סגור

השיקום הצליח, הקבוצה כשלה: הפציעה של קווין דוראנט

השיקום מהפציעה בגיד האכילס של קווין דוראנט היה כמעט מושלם מבחינה בריאותית. מעטפת שחקני הנטס סביבו, לעומת זאת, כשלה

ב-2013 התפרסם מחקר ב-American Journal of Sports Medicine על פציעות שחקני NBA בגיד האכילס. המדגם היה קטן מאוד - 18 שחקנים שסבלו מקרע בגיד האכילס בין 1988 ל-2011.
אבל החוקרים חישבו את שנות המשחק במקצוע ובליגה של השחקנים, פרופיל בריאותי והתנהגותי, גיל, משקל, מאסה ועוד כדי להשוות ולנרמל בין מה שהשחקן היה לפני פציעתו ומה שהיה אחריה.


הם השתמשו בנתון PER (מדד היעילות) לפני הפציעה ושנתיים אחרי הפציעה. ואז השוו בין השחקן שנפצע לשחקנים דומים לו שלא נפצעו. הפציעה התרחשה - בממוצע - אצל שחקנים בני 29.7 עם ניסיון של 7.6 שנים בליגה בממוצע. כ-39% מהשחקנים לא חזרו לשחק בליגה. כ-16% חזרו לעונה אחת. כ-45% חזרו ליותר משנתיים אבל בשנים הללו פספסו כ-35% מהמשחקים של קבוצותיהם.
ה-PER שלהם הצטמצמם ב-4.57 נקודות - שזה ההבדל בערך בין אולסטאר לשחקן חמישייה רגיל או ההבדל בין קווין דוראנט לשחקן מוביל בקבוצה בינונית.
לפי החישובים, האכילס הוא סופג כוחות גדולים - פי 6 או 8 משקל הגוף והוא הכרחי לפיזור האנרגיה בנחיתה מקפיצות. ספורטאים שחוזרים מהפציעה הזו טוענים, לא פעם, שהם מרגישים כאילו הם צריכים לרוץ בעלייה או בבוץ. הם מרגישים שהם עובדים קשה יותר בשביל התנועה ומאבדים את "הנפיצות" והכוחות בתנועה שלהם.
בשנים האחרונות, בזכות התקדמות רפואית וטכנולוגית, פציעות שפעם חיסלו קריירות, הפכו לפציעות שאפשר להתאושש מהן ב-100% אבל קריעת האכילס, במיוחד אחרי גיל 30, בדרך כלל סימנה את סופם של שחקנים. בטח כדורסלנים.

2 צפייה בגלריה
קווין דוראנט פצוע מחזיק ב גיד אכילס שלו NBA
קווין דוראנט פצוע מחזיק ב גיד אכילס שלו NBA
קווין דוראנט פצוע, מחזיק בגיד אכילס שלו
(צילום: רויטרס)

בסדרת גמר 2019 קווין דורנאט קרע את גיד האכילס שלו, בגיל 31 ואחרי יותר מ-980 משחקים ב-NBA. ממש כמה ימים אחרי סדרת הגמר הזו הוא חתם על חוזה לארבע שנים בברוקלין נטס. זה היה הימור גדול עבור ג'וזף צאי, הבעלים של הנטס. הימור בשווי 164 מיליון דולר לארבע שנים. תשלום מלא על עונה שבה דוראנט לא יכול לשחק ושאר החוזה המקסימלי לשחקן שלא בטוח שיכול לחזור ל-80% ממה שהיה. שון מארקס, הג'נרל מנג'ר של הנטס, בנה "סופר טים" סביב דוראנט. קיירי אירווינג הצטרף עם דוראמט וג'יימס הארדן הצטרף בתחילת העונה שעברה.
ההימור על דוראנט עבד - על הנייר.
דוראנט לא חזר ב-50%, 80% או אפילו 90%. הוא חזר כאילו אף פעם לא עזב ובפלייאוף בעונה שעברה כמעט הוביל את הנטס לניצחון בסדרה נגד האלופה מילווקי. אם לא היה דורך על קו השלוש בשניות האחרונות של משחק מספר 7, ההימור של צאי - שהכריז שהוא רוצה אליפות - היה משתלם. ואולם, דוראנט בעצמו אמר לעיתונאים שזה כמעט מופרך לחשוב שהוא היה יכול לשחק 40+ דקות במשחק פלייאוף עוד שתי סדרות לפחות. במשחק 7 נגד מילווקי בעונה שעברה, שיחק 53 דקות וקלע שיא נקודות למשחק 7 (48) אבל הספסל של הנטס לא תרם כלום. הכוכבים שלצידו של דוראנט, קיירי אירווינג וג'יימס הארדן, היו פצועים.
לעונה הנוכחית הנטס הגיעו כפייבוריטים לזכייה בתואר האליפות. הם הודחו מהפלייאוף הלילה על ידי בוסטון סלטיקס - 0-4 בסדרה. הנטס סיימו את הפלייאוף כקבוצה היחידה ללא ניצחון.

