיום", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט". "ה־WattStation היא עמדה שתוכננה עבור משתמשים באופן ידידותי. היא מברכת כל משתמש בברכת שלום לפני תחילת הפעולה. יצרנו צורה זורמת ודקה שבראשה מתנשא שטח שירות המתקשר עם המשתמש, והשתמשנו כהשראה בצורת העץ. העמדה תוכננה עבור הרחוב, עבור תנאי חוץ קשים. לא מצטבר עליה שלג, מי גשמים מחליקים ממנה, ובחירת החומרים הופכת אותה לעמידה לתנאי שמש קיצוניים. היא גם תוכננה לבלוט בנוף האורבני, כך שתהיה קלה לזיהוי עבור מטעינים פוטנציאליים. והעיצוב שלה מאפשר להם לזהות ממרחק אם היא בשימוש או פנויה להטענה, על ידי תאורת LED צבעונית, שנבחרה במיוחד גם לתנאי שמש קיצוניים. אבל מעבר לעיצוב הפונקציונלי, רצינו ליצור כאן אייקון שמסמל את היווצרותם של פתרונות עבור העתיד הקרוב".

 

איב בהר. "התעשיות רצו שהצרכן יהיה מעורב יותר, אז עכשיו הוא מצפה להיות מעורב גם ביצירת המוצר" איב בהר. "התעשיות רצו שהצרכן יהיה מעורב יותר, אז עכשיו הוא מצפה להיות מעורב גם ביצירת המוצר" צילום: courtesy of fuseproject

 

זה מסוג הדברים שמעסיקים את בהר: העתיד. הוא אחד המעצבים המובילים בעולם בהטמעה של משנה עיצובית אקולוגית וחברתית. לדעתו, מעצבים צריכים לסגור את הפער בין הקיים והרצוי, ובתהליך הזה של סגירת הפערים, הזרז של בהר הוא החיבה שלו לטכנולוגיה.

 

בהר ניסח את המשנה העיצובית הסדורה שלו כבר בעת הקמת פיוזפרוג'קט. העיצובים עבור ענקיות טכנולוגיה כמו אפל, HP וסיליקון גרפיקס גיבשו אצלו תפיסת עיצוב שנשענת על שלושה עקרונות: עתידנות, עם גישה אופטימית לטכנולוגיה; הומניזם, המעמיד את ניסיון המשתמש בחשיבות עליונה; ונטורליזם, המעצב דרכים בנות קיימא לעיצוב עכשווי. מאז דבק בהר בגישה המשולשת שלו. לא תמיד הוא מצליח לסנתז את שלוש המטרות באופן מלא, אבל העבודות שלו הפכו אותו לאחד המעצבים התעשייתיים המבוקשים כיום בשוק הגלובלי.

 

עבורו, עיצוב טוב הוא הרבה יותר מאשר עיצוב. "עיצוב הוא כיום דרך להפיץ רעיונות של המאה ה־21, ועיצוב טוב הוא מה שמאיץ את ההטמעה של הרעיונות האלה. למשל, כשאנחנו מכניסים לתוך מוצרים יותר מיחזור, יותר קיימוּת וצריכה מופחתת של אנרגיה, אנחנו למעשה מפיצים רעיונות ואידיאולוגיות עכשוויות בעזרת ייצור המוני, כך שהם נגישים עבור יותר אנשים. עיצוב טוב יוצר חוויית משתמש חיובית, שמאפשרת לרעיונות האלה להיקלט בקרב הציבור הרחב.

 

"בעשור האחרון, בעיקר בחמש השנים האחרונות, העיצוב עובר מעין תחייה, רנסאנס. הסיבה לכך היא שתפקידו המסורתי מתחיל להשתנות: מאז שנות השבעים התעשייה תופסת את העיצוב כסוג של קישוט, אריזה, ובשלב מתקדם יותר כמשהו שתפקידו לאפשר חוויית משתמש מסוימת. היום התעשייה מתחילה לראות במעצב מישהו שתפקידו עמוק יותר. חברות החלו להבין את הערך הכספי שעיצוב יכול להביא להן, ושהעובדה הזו לא סותרת כלל עמידה בערכים חברתיים ואקולוגיים, אלא להפך".

