$
פנאי

סופרים את הצ'קים

סופרים רבים כבר לא דואגים לחוזה הבא שלהם - בשביל זה יש להם סוכנים שלוקחים 15% עמלה. שהרה בלאו: "צריך שהזכויות שלך יהיו מעוגנות בידי מישהו שיודע איך עושים את זה. אמנם לא ישבתי עם מחשבון, אבל בשקלול הסופי זה שווה"

רוני שני 08:5107.07.08

"שיערתי שאני מקבלת כאלה תמלוגים יפים, שכבר אי אפשר לקבל יותר - והופתעתי לטובה. השגתי חוזה מצוין", מגלה הסופרת יוכי ברנדס, שהסתייעה בסוכן אריק קנלר במעבר מהוצאת ידיעות אחרונות לכנרת זמורה ביתן לפני כשנה. "גיליתי אותו כשערכתי בידיעות אחרונות, והגיע אליי חנוך דאום מלווה

בקנלר. בסופו של דבר, הוא קיבל חוזה הרבה יותר טוב בהשוואה לאחרים, שהגיעו בלי סוכן. מאוד התרשמתי ממנו וכך התחלנו".

 

סופרים רבים בוחרים להעביר את הטיפול בהיבטים העסקיים של יצירתם לסוכנים ספרותיים. "כותבים הם לפעמים עורכי דין, ומתייחסים לטקסט בדקדקנות", שובר קנלר את המיתוס הרומנטי של סופרים כאנשים מאותגרים כלכלית. האיש שמייצג את רונית מטלון, אמיר גוטפרוינד, אתגר קרת, דורית רביניאן ועוד, משוכנע שהסופרים הצעירים דווקא מבינים לא מעט, אך הדבר אינו גורע מחשיבות תפקידו. "יש שני סוגים של אנשים שצריכים סוכן: אלה שלא מבינים ואלה שמבינים שהם לא צריכים להתעסק בזה. הם צריכים להתפנות כדי לכתוב, לא לבוא טעונים לפגישה עם העורך אחרי שלא נתנו להם עוד 2% תמלוגים".

 

מאיר קוטלר, שמייצג בין השאר את דב אלבוים, חביבה פדיה וסייד קשוע, מסכים. "מהיום שהקמתי את הסוכנות אני עוסק בייצוג סופרים. בעצם היום כמעט כל יוצר מיוצג, לרבות סופרים. זו עובדה, ואנחנו כנראה משלימים את הצרכים שלהם", הוא מעיד.

 

רם אורן, המגלם את שני הצדדים, סופר ומו"ל, מאמין שאפשר אחרת: "מי שלא יודע להתמקח, טוב יעשה אם ייקח סוכן, אבל אני יודע לעשות את זה לבד. יש לי סוכן בחו"ל, כי שם זה אחרת - אי אפשר להגיע למו"ל בלי סוכן. בארצות הברית חייבים סוכנים כדי לבצע את הניפוי הראשוני, אבל כאן - זו ארץ קטנה, וכל אחד מכיר את השני. אני לא חושב שכל אחד יחזיק סוכן".

 

לעומתו דודו בוסי, המיוצג על ידי עירית נאמן, הוא דוגמה מובהקת ליוצר שחייב סוכן. "יש לי סוכנת כי אני לא מבין בחוזים. פשוט וטריוויאלי. פונים אליי לא רק בעניין הוצאת ספר חדש, אלא לכל מיני פעילויות, ואני משאיר את זה לטיפולה". בוסי, שמפריש לסוכנת 15% מהרווחים, סבור שמאחר שליוצרים אין הבנה משפטית, מוטב שייעזרו בסוכן, שיסייע גם ליצור קשרים בתעשייה. "בדור שלי כמעט כולם משתמשים בסוכן. זה מאוד נפוץ".

 

לא תמימים

מכיוון שהסוכנים אינם אלטרואיסטים גמורים, האם התשלום תמורת שירותיהם מתקזז עם הרווחים הגלומים בחוזה משופר? קוטלר משוכנע שכן. "סביר להניח שההסכמים שאני עושה טובים יותר, כי ספר מקפל בתוכו זכויות נוספות, כמו מחזות או סרטים שיכולים להיות מופקים בעקבותיו, תרגום וכדומה. אלה נושאים מורכבים ומסובכים, ובזה אנחנו מתמחים. זו הסיבה שלשמה אנחנו פועלים".