רפואית - הצלחה; קבוצתית - לא כל כך

אז איך, רפואית, החזרה של דוראנט היתה מוצלחת?
ד"ר מרטין אומאלי, מנתח אורטופדי שניתח את דוראנט מספר פעמים לפני שהוא הגיע אליו לניתוח מציל הקריירה באכילס, נבחר להיות המנתח והמומחה לרגל וקרסול של הנטס. ממש מרגע הפציעה אומיילי שוחח עם דוראנט. אחרי הניתוח, לדוראנט הוצמד פיזיותרפיסט (דייב האנקוק) שקבע לדוראנט תוכנית עבודה על שיקום. 90 דקות טיפול פיזיותרפיסטי כל בוקר, עבודה בחדר כושר ואחר הצהריים 90 דקות נוספות על שיקום. כל ערב סוכם בעבודת שיקום בבריכה. בהמשך, דוראנט התחיל להשתמש בהליכונים נוגדי כוח משיכה (מכשיר שמאפשר לבצע פעולת ריצה בלי משקל הגוף). בכל תרגיל וטיפול הצמידו לדוראנט ביו-סנסרים שסייעו למטפלים ולרופאים 'לשחזר' את המכניקות הקודמות של דוראנט. לא התרכזו אך ורק באזור הפגוע, לפי האנקוק "הפוקוס היה על כל הגוף - מהצוואר ועד הבוהן".
"אף פעם לא חוויתי דבר כזה בעבר" סיפר דוראנט על הליך השיקום ההוליסטי. "הייתי צריך ללמוד ללכת מחדש. בחודשים הראשונים, 3-4 חודשים, זה היה קשוח. עזרו לי בהכל. הייתי בניתוחים בעבר אבל תמיד השיקום מהם היה מקסימום שלושה חודשים".

2 צפייה בגלריה
שחקן הווריורס קליי תומפסון
שחקן הווריורס קליי תומפסון
שחקן הווריורס קליי תומפסון
(צילום: איי אף פי)