 

קופסת הנעליים שבהר עיצב לפומה קופסת הנעליים שבהר עיצב לפומה צילום: LUKE PERKINS

 

פחות קופסה, יותר עיצוב

 

דוגמה בולטת למה שבהר מדבר עליו היא העבודה שלו עם ענקית ציוד הספורט והנעליים פומה. ב־2010 השיקה פומה, אחרי כמעט שנתיים של מחקר ועבודה משותפת עם בהר, את האריזה החכמה החדשה שלה, שתחליף את קופסת הנעליים המסורתית, עשוית הקרטון. האריזה היא לא יותר מפיסת קרטון רציפה, המתקפלת בדיוק מופתי לתוך שקית המיוצרת מפלסטיק ממוחזר מסוג PET. כתוצאה מהמעבר, המתוכנן השנה, פומה תחסוך מדי שנה 65% מהנייר המשמש לייצור הקופסאות, תפחית את פליטות ה־CO2 שלה בעשרת אלפים טונות, תחסוך כ־20 מיליון מגה־ג'ול של חשמל, מיליון ליטר נפט ומיליון ליטר מים. במהלך ההובלה ייחסכו חצי מיליון ליטר של דיזל. כתוצאה מההבדלים במשקל של האריזה החדשה ייחסכו מהעולם 275 מיליון טונות של פלסטיק, שהן המקבילה לאלף מגרשי כדורגל מלאים בשקיות ניילון.

 

"זה לא בא לנו בקלות", משחזר בהר. "21 חודשי עבודה שכללו מעבר על 2,000 רעיונות ובחינת 40 אבות־טיפוס של אריזות, והסתיימו בהבנה שאריזת הנעליים הטובה ביותר שאנו יכולים לייצר כרגע היא נטולת קופסת קרטון. זה פתרון שלא רק משנה לטובה את העסקים של פומה, אלא מסוגל לשנות בשלב מאוחר יותר את התעשייה כולה, ולחולל שינוי אמיתי בעולם. העובדה שחברה כמו פומה פונה אליי לשם יצירת שינוי מהותי בנזק הסביבתי שהיא יוצרת היא עבורי ניצחון עכשווי של תהליך העיצוב. נותר לי רק לקוות שחברות אחרות מהתחום יאמצו את השיטה שפיתחנו".

 

את הדברים חיזק מנכ"ל פומה יוכן זייץ, כשהכריז עם השקת האריזה החדשה על נכונותה של החברה לשתף חברות אחרות בפתרון החדשני. "אנחנו בעיצומו של רישום פטנט על האריזה", אמר זייץ, "אבל נשמח לחלוק את המידע עם חברות אחרות, בדרך ליצירת מערכת אוניברסלית שיכולה להביא לשינוי".

 

בהר מאמין שהשינוי באריזה של פומה, כמו גם במוצרים אחרים שהוא מעצב, לא יכול היה להתממש ללא השינוי שחל בצרכנים בשנים האחרונות. "הצרכנים היום מעורבים יותר בתהליך יצירת המוצר. התעשיות הביאו את זה על עצמן, בעזרת פרסום ומשיכה של הצרכנים להיות מעורבים יותר. כפועל יוצא מהרצון הציבורי, הערכים העכשוויים מחלחלים אל תוך המוצרים, והמעצבים משחקים תפקיד מרכזי בתהליך הזה.

 

"התוצאה הכוללת של התהליך הגדול הזה היא בעיקר שקיפות: שקיפות מצד היצרנים, שמוכנים לערב יותר את הלקוחות שלהם באינפורמציה על המוצר ותהליך הייצור, ושקיפות מצד המעצבים, שדורשים דברים דומים מהחברות, אבל גם משתפים את הציבור בתהליך העבודה שלהם".

 

בקבוק water Y. מים מועשרים המותאמים לילדים. לא רק שהבקבוק עשוי מחומר ממוחזר שבטוח לשימוש חוזר, אלא שהוא גם מיועד להפוך לצעצוע להרכבה בתום השתייה בקבוק water Y. מים מועשרים המותאמים לילדים. לא רק שהבקבוק עשוי מחומר ממוחזר שבטוח לשימוש חוזר, אלא שהוא גם מיועד להפוך לצעצוע להרכבה בתום השתייה

 

 

ההשראה: גשרים תלויים ופרחים

 

התבוננות בתיק העבודות של בהר מלמדת שלושה דברים: מגוון העיצובים שלו פשוט עצום; הוא בכל זאת מצליח לשמור על האידיאולוגיה העיצובית שלו; והתוצאות הן לרוב מבריקות.

 

הברקה ייצוגית כזו היא למשל כיסא Sayl שעיצב להרמן מילר (ונמכר בארץ ברשת פיטרו לריהוט משרדי). "כמו במקרה של העיצוב לפומה, ניסינו להפחית מהחומר של הכיסא כדי להגיע למוצר שנמכר בפחות מ־400 דולר", הוא מספר. "עם זאת, ניסינו גם ליצור כיסא ש־93% ממנו יכולים להיות ממוחזרים.

