יקב אמפורה – טוסקנה של פוריידיס
יקב אמפורה – טוסקנה של פוריידיס
יקב הבוטיק הוא אולי הכי מצליח בישראל. אם תסורו אליו יום אחד בנסיעה שתיקח שעה מתל אביב ורבע שעה מחיפה, תבינו מיד על מה אני מדבר. במיוחד אם תעשו זאת בסופי שבוע כשמאות ישראלים מגיעים לדלתות בית האבן הטוסקני הנטוע בוואדי היפה. לוגמים יין, זוללים גבינות, ובאופן כללי נהנים מהחיים
בדרך החוצה אני פוגש חתן-כלה עם הצלם שלהם על שביל האבן המוביל אל היקב וממנו. אחר כך צץ עוד זוג ואז אני משתכנע סופית. ביקור ביקב אמפורה הוא כבר מזמן סוג של קונצנזוס לאומי.
אמפורה הוא אולי יקב הבוטיק הכי מצליח בישראל. זה שיש עדיין שמות 'נחשבים' יותר (קסטל, צרעה, שאטו גולן), זה אולי נכון. אבל אם תסורו יום אחד ליקב שבכרם מהר"ל - שעה מתל אביב, רבע שעה מחיפה – תבינו מיד על מה אני מדבר. במיוחד אם תעשו זאת בסופי שבוע.
מאות ישראלים צובאים כל סוף שבוע על דלתות בית האבן הטוסקני הזה הנטוע בוואדי היפה. משוכות צבר, עצי רימון, עצי זית עתיקים וכמובן גפנים.
הם מסבים אל השולחנות בבניין היפה או בחצר הצמודה, לוגמים יין , זוללים גבינות ובאופן כללי, נהנים מהחיים. נסו להזמין מקום. אין מקום. אף פעם. ואי אפשר לבוא בלי להזמין מקום מראש. אולי רק כדי לקנות יין. לא רעיון רע, אגב. אפשר לצרף אליו מעדנים מהחנות של חוות מקורה השכנה, אלופת שמן הזית, ולמצוא איזו פינה שקטה בהמשך העמק.
באמפורה הבינו. אין יין בלי תיירות. דומה שאת פרנסיו לא ממש מטרידה שאלת ה'חשיבות' של היקב. העתיד, וההווה, טמונים בתיירים. ואולי בעצם זה לא כל כך מדויק.
לפני כמה שנים החליפו הבעלים, האוליגרך הרוסי ולדימיר דובוב ויובל סמואל הווטרינר המצליח, את כל הצוות. דורון רנד הוותיק והמנוסה (יקב רמת הגולן) מנהל את היקב, מעיין קושיצקי, יינן ישראלי שעושה חיל בעמק נאפה הוא היינן היועץ. היינן הראשי בפועל הוא מאירם הראל, הצעיר והמוכשר. אחרי שנים של חיפושים עצמיים עם לא מעט ייננים ויועצים (גיל שצברג, היום ברקנאטי, ד"ר ארקדי פפקיאן, יינן יועץ מקומי לאינספור יקבים ואפילו מישל רולאן, אחד הייננים-יועצים הכי מפורסמים ועסוקים בעולם) דומה שהיקב שנוסד בשנת 2000 מצא סוף-סוף את קולו. היה שווה לחכות. הראל וקושיצקי מייצרים יופי של יינות ים תיכוניים. יינות לבנים, אדומים ושוס של ממש, מבחינתי לפחות ובטח בעונת הקיץ החמה, לא פחות מארבעה יינות רוזה שונים (יש גם חמישי השמור כולו למלון נורמן). נדמה לי שאין אף יקב מקומי שמייצר כל כך הרבה יינות רוזה שונים ולא בטוח שיש הרבה כאלה בעולם. זו קולקציה מפתיעה, מרהיבה ובעיקר מרעננת וטעימה להפליא. מאד לא מובנית מעליה. טעמתי כמובן גם לבנים ואדומים אבל על כך אולי בפעם הבאה.
בלאן דה נואר 2021 – הרוזה העיקרי של אמפורה (כ-20 אלף בקבוקים בשנה מתוך כ-180 אלף שהיקב מייצר), מורכב מבלנד של ענבי סירה, קריניאן ומורבדר. הקריניאן מגיע מעמיקם והשאר מכרמים בפקיעין של ז'אק קפסוטו המנוח שהלך לעולמו לפני כמה שבועות. זהו רוזה עשיר ומלא, יחסית. צבעו עמוק והוא יין קיצי מענג להפליא. קררו היטב, כמו את כל האחרים 92 שקלים (כל המחירים הם במרכז המבקרים), לא כשר.
גולן 2021 - שלושת היינות הבאים מיוצרים בהיקפים מזעריים (1500 בקבוקים) והם ניסיון של קושיצקי והראל ליצור מעין מעבדת טרואר ורודה קטנה. היין מהגולן עשוי מענבי סירה וברברה והוא המלא והעשיר מבין השלושה. דומה קצת לבלאן דה נואר. מי שמחפש רוזה ידידותי ושמח, זה היין בשבילו, כמו הבלאן דה נואר. 106 שקלים, לא כשר.
גליל 2021 – בלנד של ענבי מורבדר, סנסו וקונואז (זנים דרום צרפתיים קצת פחות מוכרים אצלנו). זהו יין בהיר מאד, חומצי מאד, אפילו קשוח אפשר לומר. מרווה ומרענן אבל לא מאד פירותי. רוזה למיטיבי לכת או סתם מזוכיסטים כמוני שאוהבים את היין שלהם קטן, רזה ועצבני. כיף גדול לחובבי הז'אנר וגם למי שרוצה להתנסות בו לראשונה. 106 שקלים, לא כשר.
כרמל 2021 – מסביבתו המיידית של היקב מגיע היין האחרון העשוי מענבי קריניאן בלבד. גם הוא, כמו הגליל, בהיר, צנוע, עדין וקשוח בו זמנית והוא לטעמי היין הטוב מכולם (אבל זה רק בגלל הטעם המסתגף שלי כמובן.) תענוג גדול. 106 שקלים, לא כשר.
