מילון כלכליסט
 

העתיד על פי סטיוארט ברנד

על סוף עידן אינטרנטי, המשימה השאפתנית להחזיר לחיים יצורים שנכחדו ועלייתם של הביו-האקרים. איש הטכנולוגיה קווין קלי בשיחה חופשית עם העתידן המשפיע סטיוארט ברנד

קווין קלי, WIRED 04.09.12

מאת: מגזין WIRED וקווין קלי | בתמונה: סטיוארט ברנד

לאחרונה הוכרז כי WELL, קהילה מקוונת מהפכנית שנוסדה לפני קרוב ל-30 שנה, מועמדת למכירה על ידי הבעלים הנוכחיים שלה, מגזין האינטרנט סלון (Salon). במידה ולא יימצא קונה, מקום המפגש האינטרנטי ההיסטורי הזה ייאלץ לסגור את הדלתות, ובכך יגיע לסיומו עידן.

WELL מצטרף לשורה של הישגים יוצאי דופן שצבר המייסד סטיוארט ברנד במהלך הקריירה הארוכה והסוערת שלו. ברנד, כיום אחד העתידנים המשפיעים והמוערכים בעולם, הוא גם האיש שייסד את כתב העת 'קטלוג הארץ השלמה' שהפך עם השנים לאחד ממקורות ההשראה הבולטים של מייסדי עמק הסיליקון וההאקרים הראשונים. הוא אף מוזכר בהרצאה המפורסמת של סטיב ג'ובס באוניברסיטת סטנפורד. "כשהייתי צעיר .. הוא היה התנ"ך של הדור שלי ..", ציין ג'ובס. "זה היה כמו גוגל בתוך ספר, 35 שנה לפני שגוגל עצמם הגיעו. הוא היה אידיאליסטי, גדוש כלים ורעיונות גדולים".

למעשה, הקהילה שהתפתחה מסביב לקטלוג היא ששתלה את הזרעים להקמת WELL (ראשית התיבות של Whole Earth ‘Lectronic Link), מערכת לוח מודעות מוקדמת (BBS) שהפכה לספקית שירותי אינטרנט, כשהרשת עוד הייתה בחיתוליה.

בנוסף למיזמים הרבים שעמד מאחוריהם, ברנד הוא בעל חזון שאינו מתבייש לומר בקול את נבואותיו לגבי הטכנולוגיה ועתידה, ואף הטביע את המונח המפורסם "המידע רוצה להיות חופשי" (אף שהוא גם רוצה להיות יקר, הוא מיהר להוסיף, במשפט שזכה להרבה פחות התייחסויות). הוא כתב בהרחבה ובהעמקה על אנרגיה אלטרנטיבית, על איכות הסביבה ועל הנדסת ביוטכנולוגיה. כיום עומד ברנד בראש עמותת לונג נאו, קבוצה המוקדשת לחשיבה על האופן שבו האנושות והעולם יראו בעוד עשרת אלפים שנה.

קווין קלי, מחבר הספר "מה הטכנולוגיה רוצה", הוגה משפיע בעולם הטכנולוגיה ואחד ממייסדי מגזין ווירד, נשלח לשיחה עם ברנד על המורשת של הקהילה המקוונת שלו והאתגרים שעומדים בפני מי שמנסה להציץ לעבר העתיד.

———————

קווין קלי: ב-1968 התקיים בסן פרנסיסקו אירוע שזכה לכינוי "האמא של כל ההדגמות". דאג אנגלברט מאוניברסיטת סטנפורד הציג שם מחשב עם עכבר וממשק גרפי. אתה נכחת שם. כיצד האירוע הזה השפיע עלייך?

סטיוארט ברנד: הוא הפך אותי לחסר סבלנות באופן תמידי. ראיתי הדגמה של כמה דברים, שבהחלט עבדו ורציתי אותם מיד, בבקשה! ההדגמה הזו העניקה מבט מדויק לגבי מה שמצפה לנו, וגרמה לזה להיראות פשוט. אך עברו להם עשורים וזה לא הגיע.

