• תפריט
מוסף 17.01.2013

עשרה אחוזים שיכולים לשנות את החברה בישראל

זאת כתבה על נחיצותו של מס ירושה, ועל האנשים שיש להם אינטרס להרוג אותו

שי אספריל 09:1017.01.13

ביום ראשון, 11 בפברואר 2001, פורסמה ב"ניו יורק טיימס" מודעת ענק, על פני עמוד שלם. זו היתה עצומה שעליה חתמו לא פחות מ־120 אנשי עסקים מוכרים, חלקם מיליארדרים, ויצאה נגד החלטתו של הנשיא ג'ורג' בוש לבצע שינויים במס העיזבון. בוש, כדרכם של נשיאים רפובליקנים לאורך השנים, לא אהב את המס הזה, וניסה להעביר בקונגרס חוק שיוביל לביטולו בתוך עשור. אילי ההון - חלקם תומכי בוש שגם תרמו לקמפיין שלו, ומי שילדיהם אמורים היו לשלם את רוב מס העיזבון - טענו כי ביטולו יפגע בצדק הטבעי ויתרום להרחבת הפערים בין עשירים לעניים. ובכל זאת, בוש הוריד בהדרגה את גובה המס.

 

מי שעקב אחרי הוויכוח אז יכול היה למצוא ברשימת החותמים שמות כמו ג'ורג' סורוס וויליאם גייטס (אביו של ביל), אבל שם אחד מתבקש לא היה שם. זה של וורן באפט, שכבר אז היה ידוע כתומך גדול במס עיזבון. באפט, גורו השקעות ומולטי־מיליארדר, פשוט חשב שהעצומה לא תקיפה מספיק, ושהיא לא היתה צריכה להסתפק בלקרוא לשמירה על מס העיזבון, אלא גם להעלות אותו. ביטול מס העיזבון, הוא אמר אז, הוא מהלך שמשול ל"הרכבת הנבחרת האולימפית של 2020 על ידי בחירת בניהם הבכורים של נציגי ארצות הברית באולימפיאדת 2000. הוא יגרום לאריסטוקרטיה ולא למריטוקרטיה". בהזדמנות אחרת הסביר: "מס העיזבון הוא המס הצודק וההוגן ביותר, מנגנון הולם שנועד להבטיח כי אלה שהרוויחו מהמערכת המופלאה ליצירת עושר יחזירו טובה לחברה".

 

  • באפט. מהתומכים המובהקים, צילום: בלומברג
    באפט. מהתומכים המובהקים
    |
    צילום: בלומברג
  • רובינשטיין. הכי צודק שיש, צילום: עמית שעל
    רובינשטיין. הכי צודק שיש
    |
    צילום: עמית שעל
  • כצמן. חשיבות כלכלית וסוציולוגית, צילום: שאול גולן
    כצמן. חשיבות כלכלית וסוציולוגית
    |
    צילום: שאול גולן
  • פישר. נכונה השמועה שהוא אפילו בעד?, צילום: מיקי אלון
    פישר. נכונה השמועה שהוא אפילו בעד?
    |
    צילום: מיקי אלון

 

בישראל המס הצודק וההוגן הזה בוטל כבר ב־1981. הוא נולד כאחד החוקים הראשונים בארץ, כבר ב־1949, אבל בראשית שנות השמונים האינפלציה הקשתה להעריך את היקף הנכסים וההתחייבויות ושחקה את הסכום הנגבה, ערך הכסף ירד משמעותית אבל הוצאות האכיפה היו בעינן, ומספר המולטי־מיליונרים היה זניח יחסית - והמס בוטל. כמעט 20 שנה אחר כך, ועדת בן בסט שעסקה ברפורמה במס הגישה את מסקנותיה, וייחדה פרק שלם למס העיזבון. פרופ' אבי בן בסט, יו"ר הוועדה ומנכ"ל משרד האוצר אז, המליץ בחום להחזיר את המנגנון ההולם הזה ולהחיל מס של 10% על כל עיזבון של יותר מ־2 מיליון שקל. "המס ישרת ערכים חברתיים ופיסקאליים", אמר, חצי שנה לפני העצומה האמריקאית בעניין.

