סגור

פרשנות
כמו בארה"ב, גם אמיר ירון יכול להרשות לישראל להתמקד בצמיחה

נאומו של נגיד הבנק הפדרלי המרכזי ג'רום פאוול העביר מסר ברור: למרות שהאינפלציה מזנקת - הריבית לא תעלה, לפחות עד 2023. ואם בארה"ב לא ממהרים להעלות ריבית, בבנק ישראל יכולים לנשום לרווחה

1. בבנק הפדרלי רואים את האינפלציה, מרגישים אותה, מסתכלים לה בלבן של העיניים אבל לא מתרגשים. זה המסר המרכזי שעולה מההודעה הרשמית של הבנק המרכזי הפדרלי, מדברי העומד בראשו ג'רום פאוול, ומהתחזית העדכנית לגבי הפרמטרים המאקרו־כלכליים המרכזיים שפורסמו בשבוע שעבר.
הפוקוס של הגוף המופקד על גיבוש המדיניות המוניטארית ממשיך להיות מרוכז במתן תמיכה בתהליך התאוששות הכלכלית אחרי הקורונה, עם דגש על העלאת התעסוקה. "ההתקדמות במתן החיסונים תמשיך להפחית את ההשפעות (השליליות) של משבר בריאות הציבור על הכלכלה, אך הסיכון לתחזית הכלכלית נותר במקומו", כתבו כלכלני הפד. בתחילת החודש דווח כי האינפלציה ב־12 החודשים האחרונים הגיעה בחודש מאי ל־5%, שיא של 13 שנה והרחק ב־300 נקודות מיעד יציבות המחירים של 2%. בשבוע שעבר כלכלני הפד עדכנו בחדות את תחזית האינפלציה לשנה הנוכחית מ־2.4% ל־3.4% (שנתית), כאשר גם תחזית אינפלציית הליבה (אינפלציה בניכוי מוצרים שסובלים תנודתיות מחירים זמנית או חריגה כגון מוצרי מזון, מוצרי אנרגיה) עודכנה מ־2.2% ל־3%. אין כל הכחשה על שובה של אינפלציה.
במקביל, אותם כלכלנים סבורים כי הצמיחה צפויה להפתיע לטובה ולהגיע השנה לשיעור עתק של 7%, הגבוהה ביותר מאז 1984. גם מנתחי הטקסט ששיגר הפד זיהו אופטימיות חריגה לעומת הודעות קודמות.
1 צפייה בגלריה
מימין אמיר ירון ו ג'רום פאוול
מימין אמיר ירון ו ג'רום פאוול
נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון ויו"ר הפד ג'רום פאוול
(צילומים: אלכס קולומויסקי, איי פי)
עם זאת, למרות הזינוק של התוצר ושל רמת המחירים במשק (המעידים על התחממות חריגה של הכלכלה) בפד מבוצרים בעמדתם: המדיניות תימשך כפי שהייתה. כרגע, אין צפי להעלאת הריבית עד 2023 כדי לקרר את המשק ואין צפי לשינוי גם לא בתוכנית רכישות האג"ח על כל סוגיהן, שהיא הרגל השנייה של המדיניות המרחיבה.
2. ניכר כי אין מדובר בגחמה של פאוול וחבריו. שם באמת מאמינים שהאינפלציה שנצפית עתה בכלכלה הגדולה בעולם היא זמנית ולא מבנית. יתרה מזו, הם טוענים כי היות שהאינפלציה הייתה נמוכה כל כך בשנים עברו, לא יקרה שום אסון כלכלי אם היא תעלה מעל 2% בתקופה הקרובה. מה שחשוב, לטענת הפד, הוא האינפלציה ארוכת הטווח, וזו לא צפויה לחצות את ה־2%.
"מכיוון שהאינפלציה הייתה מתחת ליעד ארוך טווח זה באופן מתמשך, הוועדה אף תשאף להשיג אינפלציה קצת מעל 2% למשך זמן מה, כך שהאינפלציה ארוכת הטווח תעמוד על 2% בממוצע ובטווח הארוך תישאר מעוגנת היטב על 2%", כתבו כלכלני הפד.
3. ובכל זאת שינוי קטן: בתחזית במרץ, הריבית לא הייתה צפויה להשתנות עד 2024 ולהישאר עד אז על 0.1%. כעת מספר הנגידים שסברו כי הריבית צריכה לעלות ב־2023 כמעט והוכפל מ־7 ל־13, וגם מ־4 ל־7 (כבר בשנה הבאה). לכן ההצבעה יכולה להתהפך בן רגע.
