$
בארץ

The Leaders

"הצלחה נמדדת היום רק בגודל או בכסף"

לאדריכל פיצו קדם נמאס מהמרדף אחר סממני יוקרה בדיור, ובמקום זאת הוא שואף לאיפוק, איכות ועל־זמניות. לדבריו, הגיע הזמן "לשים את הדייר לפני הכל"

מעין מנלה 08:1013.08.17

"מתח הרווחים של היזמים בארץ נורא קטן, וזה בגלל שהמינוח החשוב הוא 'מגורי יוקרה'. המינוח שאני חושב שצריך להיות הוא 'מגורי תרבות'. אנחנו חיים בעולם מאוד קפיטליסטי, וזה הפך להיות חזות הכל. הצלחה נמדדת רק בגודל הבנייה, או בכמות הכסף שלך. לפני המון שנים היה הרבה יותר חשוב מה יש לאנשי רוח או סופרים להגיד, לאו דווקא לאנשים עשירים. היום יש זילות מאוד גדולה של התרבות", אומר האדריכל פיצו קדם, שאליו התלוותה הסטודנטית מיכל גרין זברסקי מבית הספר לעיצוב פנים במכללה למינהל.

 

לפרויקט הלידרס המלא לחצו כאן

 

מהם "מגורי תרבות"?

 

"זה אומר שלא צריך כל היום לשאוף לסממני יוקרה בדיור. בואו לא נעשה שריר ברחוב, בואו לא נצעק את עצמנו, בואו נמתן, נהיה מאופקים. אין פה איפוק. בארץ יש משהו כאוטי מאוד. מנסים לבלוט, לשווק יותר חזק, לצעוק. מגורי תרבות אומרים — בואו נהיה על־זמניים. בואו נשים את הדייר לפני הכל. ג'קוזי במרפסת זה לאו דווקא מה שחשוב. בואו נחשוב על החלל והאור, שזה לא יהיה אופנתי מדי, שזה ייראה טוב גם בעוד 50 שנה, שזה יהיה מחומרים איכותיים. בואו נשאל את השאלה, האם חשוב רק מה אני רואה מתוך הבניין החוצה, כלומר איך אני מרגיש בתוך הבניין, או חשוב לי גם מה רואה השכן שלי כשהוא מביט בי".

 

"היתה לי המון תשוקה, ופחות שכל"

 

את משרד האדריכלות שבראשו הוא עומד הקים קדם בשנת 2000, עם חזרתו לארץ לאחר סיום לימודיו בבית הספר לאדריכלות AA בלונדון. הוא התמחה בתכנון בתים פרטיים, אך בשנים האחרונות משרדו עבר לתכנן יותר פרויקטים בבנייה רוויה, בעיקר עקב דרישות לקוחותיו, בהם עשירי ישראל ובכירי המשק.

 

"כשסיימתי ללמוד בלונדון וחזרתי לארץ, אף על פי שהיו לי הצעות עבודה טובות בחו"ל, היתה לי המון תשוקה ופחות שכל. פתחתי משרד, לא ידעתי כלום. עכשיו יגידו 'אבל עובדה שזה הצליח', אבל אנחנו לא יודעים מה היה קורה בדרך אחרת וזה לא אומר שזה הצליח בגלל חוסר הניסיון. היום יש קיצור תהליכים. פעם, בימי הביניים, היה המושג המקסים 'שוליה'. היית מתלווה לאיש מקצוע מנוסה, ולומד ממנו. אני חושב שהתהליך הזה מאוד נכון, לספוג ממקום עבודה, לבוא כשאין עליך עול או ציפיות.

 

פיצו קדם והסטודנטית מיכל גרין זברסקי פיצו קדם והסטודנטית מיכל גרין זברסקי צילום: נמרוד גליקמן

 

"יש פער גדול בין העולם של הסטודנט לבין המציאות, וקשה נורא לצמצם אותו. לא כולם עומדים בשינוי הזה. כשאתה סטודנט, המון עוגנים לא קיימים — אין יזם, אין תקציבים, אין כספים. כשהנחיתי פרויקט גמר בטכניון, אז יצרנו פה בשנקין פרויקט לשתי הקהילות שמתחברות פה באופן תמוה — הקהילה החרדית והקהילה הגאה. הן חיות פה ביחד ולא מנהלות ביניהן שום דיאלוג. הסטודנטים החליטו להקים מתפרה שבה החרדיות יתפרו, ואנשי הקהילה הגאה — קצת סטריאוטיפי — ימכרו את התוצרת שלהן. פרויקט כזה לא יקרה, כי אין סיכוי, כי אף אחד לא ירים את הכפפה הזאת. באופן כללי אני חושב שאחת הבעיות הכי גדולות היא שאנחנו לא מחזירים לחברה. אני לא יכול להגיד שאני אידיאליסט, אבל אם הייתי אידיאליסט, הייתי מוצא דרך להעביר את הידע שלי ואת משאבי האדריכלות שלי למקומות אחרים. בסופו של דבר, יש לי תשוקה מאוד גדולה לאדריכלות, וזה לא תמיד פוגש אידיאלים חברתיים".