 

הממשלה שקיבלה את דו"ח בן בסט, בראשותו של אהוד ברק, אישרה את המסקנות, וכך גם ועדת השרים לענייני חקיקה. אלא שזמן קצר לאחר מכן הממשלה נפלה, והצעתו של בן בסט הלכה בדרך כל בשר של הצעות החוק השנויות במחלוקת. "בעלי ההון התנגדו ועדיין מתנגדים למס הצודק הזה", אמר השבוע בן בסט, כיום פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובמרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, ל"מוסף כלכליסט". "הם עושים זאת בדרך עקיפה, דרך שלוחיהם. מס עיזבון הוא אחד המכניזמים הכי צודקים להקטנת פערים, ומדי פעם הנושא שב ועולה, אבל לצערי עד היום החוק הזה לא חוקק מחדש".

 

במרוצת העשור שחלף היו פוליטיקאים ואנשי אקדמיה שניסו להעלות שוב את הנושא על סדר היום, ושהזכירו שישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המערבי שבהן לא נהוג מס עיזבון או מס ירושה (מס עיזבון מוטל על כל העיזבון בלי קשר למספר היורשים ומצבם, בעוד שמס ירושה ממסה את היורשים בנפרד תוך התחשבות במצבם, ויוצר מדרגות מס לפי הכנסתם ובמדינות מסוימות גם לפי מידת הקרבה המשפחתית למוריש). אולי העקבי שבנושאי הדגל הזה הוא הכלכלן חתן פרס ישראל פרופ' אריאל רובינשטיין, שקרא לא אחת להטיל כאן מס עיזבון. "המס הזה מדלל את ריכוז ההון בידי מעט משפחות", אמר השבוע ל"מוסף כלכליסט". "מס על ירושות גבוהות הוא המס הצודק ביותר שאני מכיר, כל כך צודק שהיה בו טעם גם אם הממשלה לא היתה זקוקה למסים כלל. אין בו סתירה לעקרונות השוק החופשי, ולכן הוא מוטל במיטב מדינות המערב".

 

הטענה "זה מס מוצדק" חזרה השבוע שוב ושוב בשיחות עם גורמים שונים. נדמה שכעת מתחיל להצטבר סחף משמעותי יותר בדרך לחקיקה בנושא, ואמנם בשנים האחרונות שומעים יותר קריאות בעניין - בראיונות, במאמרים, בניסיונות של כמה פרלמנטרים לעשות מעשה. ובכל זאת, חרף המאמצים, וחרף הקונצנזוס הדי נרחב שלפיו מדובר בכלי משמעותי לצמצום הפערים בחברה ולהגדלת הכנסות המדינה, הדרך עוד ארוכה. שורה של בעלי עניין מתנגדים לחוק ופועלים נגדו, בשוק הפרטי ובמסדרונות השלטון. רבים מהם חוששים לכיסם, אחרים פשוט חוששים שיצטרכו לעבוד קשה בדרך לכסף הזה. ולמרבה הצער גם הציבור, שאמור היה לתבוע מס עיזבון כבר מזמן, וגם חלק מהמומחים סקפטיים מספיק כדי לא לנסות לשנות.

 

 

