$
פנאי

עצמאות 2011: הדגל שלי

איזה ספר קופץ לראש כשאומרים צרויה שלו, מה זוכרים ליעל אבקסיס ומי השף שמזוהה עם קוסקוס. יוצרים מתחומים שונים בוחרים את היצירה שמגדירה אותם. כתבה ראשונה בסדרה

כתבי כלכליסט 23:3908.05.11

ביום העצמאות נהוג להניף את דגל המדינה, הסמל הלאומי שלנו. גם לסופרים, מחזאים מעצבי אופנה, שפים, מוזיקאים, קולנוענים ושחקנים יש "דגל מקצועי" שמתנוסס לפני שמם, יצירה שמאפיינת אותם בציבור. לקראת החג "כלכליסט" יצא להרכיב פסיפס תרבותי מעבודות של יוצרים מובילים מקוריים ומשפיעים בתחומם. כל אחד מהמשתתפים בחר ב"פרויקט הדגל שלו" - היצירה שמזוהה איתו יותר מכל, לטוב ולרע. עבור יעל אבקסיס, זו הפרסומת הזכורה של קסטרו שסימנה את הפריצה שלה לתודעה, וקידמה את הקריירה הארוכה והעשירה שלה. רפי כהן ידוע בזכות השילוב שיצר בין מטבח ביתי למטבח עילי במסעדתו רפאל, וצרויה שלו התפרסמה בעולם בזכות הרומן רב־המכר וזוכה הפרסים שכתבה, "חיי אהבה". יוצרים אחרים מוכרים פחות בשמם, ויותר בזכות היצירה שלהם: סביר להניח שראיתם לא מעט פריטים בעיצובו של שחר פלג בחנויות, ואולי אפילו יש לכם פריט כזה בבית, אבל שמו של המעצב הצעיר והמצליח לא מוכר עדיין לאנשים שאינם מתמצאים בתחום.

 

כל אחד מהיוצרים מנהל מערכת יחסים מורכבת עם "הדגל" שלו. מצד אחד, הוא מפורסם ומוערך בזכותו, ומצד שני, הוא תמיד נשפט לפיו, ויצירות אחרות עומדות לפעמים בצל היצירה הכי מפורסמת.

 

לצד התשובות שקיבלנו מהמשתתפים עצמם, שאלנו גם את חברי "כלכליסט" בפייסבוק מה מסמל בעיניהם כל אחד מהיוצרים. התוצאות מובאות לפניכם בסדרת כתבות מיוחדת לחג.

 

צרויה שלו, סופרת ועורכת

הדגל שלי: הספר "חיי אהבה"

 

שלו, ילידת קבוצת כנרת, היא מכותבי הרומנים המצליחים בעשור האחרון. ספרה "חיי אהבה" הופיע ברשימת ארבעים הספרים הגדולים בעשורים האחרונים של העיתון הגרמני "Der Spiegel", לצד סופרים כמו סול בלו, גבריאל גרסיה מארקס ופיליפ רות.

 

תחנות בדרך: רומן הביכורים "מטרה נוחה לצלפים", "רקדתי עמדתי", "חיי אהבה" (זכה לעיבוד קולנועי ב־2007), "בעל ואישה", "תרה".

 

צרויה שלו צרויה שלו צילום: מיקי אלון

 

"קשה לי לחשוב על יצירה ספרותית כעל פרויקט ובטח לא כעל דגל. ספר בא לעולם מעומק הנשמה, ואף על פי שהוא כרוך בהרבה עבודה אין הוא פרויקט עבורי. אני אף פעם לא יודעת מראש כיצד ומתי יסתיים, וגם לא מה יכיל בתוכו. 'חיי אהבה' היה הספר הראשון שלי שפרץ לקהל הרחב, בארץ ובחו"ל, ומאז אני מזוהה בראש ובראשונה איתו. הוא גרם לאנשים לעצור אותי ברחוב בהתלהבות או בכעס. הזיהוי הזה בהחלט מוצא חן בעיניי, אף על פי שאני עדיין סופגת בגללו גערות. 'למה היא עזבה את הבעל המקסים שלה בשביל הזקן הזה?', היו מוחים באוזניי בכל מקום בשנים הראשונות. עד היום עוד ניגשים אליי אנשים ומספרים כיצד השפיעה עליהם הקריאה, ותמיד מציינים את הנועזות של הספר. לפעמים אני חושבת על הספרים שנשארים צעירים בעוד הסופרים מתבגרים. לא מזמן איל (מגד, בן זוגה. מ.נ.ש) אמר לי: 'תארי לעצמך שכשתהיי זקנה תלכי בשדרה כפופה עם הליכון ואנשים יצביעו עלייך ויגידו: הנה זאת שכתבה את 'חיי אהבה'".

