מגדל הזמן
מלון מגדל הירושלמי הלך ודעך, עד שנפל לידיים של יזם הנדל"ן סיימון אליאס. עכשיו אליאס והמעצבת אורית קאופמן נותנים לו חיים חדשים - דווקא באמצעות חיבור למודרניזם של שנות השישים, שממנו נולד המלון
המלון הוקם ב־1960, וקאופמן תעניק לו עיצוב מחדש בסגנון מודרניסטי תקופתי־חללי מינימליסטי ובהשראת המעצב הדני ארנֵה יקובסן. העיצוב יכלול פריטים ברוח התקופה, מ"כיסאות הביצה" של יקובסן, דרך חפצים כמו טלפונים, ועד מדים חדשים ועדכניים לכל אנשי צוות המלון - הכל בשפת צבע עזה בגוני צהוב וכתום לצד אפור ושחור.
התוכנית למלון מגדל ירושלים. שילוב של השפעות דניות ואבן ירושלמית
"הפרויקט הזה חשוב לי מאוד באופן אישי, בהיותו פרויקט הבכורה שלנו בישראל", היא אומרת בראיון טלפוני מניו יורק. "אני אוהבת את החיים שלי בניו יורק, אבל אני חשה חיבור חזק לבית. התוכנית שלנו מכירה בכך שירושלים היא עיר מלאת חיים ופתוחה לעיצוב חדש. יש לה את ההיסטוריה העשירה הזאת, ולהט יוצא מגדר הרגיל לעיצוב מודרני".
מאז תחילת שנות התשעים, מלון מגדל מצוי בבעלותו של סיימון אליאס, יזם ניו־יורקי בעל נדל"ן חובק עולם, בעיקר בתחום המלונאות, ובהם מלון סי־נט בתל אביב, מלון עדן לשעבר בירושלים, וכן שלושה מלונות ובנייני מגורים חדשים בניו יורק; אחד מהם מאכלס דירה שנרכשה על ידי השחקנית נטלי פורטמן.
את ההשראה לעיצוב המחודש שאב אליאס מחדר 606 המיתולוגי במלון SAS בקופנהגן, שעוצב על ידי ארנה יקובסן הדני, אחד המעצבים הבולטים של המאה ה־20. אליאס נתקל בקונספט של חדר 606 בספר על אודותיו שקרא בסוף 2008. "יקובסן היה לא רק האדריכל של הבניין. הוא עיצב גם את החדרים והרהיטים, והיה מעורב בכל פרט, עד לרמת הכלים במסעדה", הוא אומר בראיון טלפוני מניו יורק. "אהבתי את העובדה שהעיצוב שלו היה גם תקופתי וגם נצחי. כשנפגשתי עם המעצבת נתתי לה את הספר כדי שתבין מה הכיוון, והיא עשתה משהו משלה".
הפרשנות של נמה מתייחסת לרהיטים של יקובסן ולתפיסתו שחלל צריך להיות יעיל ואלגנטי בו־זמנית, והיא מכניסה התאמות ירושלמיות, כמו אבני מרצפת ושיש בלובי. "זו לא בדיוק אבן ירושלמית", מבהיר אליאס, "אבל היא בהחלט מזכירה את האבנים הגדולות שאנחנו רואים ברחובות העיר העתיקה. תקרת הלובי נמוכה יחסית, אז הקווים פשוטים ונוחים - מודרני אבל נוח מאוד".
תהליך השיפוץ של מלון מגדל ירושלים (הלל 23), שעלותו 8 מיליון דולר, עתיד להסתיים עד תחילת 2012. עם סיומו מחיר חדר ללילה במלון, שישתדרג לרמת ארבעה כוכבים, יהיה 120 דולר.
נמה וורקשופ נחשב לכוח עולה בעיצוב הניו־יורקי, בעיקר בתחום המסעדנות. שניים מהפרויקטים האחרונים של הסטודיו שבו שותפה אורית קאופמן, מסעדת דליקטסן (בשכונת נוֹליטה שבצפון ליטל איטלי) וקפה הספרייה ד'אספרסו (הסמוך לספרייה הציבורית בבראיינט פארק), זכו לאחרונה לחשיפה בעיתונות ולשבחים בקרב חובבי עיצוב.
מסעדת דליקטסן במנהטן. העיצוב זכה לשבחים
קונספט הקפה־ספרייה רחוק מלהיות חדש, אבל בנמה הצליחו ליצור מראה מקורי: הם ציפו את הקפה הקטן, מרצפה ועד תקרה, באריחים מזוגגים שעליהם הדפס של ספרים, כך שיצרו אשליה של מדפים עמוסים ונשפכים - אבל סובבו את האריחים ב־90 מעלות, כך שלסועדים נדמה שהם יושבים בספרייה הנוטה על צדה. אפילו נורות הזכוכית ממוקמות מאחורי הבר במקום להשתלשל מהתקרה. בית הקפה, שעוצב בתקציב של 500 אלף דולר, היה ראשון משורה של עשרה בתי קפה באותה רשת, בניו יורק ומחוצה לה, שעוצבו על ידי נמה. יוג'ין קגנסקי, בעלי הרשת, אמר ל"ניו יורק טיימס" שהוא מתכנן לשמור על הרוח העיצובית ולעצב גם את בית הקפה הבא במהופך.
קפה ד'אספרסו בניו יורק. אשליה של מדפי ספרים נשפכים
קאופמן, בינתיים, כבר התחילה לעבוד על מלון W בניו אורלינס, ולחקור את רשת הרכבות התחתיות בניו יורק לקראת
פתיחת מסעדה באחת מתחנותיה. "אנו מתרגשים מאוד לקראת העבודה על מלון W", היא אומרת. "גם משום שלניו אורלינס יש תרבות מרתקת עם השפעות קאריביות, צרפתיות ואפריקאיות, וזו זכות ליצור בקונטקסט חברתי ייחודי כל כך; וגם משום ש־W היא רשת של מלונות בוטיק, מה שמספק לנו הזדמנות גדולה ליישם את מה שאנחנו מאמינים בו: שכל פרויקט צריך להיות שונה, פשוט, ועם טוויסט".