יש כמה טענות נגד שנשמעות שוב ושוב כשמדברים על מס עיזבון או ירושה. הראשונה היא סוגיית המיסוי הכפול - כי הרי ההכנסות שעוברות בירושה כבר מוסו בעבר - אך גם מי שהעלה את העניין הודה שהמיסוי הכפול הזה אינו פחות צודק ממיסוי כפול אחר, דוגמת זה שמוטל על ניירות ערך, מע"מ או מסי דלק. בעיה אחרת היא פרקטית: אנשי רשות המסים, למשל, מטילים ספק ביכולת לגבות את המס. והעניין השלישי הוא הספק לגבי האפשרות ליישם את החוק באופן הגון, ללא מניפולציות. כלכלנים כגון פרופ' מנואל טרכטנברג סבורים כי נטל המס הזה עשוי ליפול על כתפי המעמד הבינוני־גבוה, לא על בעלי ההון, ורבים מהאזרחים מן השורה מתארים חוסר אמון במערכת, שלהערכתם לא תוכל לשמור על האינטרסים שלהם. הם חוששים ששתי הדירות שקנו לאחר עמל של שנים ויורישו לילדיהם ימוסו, בעוד שבעלי הבנקים, טייקוני הנדל"ן והתקשורת, ראשי החברות הציבוריות ונציגי הגופים הבינלאומיים כבר ימצאו דרכים להתחמק מתשלום המס. אבל כל הבעיות האלה פתירות, ומצדדי החוק מזכירים: סיבות קונקרטיות הנוגעות ליישום לא יכולות למנוע החלת חוק שיתרום לקופה הציבורית ולשוויון החברתי. חוק כזה, פשוט וברור כל כך שלפי ההערכות יניב לקופת המדינה כ־1-2 מיליארד שקל בשנה ויחליש את אצולת הממון, הוא הכרחי.

 

"כשיש קיצוצים בתוכניות חברתיות, זה לא פחות ממביש להשאיר את הכסף אצל אלו שיכולים לשלם", אמר לפני כחודש ל"פורבס" סר וויליאם הנרי גייטס, אביו של ביל גייטס, לשעבר עורך דין צמרת ואיש עשיר מאוד. גייטס הוא אחד החותמים על עצומה חדשה שנשלחה לקונגרס בדרישה לעצור את ההורדה הזוחלת של מס העיזבון ולהגדיל אותו מ־40% ל־45% - ובמקביל להוריד את הסף, מ־5 מיליון דולר ל־2 מיליון דולר. גם החותמים מודעים לחשש מפגיעה במעמד הביניים, ופשוט מציעים שהעשירים מאוד ישלמו יותר. הפעם באפט כבר שם, ולצדו ברשימה טייקון השוק ג'ורג' סורוס וכמה יורשי אימפריות כגון אביגיל דיסני וריצ'רד רוקפלר.

 

בישראל קשה לדמיין רשימה כזאת, שבה יחברו יחד טייקוני הבנקים, הגז, התקשורת, התעשייה וההייטק ויקראו בקול רם: תנו לנו לשלם יותר. עם זאת, מדי פעם נשמעים מתוך האלפיון העליון קולות אחדים שקוראים להגדיל את המס המוטל עליו, ויש אפילו התייחסויות ספציפיות למס העיזבון. חיים כצמן, מייסד גזית גלוב, אמר בנובמבר בראיון ל"גלובס" כי הוא תומך בחידוש החוק: "למס עיזבון יש לא רק חשיבות כלכלית אלא גם חשיבות סוציולוגית. זה מס שמונע היווצרות של שושלות, משהו שמתחיל להיווצר בישראל (...) זורקים עליי אבנים וזה בסדר. אני לא חושב שהמצב של הבנות שלי יהיה רע אם הן ייאלצו לשלם 30% מס למדינה על הירושה שלהן".

 

בעלי ההון האחרים מנהלים מלחמת חורמה במס העיזבון. אחרי הכל, חלקם מיליארדרים שעשו את הונם ממשאבי טבע ציבוריים, חסכונות הפנסיה של הציבור, מונופולים שגלגלו עלויות אל הלקוחות או חברות ממשלתיות שהופרטו בזול. מעטים אומרים זאת בפה מלא, בלי להתנצל, והבולט שבהם הוא שמואל חרל"פ, בעליה של יבואנית הרכב כלמוביל. הוא פירט את התנגדותו בראיונות ופרסם מאמרים מפולפלים בנושא שבהם ניסה לתקוף את הרעיון ברמה העקרונית (בין השאר בהסטת הדיון לשאלות מטאפיזיות ולהשוואות משונות, כמו לחתונות או השאלה "מדוע ההון הנכסי במשפחה ממוסה אך לא ההון הגנטי"). אחרים עושים זאת בדממה, באמצעות לוביסטים, עורכי דין ואיומים מרומזים.