יתרה מכך, הבנק הפדרלי מתחייב "להמשיך לנטר את המידע הכלכלי הנכנס על מנת לנקוט במדיניות המוניטרית המתאימה ביותר". שכן בכל זאת יש כאן הימור: אולי הספקנו לשכוח, אך האינפלציה עלולה להפוך למחלה ערמומית ואחרי שהיא מתפרצת (הרי היא מבוססת בעיקר על ציפיות של יצרנים וצרכנים) בנקים מרכזיים וממשלות עלולים לאבד שליטה עליה (באנגלית המונח הוא To be behind the curve).
למרות שצמיחה גבוהה ותעסוקה מלאה הן ערך עליון עבור הממשל החדש, צמצום אי השוויון הכלכלי הוא נר לרגליו של הנשיא החדש ג'ו ביידן, והאינפלציה עלולה לפגוע בחלשים ביותר.
אפילו שרת האוצר, ג'נט ילן (שכיהנה אף היא כנגידת הפד ומוכרת כ"יונית"), העירה לגבי האינפלציה, ואמרה שהיא תהיה גבוהה מהמצופה כבר בתחילת יוני וכי משרד האוצר עוקב אחריה בדריכות. זאת אחרי שבתחילת מאי כשהיא נדרשה לסוגיה היא טענה כי הפד יצטרך להעלות ריבית (מבלי לציין מועד) וגרמה לסערה בשווקים, אשר חייבה אותה לחזור מדבריה מייד.
בחודש שעבר פרסם פרופ' אגוסטין קארסטנס, מנכ"ל ה־BIS (הבנק המרכזי של הבנקים המרכזיים) מאמר מכונן בשם "בנקים מרכזיים ואי שוויון" ובו הוא כותב כי "בטווח הארוך, לפעולות של הבנקים המרכזיים יש השפעה על התפלגות העושר וההכנסות בטווחים קצרים יותר. תקופות ממושכות של אינפלציה גבוהה עלולות לפגוע בכלכלה ובאופן לא פרופורציונלי בחלשים ביותר". לדבריו, "האינפלציה מוצגת, בצדק, כאחד המיסים הרגרסיביים ביותר".
בראיון מיוחד שהעניקה ל"כלכליסט" הזכירה פרופ' כרמן ריינהרט, הכלכלנית הראשית של הבנק העולמי ומהכלכלניות המובילות בעולם, כי "קל יותר, גם מבחינה פוליטית, להוריד את הריבית מאשר להעלות אותה. הנטייה, בהינתן רמות החוב הקיימות, תהיה לדחות את העלאת הריבית ולהסביר ש׳האינפלציה הייתה מתחת ליעד במשך זמן רב, ולכן אנו הולכים לאפשר לה לעבור את היעד לזמן מה. זו אבחנה מכלילה אבל כזו שמבוססת על מה שאני רואה כעת בארה"ב ובאירופה: המדיניות המוניטארית תהיה תגובתית ולא פרו־אקטיבית, וזה ישפיע על שאר העולם".
שני כלכלנים בכירים אלה אינם היחידים שהביעו חשש מהתפרצות אינפלציונית.
4. מי שמסתכל על המתרחש מעבר לאוקיינוס הוא פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל, ששהה שנים ארוכות בארה"ב ואימץ את פאוול ואת הפד כמצפן המרכזי של המדיניות שלו. לכן, אם פאוול וחבריו רואים אינפלציה של 5% ו"מתעלמים" ממנה, בבנק ישראל נושמים לרווחה: בשבוע שעבר התפרסם מדד מחירים לצרכן לחודש מאי ולפיו האינפלציה השנתית טיפסה ל־1.5% בלבד (שיא של שנתיים, ולא של 13 שנה).
ירון צפוי ללכת בדיוק באותו כיוון: בנק ישראל יתעדף את האצת הצמיחה ואת החתירה לתעסוקה מלאה לפני שיסתכל על האינפלציה שבישראל עוד לא הגיע אפילו לאמצע יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (בין 1% ל־3%).
אלא שבארה"ב קל יותר להעביר תקציב ולגבש תוכנית מאקרו־כלכלית כוללת מאשר בישראל. ממשל ביידן נראה הרבה יותר יציב מזה של בנט־לפיד ולכולם ברור כי המפתח נמצא הפעם בממשלה ולא בבנקים המרכזיים.