 

"התמקדנו במשענת הגב, בעיקר משום שמה שקיים בשוק כיום סובל מבעיה - הוא לא נושם, לא מאפשר זרימה של אוויר אל הגב, ולא אחת אתה מוצא את עצמך נדבק למשענת מזיעה. המאמץ שלנו התמקד כאן, במשענת, והפתרון שמצאנו הוא להשתמש בחומר חדש, סוד מסחרי של החברה, כדי ליצור מעין שזירה של משענת תלת־ממדית בעלת תכונות אינטליגנטיות בעלות נמוכה. הסרנו את המסגרת של המשענת, נפטרנו מכל חלק בכיסא שאפשר היה לוותר עליו בלי לפגוע בארגונומיה, והצלחנו לשמור על משענת גב מצוינת על ידי שימוש בעיקרון הנדסי מגשרים תלויים: מגדל תמיכה בצורת האות Y, שמעניק את המתיחה הנדרשת למשענת השזורה. למעשה, הצלחנו למתוח כל אינץ' במשענת באופן ארגונומי, כך שיתמוך בגב. זה משהו שאי אפשר לעשות עם משענת טקסטיל רגילה. זה לא היה קל. היינו צריכים לעבור דרך 70 אבות־טיפוס שונים עד שהגענו לכיסא הנוכחי".

 

וזו לא הפעם הראשונה שהוא מעצב כיסא. ב־2007 הוא הדגים את דבריו כשעיצב כיסא אוכל לילדים בשם Calla, הקורא תיגר על השיעמום הקיים בתחום. בהר עיצב אותו בקווים זורמים של צורות אורגניות, שלהן קיבל השראה מהגינה של ביתו. זה כיסא בצורת תפרחת, שעושה שימוש בהנדסת חומרים מתקדמת המבטיחה לו שיבה טובה. הוא גם מעוצב בעיקולים וקימורים שנועדו לעורר תגובה רגשית אצל הזאטוטים, כמו גם אצל ההורים. הכיסא מבטא שנים של ניסיון שהצטברו אצל החברה שהזמינה אותו (Fleurville) מבהר: מגש האוכל מתפרק ונכנס למדיח הכלים, את הכיסא מצפה בד פלסטי קל לניקוי ונוח לישיבה, וגובהו של הכיסא מכוונן טלסקופית.

 

גם כשעיצב ב־2009 עבור יצרנית האופנועים החשמלית Mission Motors את Mission R, הסופר־אופנוע החשמלי, יצר בהר בדרך עשרות אבות־טיפוס. במקרה של ה־Mission R, העיצוב של בהר עסק בייצוג של מהירות ויעילות על ידי שימוש בקווים חדים, לצד עיסוק בפרטים ארגונומיים קטנים המספקים מענה לצרכיו של הרוכב. בהר ניצל את ההזדמנות שהעניק לו האופנוע נטול מכל הדלק וצינור המפלט כדי ליצור צורה הומוגנית וזורמת שמעניקה לאופנוע מראה איקוני. "האתגר העיקרי שלי היה ליצור עיצוב שמעיד על כך שמדובר ברכב חשמלי שהוא אינו צעצוע, אלא אופנוע רב יכולת וכוח", הוא מסביר. התוצאה היא האופנוע החשמלי המהיר בעולם.

 

WattStation. תחנת טעינה לרכב חשמלי WattStation. תחנת טעינה לרכב חשמלי

 

"בכלל רציתי להיות סופר"

 

ההתעסקות הזו בפרטים הקטנים מבדילה את בהר ממעצבים אחרים - בין אם הוא מעצב כיסא לעוללים ובין אם הוא מעצב מחשב לעולם השלישי. דוגמה להתעסקות שלו אפילו עם פרט אחד, שולי לכאורה, אפשר לראות בקורא הספרים הדיגיטלי שבהר עיצב עבור הוצאת הספרים ברנס אנד נובל. העבודה עם בהר יצרה דריסת רגל משמעותית להוצאת הספרים בשוק קוראי הספרים האלקטרוניים. Nook Color, הדגם האחרון והצבעוני שעיצב בהר עבור ההוצאה, הוא המשך ישיר של המגמה שהפכה בתוך שנה את החברה משחקנית אלמונית בשוק למחזיקת נתח של 20% ממנו. את ה־Nook Color עיצב בהר במינימליזם האופייני למכשירים מסוג זה, אבל הקנה לו מראה ותחושה של עמידות. הוא עשה זאת בעזרת פינה אחת חשופה של המכשיר ההופכת למעין וו המשמש כשקע לאצבע, אבל יכול גם להוסיף למכשיר פונקציה חיצונית של תלייה. כפתור ה־HOME מתכתב בצורת ה־n שלו עם הוו, ויחד עם מעטפת פלסטית קשיחה, גב גומי רך ומשקל מורגש אך נוח לאחיזה, יצר בהר תחושה כוללת של שרידות ואמינות. בשל כך זכה המכשיר לתשבחות רבות מצד העיתונות על יכולתו לבדל את עצמו מהתקנים דומים.