 

זה ניכר היטב בשנת 2000, על רקע מסקנותיה של ועדת בן בסט. במאי אותה שנה זימן ראש הממשלה דאז ברק כמה אנשי עסקים בכירים כדי לשמוע את דעתם על מסקנות הוועדה. אחד מהם היה מקורבו פרקליט הצמרת רם כספי, שהסביר לראש הממשלה כי החלת מס עיזבון "אינה יהודית". על פי הדיווחים בעיתונות, כספי אמר לברק: "יש משפחות יהודיות רבות שבניהן אינם מחזיקים חשבונות נפרדים, ולכן לגביהן אין כל משמעות למס עיזבון ומס מתנות, כיוון שממילא אין הפרדה בין רכושו של כל אחד מבני המשפחה (...) יש בעם די קיטוב גם כך: בין חילונים לדתיים, בין מזרחים לאשכנזים, בין ערבים ליהודים - ולא צריך ליצור קיטוב נוסף בין עניים לעשירים". זו דרך מעניינת לצאת נגד מס שנועד להגביר את השוויון, לטעון שהוא גורם לקיטוב.

 

  • שלי יחימוביץ'. עדיין מנסה , צילום: אביב חופי
    שלי יחימוביץ'. עדיין מנסה
    |
    צילום: אביב חופי
  • מרינה סולודקין. למצוא דרך לגבות , צילום: אלכס קולומויסקי
    מרינה סולודקין. למצוא דרך לגבות
    |
    צילום: אלכס קולומויסקי
  • אהוד ברק. ניסה וספג איומים , צילום: עטא עוויסאת
    אהוד ברק. ניסה וספג איומים
    |
    צילום: עטא עוויסאת
  • פרופסור אבי בן בסט. לא להסתפק במעט, צילום: גיא אסיאג
    פרופסור אבי בן בסט. לא להסתפק במעט
    |
    צילום: גיא אסיאג

"כספי, שהבעיר את השטח, הוא אחד האנשים המרכזיים שהיו שלוחיהם של בעלי ההון שרצו להכשיל את המהלך", אומר היום בן בסט. "הוא טען, למשל, שילדים והורים זה היינו הך, אז מה פתאום לגבות מס. אבל אי אפשר לאחוז את המקל בשני קצותיו. חוקי המס רואים בילדים מעל גיל 18 יחידה כלכלית נפרדת מהוריהם. אם הם טוענים שהילדים והוריהם חד היא, אז בבקשה לחבר את מס ההכנסה של הילד והאב ואז הם יגיעו למדרגות מס גבוהות וימוסו בהתאם. בבקשה, אם רוצים שיטה כזו, בוא נחבר לכל החיים. אבל לא, הטענה הזאת עולה רק כשנוח".

 

כספי לא זז מאז מעמדתו. "מס עיזבון לא מתאים לייחוד של העם היהודי", אמר השבוע ל"מוסף כלכליסט". "במגזרים מסוימים פה, לדוגמה במגזר הדתי, בני עדות המזרח ובני המיעוטים, יש נטייה להעביר לאב המשפחה את ההכנסות כל עוד הוא בחיים, והוא מחלק לבניו לפי הצורך. נוסף על כך, אנשים פה ימצאו אלף ואחת דרכים להימנע מתשלום המס. כל עוד אין מס מתנות, אנשים יעבירו בחייהם מתנות לילדים, וגם אם היה מס מתנות, הם היו מוצאים דרכים לעקוף את מס העיזבון. יוקמו נאמנויות וישראלים רבים ישנו את מקום המושב הקבוע שלהם. חוץ מזה, מס עיזבון לא מניב תוצאות מי יודע מה".

 

אז מדוע הוא קיים בכל כך הרבה מדינות?

"אין מקום להשוואות עם מדינות אחרות שבהן שיעורי המס נמוכים מבישראל".