 קלי: האם זה גורם לך לחשוב שאולי כל מיני דברים שנראה כאילו הם מחכים ממש מעבר לפינה – מטוסים ללא טייס, משקפי קסם, מכוניות שנוהגות בעצמן – הם למעשה רק הבטחות טרם זמנן?

ברנד: הלקח היה שמדובר בטכנולוגיה אקספוננטית (מעריכה). איני מתכוון לכך רק במובן של כוח או תפוקה – בהתבסס על חוק מור – אלא גם במובן זה שהיא מתחילה באיטיות והצרכנים מוצאים דרכים להשתמש בה.

קלי: מבשר חשוב של העידן הדיגיטלי נמצא כעת על הקרשים. ביוני, "סלון" הודיעו כי הם מתכוונים למכור את אתר האינטרנט WELL, שאתה אחד ממייסדיו. כיצד היית מתאר את WELL?

ברנד: הדחף הראשון שלי הוא לומר שמדובר בלוח מודעות שעלה לגדולה, מערכת של שיחות ועידה שהתאפשרה באמצעות מודם Dial-up, שפעל על מיני-מחשב. אבל אף אחד כבר לא יודע מה זה היום! עדיף לומר שזו הייתה גרסה ראשונית של דואר אלקטרוני חברתי, עם שרשורים של הודעות שניתן היה לקרוא בכל עת. אהבנו לחשוב על זה כעל פאב דיגיטלי - "מקום נהדר" שאפשר להגיע אליו על ידי הקלדה.

קלי: הייתי מגדיר את זה היום כמסרונים קהילתיים. בכל מקרה, הוא הקדים את זמנו.

ברנד: ישנה תחושת רווחת שכאשר יוצרים משהו חדש חייבים לבנות נכון את הבסיס שלו, מכיוון שהוא עשוי לשמש כבסיס של כל מה שחשוב בעתיד. מדען המחשבים ג'רון לנייר מתאר את התחושה הזו כ"קרמה בוורטיגו".

קלי: הרגשת את הקרמה-ורטיגו הזו כשהקמת את WELL ב-1985?

ברנד: בטח. כשהדואר האלקטרוני רק החל להתפתח, כל השאלות שאנשים מתמודדים איתן כיום החלו לצוץ. מי הבעלים של המילים שלנו? כיצד מארגנים את שיחות המייל העצומות הללו? ב-WELL ארגנו את ההודעות לתוך "ועידות". האם צריך צמצום? האם זה בסדר שהמשתמשים יישארו אנונימיים ב-WELL או ישתמשו בכינויים? האנשים שכיהנו בדירקטוריון של WELL, אתה ביניהם, היו מודעים לכך שהם יוצרים עולם דיגיטלי שלם. 

קלי: לדעתי הקול של האינטרנט – הטון, ההומור, הקיצורים בהקלדה – ראשיתם ב-WELL. למעשה, אם ניכנס לכל פורום כיום באינטרנט, ניתן בקלות לזהות את הדינמיקה שהתפתחה עוד בימי WELL, כולל הצד האפל: המלחמות המלוכלכות בין המשתמשים, הטרולים והדברים שאנשים מנומסים יכתבו אבל לעולם לא יעזו לומר בקול.

ברנד: עזבתי את WELL בגלל שהלכלוך הזה הופנה כלפיי. זה נבע מהדינאמיקה שהפכה כיום לנהוגה בפייסבוק. המנהלים האחראיים מופתעים לגלות שהמשתמשים, שמאיישים את הקהילה, מאמינים שלמעשה מדובר בקהילה שלהם - ושהמנהלים עובדים עבורם! בשל האופי של המערכת, ההתנגדות היא אישית ביותר וזורמת ישירות לתיבת הדואר שלנו. מצאתי עצמי ניגש לדיון פומבי ב-WELL בנוגע למנהלים בידיים רועדות. סוג זה של עימותים הוא קטלני, והדרך היחידה לצאת מזה היא פשוט לנטוש.