 

מבט קדימה: "בימים אלה אני שקועה כולי בספר החדש 'שארית החיים', שאמנם כתיבתו הסתיימה, אבל אני מלווה בהתרגשות את הולדתו. באופן פרדוקסלי יש בו יותר אהבה מאשר ב'חיי אהבה', כי גיבוריו הניצבים מול שארית חייהם נחושים לממש את מאווייהם, לא לוותר כפי שוויתרו עד כה".

מאיה נחום שחל 

נג'יב חינאווי, קצב ובעל רשת מעדניות

הדגל שלי: קבב

 

נג'יב הוא נצר למשפחת הקצבים הידועה בארץ, וביום העצמאות הקרוב, כמו בכל יום עצמאות, שוב ישתרך תור ארוך בפתח החנות הקטנה ברחוב קדם שבה נמכרים מוצרי האטליז. סב המשפחה, שאף הוא נקרא נג'יב, פתח את העסק המשפחתי ביפו עוד בסוף המאה ה־19, והבן והנכד המשיכו בדרכו.

 

תחנות בדרך: החנות הראשונה ביפו, סניף שני בקרליבך, חנות חדשה בהרצליה, סניפי חינאווי נוספים שמנהלים בני המשפחה המורחבת.

 

נג'יב חינאווי נג'יב חינאווי צילום: אוראל כהן

 

"כל מוצרי האטליז שלנו מייצגים אותנו בכבוד, ובייחוד הקבב. הקבב שלנו עשוי לפי המתכון שסבא שלי השתמש בו. משולבים בו בשר בקר ובשר טלה, והוא מתובל בפטרוזיליה טרייה, בבצל ובתערובת התיבול הסודית שלנו, שמכילה רק תבלינים טריים. לפני כמה שנים ניסיתי לשפר את המתכון, אבל הלקוחות התרעמו, ומיד חזרתי אל המתכון של סבא. מתברר שאי אפשר לשפר אותו. אני גאה מאוד בקבב שלנו. זו הגדולה שלנו והייחוד שלנו".

 

מבט קדימה: "אני מתקדם לאט אבל יעיל, ורוצה להמשיך לפתח את הרשת. הצעד הבא יהיה סניף דרומי יותר, אולי באזור אשדוד".

 

גלי וולוצקי

 

שחר פלג, מעצב מוצר

הדגל שלי: אגרטל מגנטי

 

כמעט בכל בית ישראלי יש חפץ אחד של שחר פלג, גם אם לא ידעתם שהוא שלו. מתוך מאות בוגרי עיצוב מוצר בשנה שיוצאים מבתי הספר בישראל, פלג (35) הוא בלי ספק אחד מסיפורי ההצלחה הכי גדולים. עבודותיו, שמשלבות פיזיקה ואופטיקה, הן דוגמה לעיצוב ישראלי איקוני (קסטת וידיאו, אטב כביסה וחותמת שעווה משמשים כאייקון לעבודות שלו); פשוט אבל חכם; אנושי (הרבה דמויות יש למוצרים, כמו תחתית לסירים בצורת אדם שוכב); מצחיק בתעלולי אופטיקה ופיזיקה (חנוכייה שעובדת על השתקפות), ובעיקר חדשני ונחוץ (כמו איש קטן שמחזיק מפתחות במגנט על הדלת, במקום סתם לזרוק אותם על מדף בכניסה לבית). מעמד היין שמבוסס על שיווי משקל על שרשרת ברזל הוא דוגמה לכך. מעמד היין הזה הוא העבודה הראשונה שבא איתה לחנות הסוהו לעיצוב, והיא נמכרה מיד בכמויות. "הגעתי למצב שייצרתי 500 מעמדים במרפסת ביתי, כשחברים לכיתה עובדים על הרתכה במשמרות", הוא נזכר. היום עובדים איתו שלושה מעצבים נוספים ומנהלת סטודיו, ובימים אלה הוא עובר לסטודיו חדש.