 

אבל יש מס עיזבון וירושה גם במדינות שבהן שיעורי המס גבוהים מישראל.

"אז שם לא הולכים לצבא. לכל שאלה יש תשובה".

 

ומה עמדתך על כך שבעת האחרונה עוד ועוד פוליטיקאים מנסים להשיב את הסוגיה לסדר היום?

"יש אנשים פוליטיים שחושבים שאם הם ייצאו בסיסמאות של מס עיזבון מעל תקרה מסוימת, שתכה את העשירים, זה יספק את הציבור. לדעתי עדיף לבטל את הפטורים ממס ואת כספי התמיכה, והמבין יבין".

 

על אילו פטורים ממס היית מוותר?

"לדוגמה, מע"מ על פירות וירקות, מע"מ באילת, פטורים למשקיעים זרים וחוק עידוד השקעות הון".

 

בשבוע שבו התקיימה הפגישה ההיא של ברק והעשירים תיאר אותה איתן הבר ב"ידיעות אחרונות": "'גמרת עם הקריירה', אמר לו בהתרגשות, אם לא בעוינות, עשיר כקורח אחד. 'בייגה גורר אותך לאבדון', צקצק אחר שרכושו נאמד במיליארד דולרים לפחות. 'זה הסוף שלך', אמר שלישי שיכול לקנות את חצי תל אביב ועוד יישאר לו עודף, 'ואנחנו', כמעט בכה, 'אנחנו הצבענו בשבילך'. ראש הממשלה עמד בתוך החבורה וניסה להסביר, והוא יודע להסביר, אבל לא היה לו שום סיכוי. מולו עמדה חבורת גברים שזעמו על מס העיזבון ועל מס המתנות. בתגובה להסבריו של ראש הממשלה נאמר לו: 'כבר נמצא את הדרך להתחמק מהתשלום, יש לנו רואי חשבון ועורכי דין הכי טובים'".

 

גם ברק עצמו הצטייד מאז ברואה חשבון טוב, וועדת בן בסט נותרה כזיכרון רחוק. מחליפיו בלשכת ראש הממשלה, אריאל שרון, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, כולם מחובקי עשירים, לא נחשדו לרגע כמי שיפעלו לקידום המס הזה. נתניהו עצמו טרפד ניסיון חקיקה אחד שהובילו ב־2010 ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כ מרינה סולודקין, בניסיון להחיל מס של 10% על עיזבונות הגבוהים מ־10 מיליון שקל. מס העיזבון, בגרסה מתוקנת, מככב כעת גם בתוכנית הכלכלית של העבודה בראשות יחימוביץ', אבל סולודקין לא אופטימית. "אני דוקטור להיסטוריה כלכלית־חברתית, ואני אומרת לך שלחוק הזה יש לא רק משמעות פיסקאלית אלא גם משמעות חברתית", אמרה השבוע. "לא מזמן מתו האחים עופר, שהמדינה נתנה להם תנאים מצוינים וגרמה לפריחת העסקים שלהם, וזכותה לדרוש שעם מותם הם ישיבו לה. זהו צדק חברתי. זה לא סוציאליזם או כל מיני סיסמאות שמשרד האוצר מפיץ כדי להשפיע על חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית. ארצות הברית ובריטניה הן שתי מדינות לא סוציאליסטיות, ובשתיהן יש מס עיזבון" (ראו גרף בעמ' הקודם). ממשלת נתניהו התנגדה, וההצעה נפלה.