קלי: זו הייתה התגלות גם עבורי. ראיתי כיצד חוכמת ההמונים הופכת בתוך מאית שנייה לטיפשות של האספסוף. זה אותו מטען, רק שהקוטביות הפוכה.

ברנד: ההתנהגות באינטרנט היא כמו קרב תרנגולים. הניצוץ הראשון של דם מעיד על סופה של אותה ציפור.

קלי: מה התפספס ב-WELL?

ברנד: לא הלכנו רחוק מספיק בניסיון לגרום לאנשים לשמור על הזהות האמיתית שלהם. הייתי די בטוח שאנונימיות היא רעילה, ולכן בתחילה כלל לא רציתי שתהיה אנונימיות ב-WELL. אך נושא זה הפך למקור למחלוקות: היו שצידדו באנונימיות ברשת, מכיוון שהיא אפשרה לאנשים לומר את האמת, כך שהפשרה הייתה חצי–אנונימיות, כלומר כל מי שרצה קיבל כינוי. ידענו את הזהות של כולם, מכיוון שהכינויים היו קשורים לשמות אמיתיים המופיעים על כרטיסי האשראי. אך שאר החברים לא ידעו את הזהויות.

קלי: אם היית יכול לעשות זאת שוב, האם היית משנה משהו?

ברנד: בהחלט. במקום לתקן באופן חלקי את הכשל, היינו צריכים לעשות מה שמארק צוקרברג עשה ולהפוך את הכשל למאפיין. זהות הפייסבוק שלנו היא הזהות שמאושרת על ידי אלה שהופכים לחברים שלנו, ומכאן שהיא הזהות האמיתית שלנו. לא מדובר במישהו שמעמיד פנים שהוא אנחנו. פייסבוק יצרה דגם רחב היקף של פיקוח עצמי אחר הזהויות באינטרנט, והוא התגלה כמאפיין רווחי עבורם. על ידי הפיכתו של הכשל על ראשו, פייסבוק הצליחה לעשות משהו שיכולנו להגשים כבר אז. לא הצלחנו להיות כל כך נועזים.

קלי: האם היית משנה משהו נוסף?

ברנד: חבל שלא מצאנו דרך טובה יותר לקבל מצטרפים חדשים. חווית החדש הייתה אצלנו מכאיבה.

קלי: לא היה לנו נימוס רשתי. לקח 20 שנה כדי להפוך את ניהול הטרולים לידע רווח. כיום כולם יודעים שמשתלטים על טרולים על ידי התעלמות מהם.

ברנד: כשעובדים על מדיום תקשורת חדש, הכל מתפתח באמצעות ניסויים, ומשם מתפתחות צורות חדשות של אדיבות.

קלי: הדבר שהכי הרשים אותי בשני העשורים האחרונים של העידן הדיגיטלי הוא העובדה שהטכנולוגיה הפכה להרבה יותר אנושית. ובכל זאת, נראה שיש תמיד אנשים ששומרים ממנה מרחק כמו מאש.

ברנד: טוב, שנינו בנינו את הקריירה שלנו מלצחוק על אנשים כאלה. תסתכל על הספרייה שלי. יש פה בוודאי איזה 340 ספרים על טכנולוגיה...

קלי: ספרים בגובה של לפחות 6 מטרים.

ברנד: וחלק ניכר מהם, לפחות 15% מסבירים לנו מדוע הזמנים הטובים לא יכולים להימשך לנצח, מדוע תמיד קיים פגם אימננטי. אך הם מספקים שירות חברתי חיוני. המאמץ האינטלקטואלי למציאת הנזקים של 'הטכנולוגיה' משגשג. ולפעמים הם גם צודקים! לפעמים התופעה עצמה כוזבת. מרבית הדברים שחבריי ההיפים ניסו התגלו כחסרי ביסוס. הקומונות היו מחוסרות בסיס. הסמים היו מחוסרי בסיס.

קלי: מה דעתך על התיאוריה הטוענת שבמהפכה הדיגיטלית היו מעורבים זרמים של תרבות הנגד? הרעיון שהמחשבים האישיים הם הארכה טכנולוגית של הניסויים של ההיפים, של דור הבייבי בומרז, בהרחבת המוח?  

