• תפריט
מוסף 12.09.2013

שאלוהים יעזור לנו

סיור מצולם בדרום תל אביב חושף כיצד הפך ה"בס"ד" לסממן של המסורתיות הישראלית בגרסת הרחוב הנוחה למשתמש

ציפה קמפינסקי 09:1212.09.13

ספק אם אפשר להכריז על מהפך, אך אין ספק שלמנהג העממי הרווח של נישוק מזוזה נולד, לפחות על פי הרחובות הצפופים של שכונת פלורנטין בתל אביב, אח צעיר. בס"ד שמו. בסייעתא דשמיא, בעזרת השם.

 

מוצרי פרסום, שלטי חנויות, שלטי קבלנים באתרי בנייה, הכרזה על מבצעים ומכירות חיסול, הודעות אישיות, חומרי בניין, ירקות, כלי בית, מכנסוני סטרץ', רהיטים, שירותי הובלה, מכוני יופי ואפילו מכון ליווי, כולם מסתופפים תחת מטרייה בת שלוש אותיות: בי"ת, סמ"ך, דל"ת, המרחפת תמיד מצד ימין למעלה, מעל עיקר החדשות (המסחריות).

 

  • פלאייר של מכון מסאז' על הכביש ברחוב הקישון
    פלאייר של מכון מסאז' על הכביש ברחוב הקישון
  •  שסק בס"ד
    שסק בס"ד
  • על הסכין
    על הסכין
  • ירקות, רק היום
    ירקות, רק היום
  • מלפפונים בס"ד
    מלפפונים בס"ד
  • בננות במבצע בס"ד
    בננות במבצע בס"ד
  • חנות תבלינים ברחוב לוינסקי
    חנות תבלינים ברחוב לוינסקי
  • אטליז ברחוב העלייה
    אטליז ברחוב העלייה
  • חנות מוצרי אלקטרוניקה ברחוב כפר גלעדי
    חנות מוצרי אלקטרוניקה ברחוב כפר גלעדי
  • שק חול באתר בנייה ברחוב הרצל
    שק חול באתר בנייה ברחוב הרצל
  • פלאייר של חייט על רצפת שדרות וושינגטון
    פלאייר של חייט על רצפת שדרות וושינגטון
  • כלבו ברחוב כפר גלעדי
    כלבו ברחוב כפר גלעדי
  • מכון יופי ברחוב פרנקל
    מכון יופי ברחוב פרנקל
  • משאית הובלות חונה ברחוב הקישון
    משאית הובלות חונה ברחוב הקישון
  • שקי פסולת ברחוב
    שקי פסולת ברחוב
  • מחסן עצים
    מחסן עצים
  • גרפיטי בסמטת צריפין
    גרפיטי בסמטת צריפין
  •  שלט נוסף
    שלט נוסף
  • חנות סגורה ברחוב העלייה
    חנות סגורה ברחוב העלייה
  • חנות רהיטים ברחוב הרצל
    חנות רהיטים ברחוב הרצל
  • חניון
    חניון
  • עכשיו סגור
    עכשיו סגור
  • חנות טקסטיל
    חנות טקסטיל

 

תגיד, שאלתי ירקן חילוני ברחוב העלייה, מה זה הבס"ד הזה שכולם כותבים על השלטים שלהם? "זה כאילו בעזרת השם", הוא אמר, "בסייעתא דשמיא, ככה יהודים עושים".

 

סליחה, העזתי לפנות לחובש כיפה מבוגר בפתח חנות ברחוב לוינסקי, למה כולם כותבים בס"ד על השלטים שלהם? "לא יודע", הוא אמר, "אני לא מפה".

 

המנהג לכתוב בס"ד או בע"ה נולד, על פי ויקיפדיה, בראשית המאה ה־20, ככל הנראה בקרב יהודים אורתודוקסים במזרח אירופה, ומשם נדד הלאה עד שהתנחל כעוד סממן של המסורתיות הישראלית (בגרסת הרחוב הנוחה למשתמש שלה). המנהג אינו מצווה הלכתית ואין לו זכר בכתבים עתיקים יותר.