 

תחנות בדרך: לימודים במכון הטכנולוגי חולון, הקמת סטודיו עצמאי בזמן הלימודים, זכייה בפרס GAPP למתנות בסינגפור.

 

שחר פלג שחר פלג צילום: אוראל כהן

 

"האגרטל המגנטי שייצרתי לפני שש שנים הוא לדעתי הכי מזוהה איתי, והוא גם הכי נמכר בכל חנויות המוזיאונים בארץ ובעולם. גם המעמד שרשרת לבקבוק יין ואיש המגנט שמחזיק מפתחות מזוהים ונמכרים. אני תמיד מעצב חפצים שיש בהם חידוש וערך מוסף מעבר לצורה. ברור שזה לא עוד אגרטל יפה. אגרטל של איקאה בעשרה שקלים עושה את אותה העבודה, אבל אנשים מתחברים רגשית למוצרים שלי. כולם חפצים שימושיים, אבל גם פריטים יפים שיושבים בסלון ומדברים עליהם, וכיף לתת אותם במתנה. אני אוהב את כל מכלול העבודות שלי. גם אנשים שרואים עבודות שלי בחנות מוזיאון בחו"ל אומרים לי שהם מרגישים גאווה שראו עבודות של מעצב ישראלי".

 

מבט קדימה: "אני עובד על מחזיק לכבל הטענה לטלפון סלולרי או ל־USB. הם תמיד נעלמים ונופלים מהשולחן, אז ייצרתי דמות קטנה שמחזיקה אותם על השולחן בעזרת המשקל שלה. זאת עוד דוגמה למוצר שהגיע מצורך, מבעיה שיש לי על השולחן. דרך המוצרים, אני פותר בעיות לעצמי".

דקל גודוביץ

 

יעל אבקסיס, שחקנית ופרזנטורית

הדגל שלי: פרסומת הטלוויזיה הראשונה לקסטרו

 

מהשחקניות העסוקות בדורנו, שהצליחה להפוך עם השנים ממי שמזוהה כדוגמנית ומגישה בערוץ הילדים לשחקנית המשתתפת בפרויקטים איכותיים ומוערכים בארץ ובצרפת. אבקסיס מגלמת נשים מורכבות, ישראלית מאוד, שמצליחות להגיע למחנה משותף רחב. מדי שנה היא מופיעה בהפקות טלוויזיה וקולנוע חדשות, ומחדשת כל הזמן בדמויות שהיא מגלמת.

 

תחנות בדרך: "סיפורי תל אביב", ערוץ הילדים, "שבתות וחגים", "חטופים", "קדוש", "לך תהיה ותהיה", קמפיין קסטרו, קמפיין ד"ר פישר.

 

אבקסיס במעיל המפורסם אבקסיס במעיל המפורסם

"מדהים אותי לגלות שכבר 17 שנה אנשים לא שוכחים את הפרסומת מ־1994, אבל זה בא בגלים. זוכרים לי את אלה מ'שבתות וחגים' ואת טליה קליין מ'חטופים', כמובן. לרבקה מ'קדוש' היתה השפעה על הקריירה שלי, וגם להופעה המשותפת עם אמא שלי ב'חתה יסבח סבח' של דוד דרעי. ילדים מזהים אותי כיעל, הנסיכה מ'פרפרים של שבת' שמשודרת בהופ! כבר כמעט עשור; וכמובן מהפרסומות ד"ר פישר - אנשים בטוחים שאני מצולמת בהן עם הילדים שלי. בצרפת אני מזוהה עם 'לך תחיה ותהיה', סרט שאני מגלמת בו אמא שמאמצת ילד אתיופי. הסרט לא הצליח בארץ כי אנחנו עדיין לא מסוגלים להישיר מבט לחלקים הקשים והחלשים שלנו.

