• תפריט
פנאי

משיחת יתר: גברת או אדון?

משה מוקדי הוא כנראה האמן הישראלי הראשון שעסק בעבודתו בסוגיית הזהות המינית. בתערוכה מיצירותיו המוצגת כעת בגלריה גורדון מוצע למכירה דיוקן מרתק שכזה ב-205 אלף דולר

דנה גילרמן 14:5701.03.10

אחד הציורים יוצאי הדופן בתערוכה של משה מוקדי, המוצגת כעת בגלריה גורדון בתל אביב, הוא דיוקן עצמי של האמן שצויר כשהיה סטודנט בווינה ב־1923. מה יוצא דופן בו? נראה שזוהי העבודה הראשונה של צייר ישראלי מוקדם המעלה שאלות על מגדר וזהות מינית, וכל זה בתחילת המאה ה־20.

 

בציור הנפלא הזה ניצב מוקדי בתנוחה נשית ורכה כשהוא עטוף במעיל, מתבונן בצופה בראש מעט מוטה, מדגיש צוואר ארוך ורך, מניח יד ענוגה על צווארו, ספק בחיבוק עצמי, כשברקע פרחים זקורים. כיוון שבתקופה הפוסט־מודרנית יש נטייה להתבונן לאחור ולאתר השפעות וקשרים שלא היו עולים על הדעת קודם לכן, מתבקש לראות את הדיוקן הזה כמבשר העיסוק בזהות המינית באמנות הישראלית וכנקודת התייחסות לעבודות של אמנים עכשוויים שנעשו עשרות שנים מאוחר יותר.

 

הוד וקיטש

"דיוקן עצמי", משה מוקדי, 1923. מהראשונים שעסקו במגדר באמנות הישראלית "דיוקן עצמי", משה מוקדי, 1923. מהראשונים שעסקו במגדר באמנות הישראלית

 

אין ספק שיש בו משהו שמזכיר מאוד את הדיוקנאות ההומואירוטיים של יעקב מישורי משנות השמונים. אז הציג את עצמו מישורי מאופר ויצר לעצמו מעין זהות מגדרית לא ברורה, נשית וגברית גם יחד. המשך לעיסוק הזה ניכר גם בעבודות של ניר הוד מראשית שנות התשעים, שהרבה לשחק עם מראהו האנדרוגיני, והציג דיוקנאות עצמיים ועמוסי קיטש בתחפושות של חיילות צה"ל חינניות וחובשות רחמניות.

 

"נורא מפתה להסתכל על זה ככה, אין ספק", מגיבה אירית הדר, שאצרה את תערוכתו הגדולה של האמן ב־1999 במוזיאון תל אביב. "אבל אני תוהה איך זה באמת מתקשר למוקדי והאם זה מתקשר. בטח שבמבט לאחור ובמנותק אפשר להתוות מין תו שכזה. הדו־מיניות הזו גם היתה בווינה של אותם ימים, אם חושבים על ציורים של שילה או של קלימט, ומוקדי היה חשוף לזה. אבל לא הגיעו לידינו דברים נוספים שהוא עשה המתקשרים לנושא הזה, וגם מהלך חייו בהמשך לא מרמז על עיסוק בתחום. אני רואה את הציור הזה דווקא במובן הרומנטי. הוא מצייר את עצמו כנזיר של אמנות".

 

בתערוכה של מוקדי בגלריה גורדון מוצגות עבודות מהשנים 1923–1973, החל בציורי הנוף והדיוקנאות המוקדמים וכלה בציורי ההפשטה שהבשילו בעבודתו מאמצע שנות הארבעים ועד מותו ב־1975. אמון יריב, הבעלים של הגלריה, מציין שהתערוכה היא חלק מהמחויבות של הגלריה לאמנות ישראלית, וכי חלק מעבודותיו של מוקדי מתחברות ליצירות של האמנים העכשוויים שהגלריה עובדת איתם.

 

עשר עבודות נדירות

 

אך מובן שהמניע הוא גם עסקי. מרבית העבודות בתערוכה שייכות לעיזבון של מיכה מוקדי, בנו של האמן, ומובן שהן עומדות למכירה. עבודות מהשנים המאוחרות של מוקדי מוצעות במחירים הנעים בין 7,500 ל־15 אלף דולר (כולל מע"מ). התצוגה כוללת גם עשר עבודות נדירות מתוך כ־30 העבודות שיצר האמן בשנות העשרים. שלוש מהן הושאלו מאוסף הפניקס (ואינן עומדות למכירה), ובהן "חרמש הירח וסוס כחול", שנרכשה בעבר במכירה פומבית של גלריה גורדון ביותר מ־100 אלף דולר והיום מוערכת בכ־250 אלף דולר. לפני כחצי שנה נמכרה במכירה פומבית של תירוש עבודה אחרת מאוסף הפניקס, "הכלה ואביה", מ־1925, תמורת 126.5 אלף דולר.

 

היצירה היקרה ביותר משנים אלו המוצעת כעת למכירה היא אותו "דיוקן עצמי" השייך לגלריה גורדון, ומחירה 205 אלף דולר. בעבר היתה ברשותו של הסוחר ואספן האמנות רוני פורר, שרכש אותה תמורת 51,850 דולר במכירה הפומבית של גלריה גורדון ב־1997. פורר היה אז שותפו של שיה יריב, הבעלים של גלריה גורדון, בחברת אלפא אמנויות בע"מ. השותפות שנולדה ב־1995 הסתיימה בבית המשפט ב־2001.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x