אשר גרוניס פסל שופטת מלדון בתיק, מאחר שנסעה ברכב אחד הצדדים
חברה שניהלה הליך מול הוועדה המקומית בנתניה טענה שנציגי העירייה הסיעו את השופטת נגה אהד ברכבם. נשיא ביהמ"ש העליון קבע שאין זה ראוי שששופט ייזדקק לשירותי הסעה מצד בעל דין אחד בלא שבעל הדין האחר יתלווה לנסיעה
נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס הורה על פסילתה של השופטת המחוזית נגה אהד מלהמשיך לדון בתיק שנדון בפניה, בגלל שנציגי אחד הצדדים הסיעו אותה ברכבם.
השופטת נגה אהד
מדובר בהליך ערעור פלילי שהתברר בפניה של השופטת אהד מביהמ"ש המחוזי בלוד, בין חברת דיאמימון בע"מ לבין הועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה. ההליך תחילתו בכתב אישום שהוגש נגד החברה ב-2008 בגין אי קיום צו בית משפט בכך שנטען כי לא קיימו צו הריסה ביחס לשני מבנים שנבנו על ידה. החברה טענה כי הצו בוצע 5 שנים קודם, אך בית משפט השלום הרשיע אותה והם ערערו למחוזי כשהתיק נותב לשופטת אהד.
השופטת נגה אהד לפי פסק הדין, החברה ובעליה אריק מימון טענו בבית המשפט כי אין צורך לערוך ביקור בשטח, אך בפועל נערך ביקור עליו נודע להם בהתראה קצרה בלבד, בביקור לטענתם שני נושאי משרה מטעם עיריית נתניה החליפו דברים עם השופטת אהד אך הם לא נרשמו מאחר שלא נערך פרוטוקול של הביקור. בעקבות החלטה שניתנה לאחר הביקור ביקשו מאהד לפסול את עצמה.
טענת החברה באמצעות עו"ד קנת מן היתה כי השופטת אהד ייחסה חשיבות לדברי נציגי העיריה באופן המצביע על דעה קדומה וחשש למשוא פנים. בהמשך הגישו בקשה נוספת וטענו כי נציגי העירייה אף הסיעו את השופטת ברכבם לביקור אחר באותו יום. העיריה שיוצגה באמצעות עו"ד יאיר חמודות התנגדה לפסילת השופטת.
בהחלטה שמסרה אהד בינואר 2014 היא סירבה לפסול את עצמה, ציינה כי בביקור נכחו נציגים שלא זומנו ע"י ביהמ"ש אלא הגיעו לבקשת פרקליטת הועדה. השופטת הבהירה כי כל שנוצר הינו חשש סובייקטיבי של המערערים לקיומו של משוא פנים. בהחלטה נוספת בחודש מרץ הבהירה אהד כי נסעה עם באי כוח הועדה באותו יום לביקור באתר הנוגע לתיק אחר, והדגישה כי במהלך הנסיעה לא נכון עניינו של תיק זה או אחר.
על כך הוגש ערעור לנשיא גרוניס אשר קבע כי הוא סבור שיש לקבל את הערעור מטעם אחד בלבד והוא הנסיעה המשותפת עם אנשי עיריית נתניה. גרוניס כתב כי הלכה היא שאין בהחלטות בית המשפט הנוגעות לניהול דיון, לכשעצמן, כדי להביא לפסילתו, אלא יש להצביע על חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. לכן הטענות בנוגע לפרוטוקול נדחו.
גרוניס קבע כי שונים פני הדברים ככל שמדובר בנסיעה המשותפת עם אנשי עיריית נתניה. "קיומם של מגעים במעמד צד אחד, שלא במסגרת סדרי הדין הרגילים, אינה רצויה", כתב הנשיא. "היא עשויה במקרים מסויימים להוביל לחשיפתו של בית המשפט למידע בלתי קביל, תוך שנמנע מבעל הדין שכנגד להציג את עמדתו בפני בית המשפט".
לדברי גרוניס, אף במקרים בהם בית המשפט אינו נחשף למידע הנוגע להליך, בנוכחות אחד הצדדים בלבד, כמקרה זה, "ראוי כי שופט יימנע ממצב בו הוא נוסע עם אחד מבעלי הדין, וזאת ולו על מנת לשמר את מראית פני הצדק. אין זה רצוי שבית המשפט יזקק לשירותיהם של מי מבעלי הדין אף לצרכים לוגיסטיים בלבד, ובוודאי שאין זה מן הראוי שייזקק לשירותי הסעה מצד בעל דין אחד בלא שבעל הדין האחר יתלווה לנסיעה".
הנשיא גרוניס הוסיף כי אומנם בית המשפט לא דן עם נציגי המשיבה בהליכים המתקיימים בפניו, אולם עצם הנסיעה שהתקיימה במעמד צד אחד, עשויה להקים תחושה של קירבה של בית המשפט לאחד מבעלי הדין, כך שבמקרה זה יש להורות על פסילתו.
לפיכך התקבל הערעור, בוטלו שתי החלטות של השופטת אהד, והדיון יועבר לשופט אחר (ע"פ 654/14)