 

"קל מאוד ליפול למלכודת המיתוג שנבנה עם קסטרו, אבל לא נתקעתי שם. יכולתי להאמין שזה מה שאני יכולה וזה מה שטוב לי, ולהמשיך ללכת לכיוונים שבהם אני יודעת שהקהל אוהב אותי. אבל רציתי להתרחב, כשחקנית וכאדם. בעיקר צריך לא לפחד. כשניגשים אליי וזוכרים את קסטרו אני יודעת שזה לא רק זה, שיש גם מעבר. אני מזדהה עם כל פרויקט, לטוב ולרע. גם כישלונות הן ערובה להצלחה".

 

מבט קדימה: "בימים אלה אני בחזרות ל'חטופים 2', שצפויה להיות עונה קשה. מיד אחר כך אני מצטלמת ל'המנון לשמחה' סרט חדש ישראלי־צרפתי, של יוני דרמו. במקביל אני מתחילה לעסוק בהפקה".

תמר וילרפורט

 

קרן זרקה, מעצבת אופנה

הדגל שלי: מכנסי שק

 

אנה קיי, המותג המפורסם של זרקה, בולט בשוק האופנה הישראלי בזכות גזרות המתחשבות בגוף הנשי המקומי ובגדים שמתכתבים עם העבר יותר מאשר עם טרנדים עתידיים. חודש וחצי לאחר היווסדו של המותג, ב־2002, עיצבה זרקה מכנסיים וקראה להם "מכנסי שק". עד מהרה, המכנסיים הועתקו ונראו כמעט בכל חנות או בסטה אפשרית, ובימים אלה הם עושים קאמבק.

 

תחנות בדרך: פתיחת חנות ברחוב פרישמן בתל אביב, פתיחת חנות בברצלונה, פתיחת חנות עודפים בדיזנגוף.

"בנוסף למכנסי השק, גם שמלת מדונה, שמכילה מחוך ומורכבת מחלקים רבים, מסמלת עבורי פריצת דרך ביכולות שלי. היא איקונית למותג שלי, ועד היום יוצאת בגרסאות שונות. את מכנסי השק עשיתי מתוך מחשבה לשנות את גוף האשה, להראות אותו בצורה קצת אחרת. אלה היו המכנסיים הראשונים שעשיתי, והם נחשבו ליציאה מהפכנית. עבורי המכנסיים הם סמל למה שאני מסוגלת לעשות אף על פי שלא למדתי עיצוב אופנה ולא עסקתי באופנה לפני אנה קיי.

 

קרן זרקה קרן זרקה צילום: עמית שעל

 

"היתה תקופה שפחות שמחתי להיות מזוהה עם המכנסיים. כשהוצאתי אותם הם זכו לביקורת שלילית בתקשורת וכותרות כמו 'הזוועה שהמציאה קרן זרקה'. הייתי רואה אותם מציצים אליי מכל בזאר, זה לא היה כל כך נעים. אבל המכנסיים האלה עזרו לי להתבגר. הם עשו לי תהליך חניכה שלדעתי כל מעצב צריך לעבור, לדעת להשלים עם זה שיעתיקו אותך ושהתקשורת לא בהכרח תאהב כל מה שתעשה. אחרי היציאה הזאת, הרגשתי כאילו אני צריכה להמציא את הגלגל מחדש בכל קולקציה, כל פעם לשבור לפחות איזו קונבנציה, אם לא להביא אותה ביציאת המאה. אבל היום אני כבר יודעת שגיבשתי כתב יד משלי ושמזהים אותי דרכו. אני הרבה יותר רגועה".

 

מבט לעתיד: "בימים אלו כל העסק שלי עובר שינוי וחוזר להיות בוטיק. אני נמצאת בשלב שבו אני רוצה לשבת וליצור, לתפור בעצמי את הבגדים. אני מתגעגעת לקונספט הקטן והמצומצם. אבל כדי שההליך הזה יצדיק את עצמו כלכלית, צריך לפתח דגמים שיהיו מורכבים יותר מבחינת הגזרה ואיכותיים יותר מבחינת הבדים. אני חוזרת לקשר הבלתי אמצעי ביני לבין הבגד, ושואפת לפתח קולקציה שתהיה הכלאה בין נגיש ליוקרתי. אני מרגישה צורך לייחד את עצמי מחדש, להתאבד על כל פריט, תוך כדי שמירה על כתב היד שלי".