 

בעצם, כשבוחנים חלק גדול מהעבודות שלו, היכולת של בהר להבדיל מוצר אחד מאלפי מתחרים אחרים דרך עיצוב חוזרת על עצמה ללא הרף. הוא עשה זאת ב־2007 בשוק שנראה בלתי אפשרי לבידול: שוק המים המינרליים. הפילוסופיה הבסיסית שעומדת מאחורי ה־water Y, סדרת בקבוקי מים לילדים, היא Y Not - מדוע לא לעצב מוצר שונה מהמקובל? מדוע לא ליצור אריזה מתכלה? התוצאה של הגישה הזאת, שעליה אחראי בהר, יצרה סדרה של בקבוקי מים מועשרים לילדים המעוצבים כאות Y, עם יכולת מודולרית להפוך בעזרת מפרקים מיוחדים למשחק הרכבה אינסופי של אריזות.

לכל העבודות האלה של בהר יש מכנה משותף, וכולן מספרות מבחינתו סיפור מסוים. "לפני שהייתי מעצב רציתי להיות סופר", הוא מתוודה, "אבל במהלך העבודה הבנתי שלעיצוב יש תפקיד דומה לזה של כתיבה יוצרת. כל עיצוב טוב מספר סיפור מסוים. אני לא מצפה מהעבודות שלי שיהיו רק פונקציונליות או רק תעשייתיות; הן צריכות לספר משהו - על המוצר, על היצירה, על ההשראה, על המשתמש".

 

עולם אחד, עיצוב אחד

 

הסיפורים בעבודות של בהר הם בעיקר סיפורים מקומיים. בהר מרגיש שחלק מתפקידו כמעצב הוא אחריות חברתית כלפי היצרנים המקומיים. לאחרונה הוא עזר לקולקטיב של מגדלי קקאו מדרום אמריקה להתנתק משרשרת המתווכים בדרך למכירת שוקולד בעולם המערבי, ועיצב עבורם אריזה חדשה ויוצאת דופן - שקיק יוטה המכיל שוקולד גולמי משובח. אף שהוא מתמקד לא אחת בסיפורים המקומיים, העיצוב של בהר הוא לחלוטין גלובלי. למעשה, הוא אולי המעצב הכי גלובלי שיש היום.

 

"זה לא שעיצוב מקומי הוא נחלת העבר", הוא אומר כשהוא נדרש לשורשיו השוויצריים. "אני מאמין שהיום עיצוב הוא עיסוק גלובלי יותר מאי פעם. הצורה שבה אנו עובדים באופן יצרני ושיווקי היא גלובלית יותר מאשר בעבר, אני חושב שהרעיונות הגדולים שמנחים היום את העיצוב הם אוניברסליים יותר. מובן שקיימת השפעה תרבותית חזקה של המקום הספציפי שממנו מגיע העיצוב, אבל היא הולכת וקטנה. לדעתי עיצוב סקנדינבי, איטלקי, שוויצרי או הולנדי הן חיות שהולכות ונכחדות - בעצם, לא ממש נכחדות כמו שהן עוברות מוטציה: יצרנים איטלקים למשל כבר עובדים עם מעצבים מכל העולם, בניגוד לאופן שבו עבדו בעבר, אך ורק עם מעצבים מקומיים. במקביל, מעצבים איטלקים עובדים גם הם עם יצרנים מכל העולם, כך שהעיצוב האיטלקי מחלחל גם הוא לתוך עיצוב סקנדינבי, או יפני, או אמריקאי. דיברנו על הרנסנס שהעיצוב חווה בעשור האחרון, וזה חלק מהתהליך שבו הוא בעצם נולד מחדש. מבחינתי, זו התקופה הכי מרגשת להיות מעצב - כאן ועכשיו".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x