 

בגלל שאתה עובד בעיקר עם האלפיון העליון?

 

"אני לא חושב שאם אתה עובד עבור אנשים שהצליחו והרוויחו את כספם ומעסיקים מאות אנשים ובונים מפעלים ובעצם מקיימים כלכלה שלמה, אז אתה לא אידיאליסט. אני רק אומר שאדריכלים צריכים להתאגד, להשמיע את קולם ולתרום יותר לחברה".

 

"אין שום היגיון במחיר הקרקע בישראל"

 

מבחינת קדם, הבעיה העיקרית בתחום הבנייה בארץ היא מחירי הדיור, שלדבריו נובעים ממחיר הקרקע וממדיניות הממשלה. "אתה עושה צבא, לומד, עושה הכל לפי הספר, כל מה שדורשים, לא מתעצל ולא מעגל פינות — ועדיין אין לך סיכוי", הוא אומר. "לרובנו אין סיכוי לרכוש דירה, וזה מצב שלא יכול להיות. אז כשאני מסתכל, כאדריכל, על מחירי הבנייה והחומרים, שקשה מאוד לשנות אותם, בסופו של דבר המספר שקופץ הוא מחיר הקרקע. אין שום היגיון במחיר הקרקע. ברור שאפשר לחפש תוכניות כמו תמריצים ליזמים, כמו להציע להם לקבל עוד ארבע קומות למגדל אם יבנו דיור בר־השגה. יש הרבה מאוד רווח בתחום. זה לא צריך להיפסק, אבל מה הבעיה לתת ליזם עוד זכויות אם הוא בונה דירות להשכרה או דירות בנות־השגה? זה הדיון שצריך להתנהל".

 

מבחינה אדריכלית, יש דברים שאתה רואה בארץ ומזדעזע?

 

"אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מדינה מאוד צעירה שהתפתחה מהר מאוד. אנחנו גם מפיקים לקחים מהר, ויש פה אנרגיה גדולה שאולי נובעת מכך שאנחנו מרגישים זמניים פה, והתהליכים מאוד נמהרים. בתהליכים מאוד נמהרים קורות המון טעויות. יש המון טעויות תכנוניות, גם לי וגם להרבה אדריכלים אחרים. לא נקבעים קווים מנחים ברורים וסגנונות משתנים, כך שאין באמת עמוד שדרה. כשמסתכלים על שנות החמישים, על המודרניסטים שהגיעו מאירופה ובנו, היתה חשיבה, היתה אג'נדה, היתה אגודת אדריכלים מאוד חזקה. דיברו על מזג האוויר, התייחסו לקונטקסט, ניסו לבנות את תל אביב על עמודים כדי לקבל משב רוח מהמערב, ניסו לבנות חללים בקנה המידה הנכון למשתמש. במירוץ קדימה, בניסיון להיות אמריקה, פספסנו משהו מאוד חשוב.

 

"אני חושב שבשנים האחרונות גדל פה דור הרבה יותר טוב של אדריכלים, בגלל האינטרנט והחשיפה הגדולה להצלחות במקומות כמו קופנהגן, קראקוב ורבעים מסוימים בפריז ובלונדון. אפשר להסתכל על הטעויות התכנוניות של שנות השמונים, אבל יש שיפור. היום רואים התקדמות לא רק ברוטשילד, אלא גם בפריפריה. לא רק האדריכלים חשופים להתקדמות, גם הלקוחות. אסתטיקה היא כבר לא מילה גסה. אם אני מסתכל לאורך השנים, אני חושב שב־2017 איכות התכנון הרבה יותר טובה משהיתה פעם. יש לנו המון מה ללמוד מההיסטוריה שלנו, אבל רואים את המאמץ שנעשה. בונים דיור הרבה יותר טוב, ולדעתי זה גם ילך וישתפר".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x