 

  • נתניהו. ניסו וטרפד, צילום: רויטרס
    נתניהו. ניסו וטרפד
    |
    צילום: רויטרס
  • כספי. זה לא יהודי, צילום: אוראל כהן
    כספי. זה לא יהודי
    |
    צילום: אוראל כהן
  • טרכטנברג. שקל ופסל, צילום: אוראל כהן
    טרכטנברג. שקל ופסל
    |
    צילום: אוראל כהן
  • חרל"פ. ומה עם ההון הגנטי?, צילום: Tamar Matsafi
    חרל"פ. ומה עם ההון הגנטי?
    |
    צילום: Tamar Matsafi

 

רוחו של נתניהו שרתה גם על ועדת טרכטנברג, שבעקבות המחאה של קיץ 2011 ובחיפושיה אחר דרכים להקל על יוקר המחיה הגיעה גם למס העיזבון. רוב חברי הוועדה הכירו בחשיבות החברתית של המס ובצדק החלוקתי שהוא מקדם - ובכל זאת בחרו שלא להמליץ עליו. "הנושא של מס עיזבון עלה בוועדה, אבל נפל ברוב דעות", מאשר טרכטנברג. "הניסיון בעולם מראה ברובו שלא מצליחים לגבות הרבה מס כיוון שתמיד מוצאים דרכים יצירתיות לעקוף אותו, ותוך כדי כך מעשירים עורכי דין ורואי חשבון שמתמחים בכך. העשירים באמת, שמסוגלים גם לשנע את הונם בחו"ל וגם לשלם תמורת מיטב הייעוץ המשפטי, בדרך כלל מצליחים למנוע לחלוטין תשלום מס עיזבון, בעוד אלה שנמצאים קרוב לרף לא יכולים לעשות זאת, ועל כן זה נופל עליהם. זה לא בדיוק מס חברתי".

 

עו"ד זיו נויפלד, מנהל מחלקת המסים במשרד עורכי הדין נשיץ ברנדס, מוסיף: "ברמה הרעיונית קל מאוד לתמוך בעקרונות של צדק חלוקתי, פיזור העושר וצמצום פערים חברתיים, ולכן אני באופן עקרוני בעד החלת מס העיזבון. אלא שחשוב לעשות זאת בתבונה, שלא ייווצר מצב, למשל, שבו מעמד הביניים שוב משלם את המס בעוד האלפיונים העליונים ימצאו, בעזרת מומחים, דרכים לחמוק מהתשלום באמצעות הקמת נאמנויות, יצירת פוליסות ביטוחי חיים מורכבות, החזקת הון מזומן, אבנים יקרות או נכסים אחרים שאינם דורשים רישום בכספות בבנקים ברחבי העולם".

 

את החשש מהתחמקות של העשירים ומנטל על האמידים אפשר לפתור. הרי גם מי שמקדמים את החוק מודעים לבעיות שעליהן מצביעים טרכטנברג ונויפלד. בפברואר שעבר יחימוביץ' וסולודקין הגישו הצעת חוק חדשה להשבת מס העיזבון, שהיתה הפעם מרוככת ביותר, בניסיון למנוע מצב שבו כל מי שמוריש שתי דירות בכפר סבא ייהפך למטרה לפקחי רשות המסים בעוד המולטי־מיליונרים ייקחו את ההון שלהם, או את המוות שלהם, לאוסטרליה למשל. ההצעה המעודכנת, שהיא כיום חלק מהקמפיין של יחימוביץ', קובעת כי רק ירושות של יותר מ־15 מיליון שקל ימוסו ב־5% עד 12.5%, בהתאם לגובה העיזבון. העלאת הסף אמורה לוודא שהוא יחול ממש רק על המאיון העליון.

 

"אנחנו בדקנו וגילינו שההצעה שלנו, ב־2000 (10% על יותר מ־2 מיליון שקל), היתה תקפה ל־7% מהאוכלוסייה בישראל", אומר בן בסט בתגובה לטענה של טרכטנברג, "אז אי אפשר להגיד שהיא עמדה למסות את מעמד הביניים. מעמד הביניים זה עשירונים 9-7, ואצלנו כמעט מחצית מהעשירון העשירי לא היתה מגיעה לתקרה. נכון, מאז נרשמה צמיחה בהיקף הנכסים ובשווי שלהם, אז יש צורך להעלות את תקרת הפטור, אבל לדעתי לתת פטור עד 15 מיליון שקל זה יותר מדי, וגם שיעור המס שיחימוביץ' מציעה נמוך מדי. בארצות הברית השיעור גבוה משמעותית (40%), ביפן הוא יכול להגיע עד 50%, בצרפת ל־60%. בוועדה שלנו אז דובר רק על 10%, אף שאם זה היה תלוי בי הוא היה 15%-20%. כך שאני מברך את יחימוביץ' על עצם המהלך, אבל אני מוכרח לומר שההצעה שלה לא מקובלת עליי".