 

 

באתר כיפה שואלת גולשת: "מהן החשיבות והסיבה לכתיבת בס"ד בראש דברים? האם יש לכתוב בס"ד על דף שידוע לי מראש שהוא ייזרק אחר כך לפח? והאם מותר להכניס דף שכתוב עליו בס"ד למקום כמו שירותים וכו'?".

 

משיב לה הרב: "לשואלת שלום רב. אין חובה לכתוב בס"ד וכד' בראש העמוד. יש כאן מנהג יפה שמטרתו להזכיר לנו שה' עוזר לנו בכל מעשינו, אבל אין כאן חיוב. בדרך כלל נהוג לכתוב זאת על דף שנכתב לזמן ארוך ולא על פתק למכולת וכד'. דף שכתוב עליו בס"ד או בע"ה וכד' אינו צריך גניזה ואין מניעה להיכנס איתו בכיס לשירותים. בברכה, אפי קיציס".

 

רבים מסוחרי פלורנטין הם חובשי כיפה, ולמרות זאת הראש החילוני מתקשה להתייחס לכתיבת בס"ד על שלט מסחרי כעדות לאמונה דתית יוקדת. ראווה ואמונה הן לא החברות הכי טובות, נדמה לי. שאלתי חברה שגדלה בבית חרדי: מי שכותב בס"ד על חלון הראווה הוא יותר דתי או יותר סוחר? "הוא יותר שקרן", היא אמרה. אבל היא לא אובייקטיבית.

 

 

ובכל זאת, כאשר שלוש אותיות, המסמלות במקור איזו הכרת תודה אמונית לכוח עליון, מוצמדות לענייני חולין גמורים, כמו מכירת קולפן או גרביון, קשה שלא להטיל ספק ולחייך. כמו נישוק מזוזה, בס"ד הפך כנראה למין קרם הגנה, רפלקס של יראים, והאוטומציה מולידה אבסורדים בנוסח "בס"ד, פריצה לאייפון 5".

 

אם מותר להסתכן בהכללה חסרת אחריות, ובלי לחשוד בכשרים כמובן, אפשר לקבוע שהמאמינים היותר אדוקים אינם כותבים בס"ד על חלון הראווה, אלא מציינים שעות תפילה, למשל.

 

בכלל, המפגש של דילים מסחריים עם מנהגים דתיים לא עושה הכי טוב לשניהם. באחת החנויות הרבות בשכונה לאביזרי מסיבות וצעצועים זולים שמעתי את השיחה הבאה:

לקוחה: "אני צריכה מתנות לבר מצווה".

מוכר: "לרחבה או לאחר כך?".

לקוחה: "לשניהם".

המוכר: "הלהיט עכשיו זה מחזיק מפתחות עם תהילים. 20 שקל לחבילה של 12".

 

 

זול מאוד. גם באופן מטאפורי.

"הקדוש ברוך הוא", שמעתי בעל חרדי אומר בהתרגשות לאשתו, כשיצאו מיוזעים מהמכונית ברחוב נחלת בנימין, "משום שהתפללנו, פעמיים סידר לנו חניה באותו רחוב". נדמה לי שגם המקלים מבין הרבנים לא יתלהבו מתרגום היחסים עם הבורא לתן וקח קטנוני כל כך, כמו "בס"ד מצאנו חניה".

 

מצד שני, בתפוצה רחבה כל כך של מנהג, הממומש במקרים רבים בכתב יד רוטט, ולא בדפוס ממוכן ומשוכפל, יש גם משהו נוגע ללב. היאחזותם של בעלי עסקים קטנים הנאבקים כדי לשרוד בשלוש אותיות סמליות יכולה להיתפס לא רק ככניעה לכוחו של הרגל או כאקט שיווקי (שאם לא יועיל, לא יזיק), אלא גם כביטוי לתקוותם הנואשת לזכות יום אחד בעזרה הזאת.

 

ואולי אלה בכלל חדשות טובות: כשמוכרים בס"ד לק לציפורניים השוויון בנטל יותר קרוב ממה שמקובל לחשוב.

 

"אתם החילונים", נתן לי פעם בראש נהג מונית ברברן, חובש כיפה בסגנון המתחזקים, "רק כשמישהו אצלכם חולה אתם מתפללים; אז אתם מ-ת-ח-נ-נ-י-ם לעזרת השמים".

 

לפחות לקראת יום כיפור, חייבים להודות שיש בזה משהו.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x