 

בעוד שהוא מתחמק מציון תעריפים, קנלר מסכים לומר שהוא גובה 12%-15% מהרווחים. שהרה בלאו, מלקוחותיו, שמחה לשלם. "אני מרגישה שזה משתלם. סגרתי חוזה מוצלח (עם זמורה ביתן - ר"ש), שבו אחוזי התגמולים עולים ככל שנמכרים יותר עותקים, וזכויות ההסרטה שלי, ואני מרוצה. מול מערכת גדולה ומשומנת צריך סוכן. זה לא שוק תמים; צריך שהזכויות שלך יהיו מעוגנות בידי מישהו שיודע איך עושים את זה. אמנם לא ישבתי עם מחשבון, אבל בשקלול הסופי זה שווה".

 

לדעת בלאו, השוק הישראלי נמצא בתקופת ביניים. "זה חדש, אבל תנאי השוק יכתיבו עבודה עם סוכן כמשהו שאי אפשר בלעדיו. אני למשל חתמתי על החוזה בשלב מוקדם יחסית, כשהספר עדיין לא הושלם, והידיעה שיש חוזה סגור מאוד עזרה. ברגעי השבירה אמרתי לעצמי 'זה בסדר, הספר ייצא'. הייתי צריכה את ההגנה הפסיכולוגית הזו, סוג של אמונה כללית שהספר יקרה".

 

בעיה פסיכולוגית

"הצעירים הכניסו את העניין הזה לארץ", אומר גורם בענף שהעדיף להישאר בעילום שם, "הם העזו לעמוד מול המו"לים. אצל המבוגרים זה הרבה פחות נפוץ. זה מאוד אמריקאי, אבל יש יותר מודעות לעניינים האלה - סופרים לא בדיוק יודעים לדאוג לזכויותיהם. בנוסף, הסופרים המבוגרים והידועים לרוב מחוזרים על ידי ההוצאות, ולא מעזים לשתול להם סעיפים מפוקפקים בחוזה, כך שהם פחות זקוקים להגנה".

 

מדבריה של ברנדס עולה מציאות שונה. "15 שנה עבדתי בלי סוכן, אבל מאז שאני איתו, העברתי אליו הרבה מאוד סופרים וסופרות ותיקים ומבוקשים, שעברו הכל לבד ועכשיו לוקחים סוכן. זה לאו דווקא צעירים".

 

איך ההוצאה מתייחסת לעבודה מול סוכן?

 

"יש הוצאות שמאוד לא אוהבות סוכנים, ונכון שהתהליך מהיר יותר בלי סוכן, אבל מבחינת היוצרים עדיף לעבוד עם סוכן. זה שווה כל גרוש. אני אמנם משלמת אחוזים, אבל מרוויחה יותר. הוא משיג תוצאות הרבה יותר טובות, וכל בלבול המוח נמנע ממני. הוא גם עזר לי למצוא הוצאה חדשה ולנהל את המו"מ. כיוצר, לא נעים לעמוד ולהתווכח, ובסופו של דבר מגיעים לך יותר תמלוגים. עומד מאחוריך מישהו שמכיר את השוק ויודע הרבה יותר ממך".

 

לא היית מגיעה לחוזה כזה לבד?

 

"לא הייתי מעזה, אבל הוא ידע מה סופרת שמוכרת כמוני שווה בשוק. אני לא ידעתי".

 

הסופר אמנון ז'קונט מעולם לא השתמש בסוכן. "כשהתחלתי, בשנות השמונים, לא היו סוכנים ספרותיים, ומכיוון שחניכותי היתה בעסקים, עשיתי את החוזים לבד והסתדרתי היטב. אני גם עוזר להרבה סופרים להגיע להסכמים יותר טובים, ובעבר הקמתי לשכה לקשרי סופרים ומו"לים באגודת הסופרים, בגלל בעיות כאלה".

 

הסופרים לא יודעים להתמקח?

 

"חלקם אולי יודעים, אבל אני רואה חוזים רעים גם היום. סופר ידוע טלפן אליי והתלונן שהוא מוכר המון ומקבל מעט. התברר שהיה שם סעיף של הנחות. המסקנה היא שאם יש לך חוזה רע ואתה לא יכול להתמקח, צריך סוכן. אבל אם אתה יכול לדבר ולעמוד על זכויותיך ואתה מכיר את השוק, למה לך סוכן?"

 

אין בזה אלמנט רגשי?

 

"אם העניין הפולני הזה, שלא נעים לדבר על כסף, שווה 10% - אז תשלם. זו בעיה פסיכולוגית, לא כלכלית. זכותך לקבל כסף ולקבוע כמה תקבל בלי מתווך".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x