דוראנט סיפר גם שדיבר עם שחקנים שנפצעו בצורה דומה בעבר - כולל שיחה ארוכה עם ג'ון וול, לשעבר וושינגטון וויזארדס. כשגיד האכילס של קליי תומפסון נקרע, דוראנט הרים טלפון לחברו לקבוצה לשעבר ודיבר איתו ארוכות על הליך השיקום שלו.
האנקוק ואומאלי דיברו עם וול סטריט ג'ורנל וסיפרו ש"השקיעו הרבה מאוד משאבים בכל אינץ' של האיבר ששווה מאות מיליוני דולרים". אחרי שדוראנט למד ללכת מחדש, התחיל לרוץ והיה בטוח מספיק כדי להתחיל לעבוד עם הכדור - הטיפול והשיקום עברו למגרש האימונים של ברוקלין, שם הצוות - רובו אובססיבי למדעי הספורט ורפואת ספורט - ליווה את דוראנט בכל אימון.
ביו-סנסורים סיפקו לצוות מידע על דוראנט. דוראנט חזר לכדורסל לאט לאט עם הצוות. תחילה במשחקים אחד על אחד, אחר כך שלושה על שלושה, אז ארבעה על ארבעה ורק אחרי חודשים כאלה חזרו לחמישה על חמישה. "אנשים לא מבינים שהאכילס הוא הגיד הכי חזק בגוף" אמר דוראנט לעיתונאים. "אבל אחרי שהוא נקרע, צריך לבנות מחדש את החוזק שלו לאט-לאט".
"בזכות" מגפת הקורונה, לדוראנט היו יותר מ-550 ימים של טיפול ושיקום - מה שסייע לו לחזור ל-100% או מאוד קרוב ל-100%. "שנתיים זה השיקום הכי טוב שמאפשר שיקום מלא וזה ילמד אותנו הרבה על שיקום פציעות כאלו בעתיד" לפי אומאלי.
כאמור, במהלך השיקום שלו, דוראנט שימש גם כסוג של יועץ שיקום לקליי תומפסון שעבר קרע ברצועה הצולבת בסדרת הגמר ב-2019 וכשהתחיל להתאמן אחרי קרע את גיד האכילס שלו. קליי חזר העונה ואמנם לא באותה רמה אבל הוא סיפק כמה רגעי כדורסל עצומים והפלייאוף עוד לפניו.
לפי מספר מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות, חזרה יעילה לעבודה מהשבתה ארוכה, תלויה בעיקר במעטפת ובטיפול שמספקים לעובד ופחות בעובד עצמו.
באוניברסיטת אמסטרדם ערכו מחקר שהראה ש"גורמים שאינם קשורים לבריאות חשובים יותר אפילו מגורמים הקשורים לבריאות כדי לחזות חזרה לעבודה אחרי העדרות ממושכת בגלל סיבות בריאותיות". באוניברסיטת פומפאו פאברה בקטלוניה ערכו מחקר על חזרה לעבודה של שורדי סרטן וגילו שיש "מערכת יחסים מסובכת בין בריאות ועבודה בשלבי ההתאוששות מהמחלה".
לפי החוקרים קשה מאוד לחזור לעבודה יציבה אחרי התמודדות עם מחלה או פציעה. לפי המחקר יש הרבה גורמים שמשפיעים על חזרה מוצלחת לעבודה כשאחד מהם זה ביטחון תעסוקתי וסטטוס של החוזה. ובמטא מחקר של אוניברסיטת לובליאנה ציינו ש"החזרה לעבודה זה נושא חשובה שצריך להעניק לו הרבה יותר תשומת לב... המסוגלות העצמית של העובד, כמו גם הסיפוק שלו מהעבודה והתפוקה שלו קשורים לתמיכה החברתית וגורמים רבים אחרים שאינם קשורים לעובד כמו שהם בידיים של המעבידים והתנאים שהם מספקים".
לפי המחקר בסלובניה "עובדים חוזרים לעבודה בצורה יעילה יותר אם הם הרגישו שקיבלו מספיק תמיכה ודאגו לרווחתם בזמן העדרותם מהעבודה".
בסלובניה ציינו שיש למחקר הזה רלוונטיות גדולה מתמיד בגלל חזרתם לעבודה של מיליוני האנשים שנדבקו בקורונה בשנתיים האחרונות.
האם הנטס סיפקו לדוראנט את סביבת העבודה המושלמת? על פניו, מבחינה בריאותית, כן. אבל מבחינת הקבוצה שסביבו, השותפים העיקריים למשימה וצוות תומך - כנראה שלא.
"קווין היה צריך לשחק 40-45 דקות בערב בשביל שנגיע לפלייאוף" הסביר סטיב נאש, מאמן ברוקלין, את הבעיה המרכזית. "זה מעייף". קיירי אירווינג, שותפו העיקרי של דוראנט, לא כל כך התחשב בחברו הפצוע ונמנע מלהתחסן לקורונה, מה שמנע ממנו לשחק הרבה מאוד משחקים במהלך העונה וגרם לעומס על דוראנט. "לא היה לנו את המותרות שהיה לבוסטון, להתגבש כקבוצה" אמר אירווינג לפני שבוסטון הביסו את ברוקלין בסדרת הפלייאוף ביניהן (0-4). באמת מעניין מה גרם לכך שקיירי לא שיחק, לא התגבש כקבוצה וגם גרם לכוכב השלישי שהצטרף לברוקלין, ג'יימס הארדן, לברוח לפילדלפיה באמצע העונה.
האם החזרה של דוראנט היתה יכולה להיות מוצלחת יותר? מבחינה רפואית כנראה שלא. מבחינה מקצועית - כן. אולי. אם היו בונים את הקבוצה אחרת, עם שחקנים תומכים יותר ומבנה מעט שונה לקבוצה, אולי החזרה של דוראנט היתה עוד יותר מוצלחת מבחינה מקצועית.
במבט לעתיד, ברוקלין תבנה - ככל הנראה - סביב דוראנט, קיירי וסימונס. כולם כוכבים עם כוכבית. ספק אם דוראנט, בגיל 34 ואכילס משוקם, יכול לשחזר את האיכויות שלו. בלתי אפשרי לדעת מה קורה או יקרה במוחו של קיירי ולא בטוח שבן סימונס יכול להתחייב נפשית לעונה שלמה של כדורסל.
ברוקלין נבנתה כדי להיות "סופר טים" אבל לא עברה את הסיבוב השני של הפלייאוף והובסה העונה על ידי קבוצה צעירה שבנויה בצורה מאוזנת הרבה יותר. זה קרה כי בנטס עשו הכל נכון "על הנייר" אבל כדורסל לא מנצחים על הנייר. מנצחים על הפרקט, בדרך כלל, בזכות חדר הלבשה מתפקד.