לרה רוטר

 

כנסיית השכל, להקת רוק

הדגל שלנו: סיבוב ההופעות עם תזמורת בקיסריה שבא בעקבות האלבום "אוטוביוגרפיה"

 

כנסיית השכל היא מלהקות הרוק המרכזיות בגל להקות הרוק של שנות התשעים, והיחידה ששרדה שני עשורים (בזמן שגן חיות, איפה הילד ומופע הארנבות של ד"ר קספר נעלמו לשנים ארוכות). את הלהקה הקימו בשדרות בשנות השמונים חברי הילדות יורם חזן, רן אלמליח ודוד רז, והם פרצו לעולם המוזיקה הישראלית בשנות התשעים. לקראת העבודה על אלבומם האחרון "אוטוביוגרפיה" הצטרפו דניאל זייבלט ועמי רייס. שם הלהקה לקוח מהספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע", שם הכותב, רוברט מ. פירסיג, כינה את המוסדות האקדמיים "כנסיות השכל".

 

תחנות בדרך: השיר "רעפים", "תגידי שטוב", "למיה יש אקדח", "איך זה מרגיש", "שום דבר לא יפגע בי".

 

כנסיית השכל כנסיית השכל צילום: אנתוני דוטון

 

רן אלימח מספר: "כשהתחלנו לעבוד על הפרויקט ניגשנו אליו כמו שאנחנו ניגשים לכל פרויקט שאנחנו עושים - בתמימות גמורה, בצעדי תינוק, בלי להביא בחשבון את הגודל ואת כמות העבודה שהפרויקט עמד לדרוש מאיתנו. ההצלחה היתה מסחררת. הופעות נמכרו מראש בהיכל התרבות בתל אביב, בקיסריה, באמפי פארק רעננה, בהיכל התרבות בירושלים. המופע גרנדיוזי לכל הדעות - משתתפים בו 40 נגנים קלאסיים, נגני ג'אז, נגנים מזרחיים, כולם על במה אחת בחגיגה מוזיקלית של שעתיים וחצי.

 

"וכל זה קרה אחרי התקופה הכי קשה שהיתה לנו כלהקה. אמרו עלינו שגמרנו את הסוס שאנחנו לא מחדשים ולא רלוונטיים, חברת תקליטים ידועה לא רצתה לממן את האלבום, ואמרה שאנחנו צרכים להתפרק. אבל אנחנו האמנו שלאלבום יש ערך גדול יותר מהערך המסחרי שלו. שלא מודדים כל דבר בכמויות, ושמוזיקה זה לא ספורט שבסופו מקבלים מדליות. לכן היתה לנו שמחה כפולה בהצלחה המסחרית של הפרויקט".

 

מבט קדימה: "הפרויקט שאנחנו עובדים עליו בימים אלה הוא קונצרט ווידיאו בשיתוף האמן רועי ניצן. במופע אנחנו מנגנים שירים מהאלבום החדש שלנו "שורות של אנשים", וגם שירים מאלבומים קודמים, ומוקרנים בו עבודות וידיאו של רועי".

גיא בניוביץ'

 

רפי כהן, שף ומסעדן

הדגל שלי: שילוב השפעות ביתיות במטבח עילי

 

כהן הוא מהשפים והמסעדנים המוכשרים והמצליחים בישראל. הוא החל את דרכו הקולינרית במטבחה של סבתו עזיזה, וכיום הוא הנציג הכי בולט במטבח הישראלי החדש, זה שאינו מהסס לחבר בין זיכרונות מהבית למסעדת יוקרה.

 

תחנות בדרך: התלמדות במלון המלך דוד בירושלים, סטאז' במסעדות הטובות בצרפת ובלונדון; שף של מסעדת לה רג'נס במלון דוד המלך בירושלים, שף ובעלים של מסעדת רפאל ובר החמארה בתל אביב; שיתוף פעולה עם סלטי צבר.