ברנד: זה בהחלט רצף שניתן להתחקות אחריו. קיימים קשרים אמיתיים. ב-1972 כתבתי מאמר לרולינג סטונס על מחשבים והאקרים, שבו כבר במשפט הראשון התייחסתי לסמים. אני מתחרט על כך מאז.

קלי: למה התחרטת?

ברנד: זה פשוט כל כך מיושן. נדמה לי שהמשפט הראשון היה משהו כזה "מוכנים או לא מוכנים, המחשבים מגיעים לעם. אלה החדשות הטובות ביותר מאז הסמים הפסיכדליים". זה היה טיפשי.

קלי: אבל המחשבים כן הגיעו לעם. ואני שמעתי אותך אומר שוויתרת על הסמים הפסיכדליים מכיוון שהם הפסיקו להשתפר משנה לשנה, בעוד שהמחשבים כן. אם כך, מה לגבי היום? האם לטכנולוגיה עדיין יש נטייה לעבר תרבות הנגד?

ברנד: תרבות הנגד מזדקנת במהירות ומתחילה לגווע. תרבות הנגד הטובה ביותר כיום היא הביולוגיה. ממה שאני רואה, הביו- האקרים (biohackers) הם כולם צעירים הרפתקניים, אתלטיים שמטיילים ברחבי העולם. איני יודע אם להיות ביו – האקר זה כייף כמו שהיה להיות האקר מחשבים, אך נראה שהם הרבה יותר אחראיים. הם בעצמם מפקחים על ההתנהגות הלא הולמת הפוטנציאלית שלהם באופן שהאקרים של מחשבים מעולם לא עשו.

קלי: לפני 20 שנה חשבנו שהרשת תוגש לנו על ידי חברות המדיה הגדולות, אבל הסתבר שלמעשה היא מוגשת לנו על ידינו – התכנים הם לרוב של המשתמשים. האם הביוטק עומד להיות שייך לעסקים הגדולים או האם גם הוא יהיה מיוצר על ידי הצרכנים?

ברנד: הגרסה הנוכחית שלי היא שהביוטק רוצה להיות חופשי, וכמובן, ביוטק רוצה להיות יקר. מאד יקר (צוחק). שני הקטבים הללו קרוב לוודאי ינטרלו אחד את השני.

קלי: אמרת ש'האמא של כל ההדגמות' הפכה אותך לחסר סבלנות. למה אתה מחכה היום בחוסר סבלנות?

ברנד: אני מחכה בחוסר סבלנות שהפעילים הסביבתיים יפסיקו להיות סוכני פחד ויתחילו להתרגש מהחדשות המופלאות המגיעות. אני נתקלתי בכמה ראיות לכך שזה עומד לקרות. אני חסר סבלנות לראות אורגניזמים מהונדסים גנטית. הנה היום כבר יש יתוש שהונדס גנטית שנועד לחסל את קדחת הדנגי. התקווה החביבה עליי ביותר היא לאנרגית היתוך (fusion power), ובינתיים אני מתמקד בכורים גרעיניים מודולריים. ואתה?

קלי: הרעיונות שהכי מסעירים אותי בתקופה האחרונה היא חברה ללא כסף מזומן. תעודת זהות לאומית, אופניים חשמליים, מכוניות הנוהגות בעצמן ושיבוטים אנושיים.

ברנד: האירוע המרכזי של שני העשורים האחרונים היה ההתגשמות של חוק מור. ההכפלה שלו הפכה להיות הקבוע שלנו. ההכפלה הדיגטלית הזו נהייתה התרבות.

קלי: אני הבחנתי במסלול נוסף בנוגע ל-20 השנים האחרונות: ההתלהבות לגבי העתיד הלכה ודעכה. האוויר יצא מהמפרשים של מהעתיד, הוא פשוט אינו נחשק כפי שהיה.

