הסרט "המפגש": לא מהעולם הזה

לאט ובטוח הופך דניס וילנוב הקנדי לאחד הבמאים המרתקים שפועלים כיום. פריצתו לתודעה היתה בזכות "האישה ששרה" שהיה מועמד לפרס הסרט הזר באוסקר, ולאחריו הגיעו המותחנים המשובחים "אויב", "אסירים" ו"סיקאריו". רגע לפני שהוא מתחיל לביים את סרט ההמשך ל"בלייד ראנר", וילנוב הספיק לסיים את "המפגש" שהגיע היום לבתי הקולנוע בארץ וממשיך את הרצף המצטיין שלו.

אמנם מדובר בסרט מדע בדיוני שבמרכזו נחיתת חייזרים בכדור הארץ, אבל מספיקות רק כמה דקות מתחילתו כדי להבין שאנחנו לא נמצאים בטריטוריות של "מלחמת העולמות" ו"היום השלישי", אלא בממלכתן של יצירות פילוסופיות הרבה יותר כדוגמת "סולאריס" ו"2001: אודיסיאה בחלל", שהסרט החדש שואב לא מעט מהעולם הוויזואלי שלהן. "המפגש" מביא את סיפורה של בלשנית מבריקה (איימי אדמס), שמגויסת על ידי הממשלה כדי לפענח את שפתם של יצורים משונים שהופיעו בכדור הארץ, השוהים בתוך קונכיות ענקיות, ולהבין האם פניהם לשלום או למלחמה.

איימי אדמס כבלשנית מבריקה. מצדיק צפייה בקולנוע צילום: יאן טיס

בחלקו הראשון נראה שהתסריט של אריק הייזנר (שעד כה כתב בעיקר סרטי אימה) פוסע למקומות מוכרים למדי. שוב גיבורה רדופה על ידי טרגדיה אישית ממש כמו שובר הקופות "כוח משיכה", ושוב השאיפה ללמד אותנו שלנצח נאכל חרב עד שהאנושות לא תלמד לתקשר עם עצמה, דברים שכבר שמענו לא פעם מסרטי מד"ב אחרים, מ"היום בו האדמה עמדה מלכת" ועד "מצולות". ועם זאת, ככל שהסרט מעמיק אל תוך הסיפור, מתגלה שהוא לא עוסק רק בתקשורת ושפה אלא גם בתפיסת הזמן. כך מתברר שהוא חכם הרבה יותר ממה שנראה בהתחלה, שיש בו לא מעט מה לפענח, ושהקלישאות שאותן הציג לנו בראשיתו היו רק מלכודות כדי לטשטש עקבות. "המפגש" מהתל בצופיו באופן אלגנטי למדי, וגם אם כמה מהטוויסטים צפויים או לא לגמרי אמינים, זה לא פוגם בתמונה הכללית.

הקצב האטי והיומרנות הרבה שלו אמנם עלולים להתיש ולנכר צופים רבים, אבל "המפגש" הוא סרט שמרתק לדון בו ממש כמו חוויית הצפייה עצמה. זהו אחד הסרטים הייחודיים ביותר שראינו השנה. אפשר לציין לשבח גם את הצילום המצוין ועבודת הסאונד - כזו שמצריכה בית קולנוע עם מערכת שמע מתקדמת במיוחד – אשר הופכים את סרטו של וילנוב למשהו שמצדיק צפייה על המסך הגדול.