 

רפי כהן רפי כהן צילום: אוראל כהן

 

“מסעדת רפאל משלבת השפעות מצרפת, איטליה ומרוקו. המטבח של סבתא שלי עזיזה הוא הבסיס לכל העבודה שלי; זה המטבח הראשון שהכרתי בחיים, כילד, והוא השפיע עליי לאורך כל הדרך. עם השנים למדתי לשלב אותו במטבחים אחרים, כמו האיטלקי והצרפתי. אני אוהב את הטעמים של המטבח המרוקאי, ומרבה לשלב אותם באוכל שאני מכין".

 

מבט קדימה: "אני עסוק בשני פרויקטים גדולים. האחד הוא שיפוץ מן המסד ועד הטפחות של המסעדה. הפרויקט השני הוא סדרה של ספרים, הראשון ייצא בקרוב ויוקדש כולו לסלטים. ספר נוסף יוקדש לסבתי ז"ל. לפני שמתה הצלם אלכס ליבק וסופרת האוכל שרי אנסקי היו איתי אצלה בבית, ובמשך יומיים וחצי בישלנו ביחד ותיעדנו את הכל".

גלי וולוצקי

 

חיים דותן, אדריכל

הדגל שלי: המכללה האקדמית להנדסה בבאר שבע

 

קשה לטעות בבנייניו של חיים דותן, שמציעים אלטרנטיבה לבתים ישרי הזווית, הקופסתיים והמוכרים לעייפה. תפיסת העולם של דותן מבוססת על קווים זורמים, שמקבלים את השראתם מהטבע. דותן פרסם ספר שירי הייקו באנגלית, וכתב מניפסט על עתיד האדריכלות במאה ה־21, שהודפס בסין ב־10,000 עותקים ותורגם לשלוש שפות. הוא נמצא באופן תדיר על הקו לסין, מרצה שם בשתי אוניברסיטאות ומנסה למצוא פתרונות לבעיית החומות והקופסאות האנונימיות שמשתלטות על הערים היום (סין היא הדוגמה הקיצונית שלהן). כל זה היה אולי יכול להישמע מאוד תיאורטי, נאיבי ומרחף באוויר, אבל בנייניו של דותן מוקמים הלכה למעשה, בשיטות בנייה שהוא מפתח במיוחד למבנים עגולים וקונכייתיים.

 

חיים דותן חיים דותן צילום: ישראל יוסף

 

תחנות בדרך: היכל התרבות באשדוד, בניין אלון באוניברסיטת בן גוריון, מרכז עזריאלי לחינוך בבאר שבע, המגדל הסולארי בסמר שבערבה, ביתן ישראל לתערוכת אקספו 2010 בשנחאי.

 

"בעולם אני מוכר בזכות ביתן ישראל בשנחאי שהוא פרויקט לאומי. הוא גם נבנה לזכר משפחתי - אמא שלי נולדה ב־1919 בשנחאי להורים שברחו מרוסיה. בארץ הפרויקטים החשובים ביותר שלי הם היכל התרבות באשדוד והמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון בבאר שבע".

 

"אני מתכנן בשביל אנשים וגאה במבנים שנהנים מהם. אל הביתן הישראלי נכנסו 3 מיליון מבקרים ועוד 30 מיליון ראו מבחוץ, וכולם משבחים אותו. במכללת סמי שמעון הסטודנטים מרוצים ממבנים שעומדים כבר שמונה שנים נקיים ומצוחצחים. אדריכלות היא תהליך של פיתוח צורות, שיטות בנייה וחומרים חדשים. אני גאה במבנים הללו, אבל היום אני כבר במקום אחר. היום אני פחות מתעניין בבניין הבודד, אלא בתכנון אורבני, בפתרון למסה הבנויה של בניינים גבוהים שחוסמים את האור והשמש והאוויר וחונקים אותנו".

 

מבט קדימה: "בסין אני מתכנן פארק הייטק של 100 אלף מ"ר, 20 קמ"ר של כפר נופש הררי בצפון בייג'ינג ומגדל מגורים בטיוואן. בארץ אני מתכנן בניין נוסף במכללת סמי שמעון, בניין באוניברסיטת בן גוריון, מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון (עם זלמן עינב), ויכול להיות שגם מוזיאון חדש בקריית המוזיאונים בחולון".

דקל גודוביץ

בטל שלח
    לכל התגובות
    x