דווקא כן
הסרט הצ'יליאני "NO", המביא את סיפור הקמפיין מאחורי ההדחה של אוגוסטו פינושה, מספק הצצה מעין ריאליסטית לעולם הפרסום המניפולטיבי
אחרי 15 שנה של שלטון הגנרל אוגוסטו פינושה בצ'ילה, הדיקטטור נכנע ללחץ בינלאומי ומוכן למשאל עם: אם יצביעו אזרחי צ'ילה "כן" - יזכו לעוד שמונה שנות פינושה בשלטון, גנרל ש"עשה סדר" במדינה אך גם היה ידוע בדיכוי אכזרי במיוחד של כל התנגדות, פוליטית או אחרת. אם יצביעו "לא" - פינושה ילך הביתה. הסרט הצ'יליאני "לא" מספר את סיפור הקמפיין של צד ה"לא", קמפיין שהוכיח שלעתים פרסומאים יכולים לא רק לשנות את העולם, אלא להציל חיים.
הסרט, שנעשה על ידי הבמאי הצ'יליאני פאבלו לרין והופק על ידי פרטיספנט מדיה, חברה שידועה בסרטיה המשובחים והחברתיים, היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר ב־2012. הוא אמנם הפסיד ל"אהבה" של מיכאל הנקה, אבל כל תחרות מול הנקה היא כנראה עניין אבוד מראש (אלא אם אתם סרט אמריקאי פטריוטי חצי מומצא). לרין מספר על הקמפיין באמצעות דמותו של רנה, פרסו במאי צ'יליאני עסוק שחוזר לארצו לאחר שנים בגלות ומקבל את ההצעה להוביל את קמפיין ה"לא". במקום משקאות קלים ומיקרוגלים הוא מנסה למכור לצ'ילאנים רעיון פוליטי, באותם אמצעים ששימשו אותו בקמפיינים של מוצרי הצריכה - מוזיקה קליטה, חיוכים וריקודים, וחיבה לא מוסברת לשימוש בפנטומימאים.
השחקן המקסיקני הלוהט, גאל גרסיה ברנאל, מגלם את רנה באיפוק כמעט אוטיסטי: הוא נלחם לא רק בהתנגדות השלטונות ובתפיסה הרווחת שהמשאל מכור מראש, אלא גם באשתו לשעבר שטוענת שהוא רק מסייע לחיזוק שלטון פינושה, ובבוס שלו שנע בין איומים סמויים להצעות לשותפות בתנאי שיפסיק. לא ברור מה באמת מניע את רנה: האם זה הרצון לשנות וההזדהות העמוקה עם ההתנגדות למשטר, או הרצון שלו לעשות קמפיין בלתי אפשרי - ולנצח. דווקא האוטיסטיות הקלה שמפגין בראנל מסייעת לסרט בכך שהיא מותירה את השאלה הזו בלתי פתורה.
גאל גרסיה ברנאל. משחק במאי צ'יליאני שחוזר לארצו אחרי שנים בגלות
הסרט מצולם על ידי סרחיו ארמסטרונג בסגנון שמזכיר מעט את סרטי הדוגמה הסקנדינביים: קאטים מהירים, צבעים כמעט שרופים, מצלמה שמנסה להיות פחות קולנועית ויותר ריאליסטית. הסרט אכן נראה ומרגיש ריאליסטי מאוד, ולדברי יודעי דבר, הוא אכן כזה. גם קמפיין פוליטי עוסק בסופו של דבר במכירת מוצר יותר מאשר רעיונות, ועושה שימוש בכל אמצעי זמין - מעיניו הכחולות של הפוליטיקאי ועד להמצאת שמועות מופרכות על המתחרים. האם זה מפתיע? לא. האם זה מאכזב? במידה. הסרט לא יפתיע את מי שמעורה בעולם הפרסום, אך עבור האחרים הוא מספק הצצה לעובדה שרבים מעדיפים להדחיק - עד כמה קלות ופשוטות המניפולציות שעושים עלינו, ועד כמה הן אפקטיביות - גם אם המטרה, בסופו של דבר, טובה. מהבחינה הזו, "לא", שבסוף השבוע הבא יעלה להקרנה בישראל, הוא סרט מעורר מחשבה.