ברנד: שמתי לב לזה בסביבת הביוטק כיום. יש לא מעט חששות-מקדימות – ניסיון להדוף את החששות הנובעים מבורות על ידי התעמקות בחששות נבונים. זה כמובן הדבר האחראי לעשותו. הם ראו מה קרה עם אורגניזמים מהונדסים גנטית. הם ראו מה קרה עם כוח גרעיני. כך שהאנשים החכמים בביוטק מנסים להקדים את עיקום המצח, למסגר את החששות. מכיוון שאי אפשר להספיק לדאוג.

קלי: אתה רוצה להפוך את זה לדאגות טובות יותר.

ברנד: זה יכול להפוך לדאגות מועילות! באחד הכנסים שמעתי פעם תובנה מרשימה מאחד המומחים בתחום הביואתיקה."כשמפתיעים מומחה ביואתיקה בשאלה אתית", הוא אמר. "התשובה תמיד תהיה לא". הלקח: לעולם אל תפתיעו אותם. אלא, ערבו אותם בשלב מוקדם. באופן זה, גם אם הם יבחינו בהשלכות מדאיגות הנובעות ממה שאתם עושים, הם ישימו לב לסבירות הנמוכה לכך שאותן השלכות פוטנציאליות יבואו לידי ביטוי ובכל מקרה יבינו כיצד ניתן לפקח עליהן במידה ובכל זאת יצוצו.

קלי: בארבעת העשורים האחרונים היית עסוק בלהבין את הקוד הדיגיטלי. לאחרונה עברת כמעט באופן מלא לקוד מסוג אחר, הגנטי. למה בעצם?

ברנד: אני הולך בעקבות היסטוריון הטכנולוגיה ג'ורג' דייסון, שטוען כי מנקודת המבט של העולם הביולוגי, העולם הדיגיטלי מתקדם במהירות, אך מנקודת המבט של העולם הדיגיטלי, העולם הביולוגי למעשה מאט כל הזמן. מכיוון שאנחנו בני האדם דו–חיים, כלומר נמצאים בשני היקומים השונים, אנחנו נקרעים בין ההאצה מצד אחד וההאטה מצד שני. זה למעשה זה די מלהיב.

קלי: הפרויקט האחרון שלך הוא להקים לתחייה את זן היונה הנודדת שנכחד, פרויקט כראשון מבין פרויקטי דה–הכחדות (de-extinction) רבים המתוכננים.

ברנד: האפשרות לקחת די.אן.אי עתיק של זנים נכחדים ולהחיות את הגנום שלהם ואולי אף להחיות את הזנים ולהחזיר אותם לטבע, הולכת ונהיית ממשית. הם כמעט והצליחו לעשות זאת עם זן נכחד של יעל בספרד. אם נוכל להחזיר לחיים את היונה הנודדת זו עשויה להוות סיבה נוספת לשחזר לגמרי את היער הנשיר במזרח, שהיה בית הגידול שלו.

קלי: אני מניח שזה עשוי להדאיג אנשים רבים.

ברנד: אני רוצה שהם ידעו שתופעת הדה-הכחדה מתקרבת. אבל במקביל אני רוצה שהדה–מכחידים הסמי חובבנים, אלה שפועלים מתוך אסמים, יבינו שיש מסגרת של נורמות הנוגעות לאתיקה ושקיפות. 

קלי: אנחנו פשוט זקוקים למדריך הוראות שילמד אותנו כיצד לדאוג בתבונה.

ברנד: בדיוק! יש סיבות מדוע אני ואתה מעריצים של הטכנולוגיה. תוגמלנו בשל ההערצה הזו שהפגנו. אך העולם זקוק גם לדאגנים טובים – אנשים שעוקבים אחרי הראיות ויודעים מתי להפסיק לדאוג, ולעבור למשהו אחר. מעריצים טובים עושים אותו הדבר.

כתבה זו פורסמה במקור בגיליון אוגוסט של מגזין WIRED.

תרגום: ליטל סמט

 

פרסום ראשון: 04.09.12, 09:03

 

 
זהו ערוץ פרסומי והידיעות הינן באחריות המפרסמים בלבד. לכלכליסט אין אחריות על תוכן הידיעות המפורסמות