שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

"קיבלתי אגרוף בבטן"

לאחר שצפתה בדבריו של רובי ריבלין בטקס הדלקת המשואות הבינה תמי ארד שבעלה, רון ארד, מכונה היום "שאר". לידיעת יו"ר הכנסת, לנעדרים יש שמות: יהודה כץ, צבי פלדמן, זכריה באומל, רון ארד, גיא חבר ומג'די חלבי

תמי ארד 07:3422.04.10

כמו בכל שנה, יום הזיכרון ויום העצמאות שלי הוא ענן אפור מתמשך (לא וולקני). כך נראה שדה הראייה של מי שליום הזיכרון יש עבורו פרצוף ושם. כמו רבות מהמשפחות השכולות אנחנו לא חוגגים את יום העצמאות, אך שלא כמו המשפחות השכולות, לנו אין עצרות זיכרון, גם לא קבר ללכת אליו. ביום הזיכרון

אנחנו, משפחות הנעדרים והשבויים, יושבים בבית עם תמונות יקירינו ועם כאב שמתחדד משנה לשנה. אין אנו משתייכים לא לשכול ולא לחיים. אנחנו נבחרת קטנה וייחודית, נבחרת התלויים באוויר. שנים על שנים כמו יקירינו תחובים בפינה נשכחת, הרייטינג שהבאנו פעם מעלה אבק, שום דבר לא מתחדש אצלנו, אנחנו עדיין בעמדת המתנה שאולי פעם נדע לאן נעלמו אהובינו.

 

השנה הודות ליו"ר הכנסת רובי ריבלין זכינו סוף סוף לשם ייחודי - "שאר". בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל הדליק מר ריבלין את המשואה ובמילותיו כיבד את גלעד שליט ו...שאר נעדרי צה"ל, ואני קיבלתי אגרוף בלב. איך לא הבנתי שרון שלי, אבא של יובל, רון ארד - האיש שאני נושאת כל חיי הבוגרים בלבי בכאב - יאבד את שמו וייטמן בחלקת השאר. איך לא הבנתי שאחרי 24 שנים פג תוקפו של רון, כמו גם של יהודה כץ, צבי פלדמן, זכריה באומל, גיא חבר ומג'די חלבי. יש בסך הכל שבעה נעדרים לצה"ל, והדבר היחיד שנותר לאנשים האלה הוא השם שלהם.

 

ביום העצמאות הזה נגזל השם ואיתו נגזל הזיכרון. ראוי לציין שגם השנה לא שכחו להזמין אותי לטקס הדלקת המשואות. הסיבה שבעטייה אני מוזמנת היא היותי רעייתו של איש שאין לו שם. השנה הבנתי את הסיבה שלא השתתפתי מעולם בטקס הזה. לא תודה, אל תכבדו אותי, תכבדו את האיש שאין לו שם.

 

לגלעד שליט עוד סופרים ימים, וטוב שכך. ראוי שהציבור יידע שגם גלעד נחשב בעיני הצבא נעדר צה"ל. רק חייל שביקר אותו איש הצלב האדום מכונה שבוי. מבחינתי צריך להדליק משואה לכבוד גלעד בכל יום, אך לצערי לא זה מה שיחזיר אותו הביתה.

 

משפחה של שבוי ונעדר לא נראית כמו משפחות החטופים מהסדרה. לא ראיתי את הסדרה קוצרת הרייטינג, אך הספיקו לי הפרומואים כדי להבין שאין לכם מושג. אין לי בעיה עם טלנובלות, לא עם נשות הטייסים ולא עם החטופים, אך אל נא תנסו לייחס לזה אפילו קמצוץ מן המציאות שלנו. תאמינו לי, אתם רחוקים כמזרח מן המערב מהחיים בצלה של אי־הידיעה. והפנטזיות, הו הפנטזיות. תתרכזו בשובו של גלעד, תחזקו את נועם ואביבה, וכשתזכירו את שאר הנעדרים תנו להם שם. זה הדבר היחיד שנשאר להם. יהודה כץ, צבי פלדמן, זכריה באומל, רון ארד, גיא חבר, מג'די חלבי.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x