 

ומה לגבי הטענה שהעשירים מאוד יוכלו להתחמק מתשלום באמצעות תכנוני מס?

"זו עוד זריית חול בעיניים. מס ההכנסה בעולם המערבי וגם בישראל הוא על בסיס אישי. אדם ישלם מסים מכל המקורות שלו בעולם. אם מרכז חייו היה בישראל, היורשים שלו ישלמו מס עיזבון בישראל. אפשר לעבור על החוק או לעשות מהלכים קיצוניים, אבל אני מאמין שבסופו של דבר הירושות הגדולות ימוסו בישראל".

 

למס העיזבון יש עוד מתנגדים מפתיעים, שבן בסט, אולי בר הסמכא המשמעותי בתחום בישראל, מצביע עליהם. "היית מצפה שהחרדים יתמכו במס עיזבון. הרי ביהדות ישנה שנת היובל, וכל 50 שנה יש חלוקה מחודשת של הרכוש, אבל אגודת ישראל ויהדות התורה מתנגדות למס עיזבון", הוא אומר. "אחרי שהצגנו את מסקנות הוועדה, שכללו דיווח לרשויות המס על כל מתנה מעל 50 אלף שקל (כדי לעקוב אחר העברה מדורגת של ההון לפני המוות שחומקת ממס), באו החרדים ואמרו שהם מתנגדים כי אצלם בחתונות נוהגים לתת מתנות גדולות, ולכן דיווח של יותר מ־50 אלף שקל יחייב אותם לדווח על מתנות החתונה. זה נשמע לי מוזר, כי הם האוכלוסייה הכי ענייה במדינה, אבל העלינו את תקרת האי־דיווח: אם קיבלתם מתנות עד 150 אלף שקל, לא תצטרכו בכלל לדווח לרשויות המס, ומובן שלא לשלם. אם יותר, דווחו. זה לא אומר שתשלמו, רק יהיה מעקב שבא לבדוק שהמוריש העתידי לא מעביר את הירושה שלו בחלקים בעודו בחיים. החרדים אמרו שזו הצעה טובה אבל חזרו אחרי זמן מה עם אותה תשובה: הם לא יכולים לתמוך במס הזה כי אצלם בחתונות נותנים מתנות גבוהות. זה כבר היה ממש מוזר, ואז אמר לי אדם שמקורב לעולם החרדי את האמת הפשוטה - הם מגנים על הרכוש של האדמו"ר".

 

גם על ההתנגדות הזאת יכול לגבור רגולטור עיקש מספיק. רק שצריך אחד כזה. כרגע, קשה למצוא אותו. משיחות שערך "מוסף כלכליסט" בשבוע האחרון עולה כי במשרד האוצר לא אוהבים את הדיון במס העיזבון. קל להם לנופף בדגל המיסוי הכפול - "זה מס שנתפס כלא הוגן, שרירותי ואף לא מוסרי. אתה הרווחת מעבודה ומהון ושילמת על כך מסים ואז מגיעים וממסים אותך שוב, ולכן התמריץ של בעלי הכנסות גבוהות לא לשלם אותו גדול במיוחד", אמר לפני שבועיים מיכאל שראל, ממונה כלכלה והכנסות המדינה באוצר. אבל מאחורי הנימוק ה"מוסרי" מסתתרת העובדה שמבחינת האוצר מדובר בכאב ראש, והרבה יותר קל להעלות את המע"מ או המס על הדלק. כמו בסוגיית הרווחים הכלואים, השאלה החברתית פחות מעניינת אותם, הם פשוט רוצים לוודא שאפשר לאכוף את החוק בקלות. ורשות המסים, הפועלת תחת משרד האוצר, לא ששה להתמודד עם נישומים מתוחכמים. זה ניכר לא רק בכל הנוגע למס עיזבון. אפשר לראות את אותה גישה שהולכת על המסים הקלים ונמנעת מעימות גם בהקלות שניתנות למשקיעים פסיביים בקרנות גידור, שמשלמים מסים נמוכים יותר מרוב מעמד הביניים, או בחוק לעידוד תושבים חוזרים, שמעניק פטור מוחלט ממסים למשך עשר שנים לתושבים חוזרים גם אם מדובר בבעלי הון כגון טדי שגיא, מולי ליטבק וארנון מילצ'ן.

 

זה "מס חיכוכי", אומרים ברשות המסים על מס העיזבון, "הוא יגביר את החיכוך של האוכלוסייה עם רשות המסים". כלומר הוא מחייב חוקר של מס הכנסה לבוא ולבקש תצהירים. לטענתם, היקף ההוצאות שיוקצו לאכיפה לא יהיה שווה את מאות מיליוני השקלים שיניב המס בכל שנה (הערכות שונות מדברות על 2-1 מיליארד שקל). "יצוין כי ההצדקה המרכזית לביטולו של מס העיזבון ב־1981 היתה הגבייה הנמוכה של המס לעומת העלויות. הצדקה זו עדיין עומדת בעינה. הרשות תצטרך להקים מנגנון מורכב, בעל עלויות גבוהות, למניעת תכנוני מס והערכת שווי הנכסים", נמסר בתגובה הרשמית של הרשות, שחוזרת על כך שהמס אינו מוצדק כי הוא כפול ואפילו "מהווה תמריץ שלילי לחיסכון ותמריץ לצריכה מוגברת". ובכלל, לא בטוח שרשות המסים תצליח לגבות אותו בצורה יעילה. עניין נוסף הוא העובדה שגביית המס הזה תחייב מעבר לשיטה גורפת של חוב דיווח אישית, כנהוג בארצות הברית. שם כל האזרחים, עצמאים, שכירים ובעלי נכסים, מחויבים בהגשת דו"ח שנתי שמפרט את כל ההכנסות ומציין את כל הנכסים שלהם. בישראל רוב האזרחים נהנים מפטור מדו"ח מס כזה, והפטורים האלה יהיו בעייתיים כשהרשויות יידרשו להבין את היקף הנכסים וההכנסות האמיתי של האזרחים לצורך גביית מס עיזבון.

 

ח"כ סולודקין לא מקבלת את הטענות הללו. "מדובר בהרבה כסף. רשות המסים אומרת שהיא לא יכולה לגבות? אז אני אומרת שצריך לפרק את הרשות שלא יכולה לגבות ולהקים חדשה שנשלח את המנהלים שלה לארצות הברית ואנגליה, שילמדו איך לגבות. גם בתקופה של רבין כולם יצאו נגד מס רווחי הון. בעלי ההון התנגדו והרגולטורים אמרו שאי אפשר יהיה לגבות, עד שסילבן שלום העביר את ההצעה והיום אנחנו רואים איך גובים יפה מאוד". ובכלל, ההתחמקות נראית כמו איום שנוח לשלוף, לא כאסטרטגיה גורפת (ראו מסגרת).

 

"אני מקווה מאוד שהמצב הנוכחי, שבו מתעלמים ממס עיזבון ולא מבינים את המשמעות שלו, ישתנה", מוסיפה סולודקין וטוענת: "נקודת האור החדשה היא שסטנלי פישר תומך במס הזה. הוא איתנו, אף שהוא לא מתערב ואומר שזו החלטה פוליטית". בנק ישראל, אגב, הכחיש השבוע שזאת עמדת הנגיד.

 

גם אם הנגיד תומך, ראש הממשלה מתנגד.

"אני לא יודעת. אני מכירה היטב את נתניהו והוא משתנה עם השנים, ואני מקווה שאחרי הבחירות הוא יעשה משהו בכיוון, כי זה באמת מס מאוד צודק".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x