"במגזר הערבי אין מספיק אוטובוסים"

בשבועות האחרונים יצא משרד רה"מ בקמפיין לשילוב המגזר הערבי, הצ'רקסי והדרוזי במעגל העבודה. ואולם, למרות הכוונות הטובות, נראה כי לפחות מבחינה אחת הדרך לשילוב מגזרים אלה במעגל התעסוקה רחוקה מתמיד: בנגישות שלהם לתחבורה הציבורית.

מחקר שפורסם במאי 2012 על ידי קרן אברהם מגלה מציאות תחבורתית קשה ביישובים ערביים, דרוזיים וצרק'סיים. "ב־16 יישובים שנבדקו 39% מהאוטובוסים היומיים חולפים בצומתי היישוב בלבד", קובעים מחברי המחקר. התוצאה היא היעדר גישה ש"מחייב הליכה ארוכה או הסתמכות על רכב פרטי או מונית".

ילדים משחקים בשפרעם צילום: גיל נחושתן

אתמול, נדונו ממצאי המחקר בדיון בהשתתפות מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר, מנכ"ל משרד המשפטים גיא רוטקופף ומנכ"ל משרד התחבורה עוזי יצחקי. ועדת הכלכלה תקיים גם דיון על הממצאים במועד שטרם נקבע.

על פי המחקר, ביישובים גדולים כמו כפר קרע, אום אל־פחם ושפרעם, שיעור גבוה מהאוטובוסים חולפים בצומת היישוב בלבד (95%, 80% ו־68%, בהתאמה). "חלק ניכר מהתושבים נותרים בלי מענה", כותבים עורכי המחקר ומצביעים גם על עלויות הנסיעה הגבוהות מהיישובים ליישובים מרכזיים שבסמוך להם. כך למשל, עולה נסיעה מסכנין לעכו 1,000 שקל בחודש למבוגר (23% מהמשכורת הממוצעת במגזר הערבי),, ונסיעה מטמרה לחיפה עולה 870 שקל (21.2% מהמשכורת).

עוד מגלה המחקר כי תשתיות התחבורה במגזר הערבי מחייבות פתרונות יצירתיים, היות שבחלק מהמקרים אוטובוסים כלל אינם יכולים לנוע בסמטאות הצרות. לדברי מחברי המחקר, הפתרון לכך יכול להיות למשל הפעלה של אוטובוסים קטנים יותר (מיניבוסים).מחברי הדו"ח מצאו גם כי במקרים רבים לא ניתן לתושבים הערבים מידע זמין על תחבורה ציבורית.

"בנושא התחבורה במגזר הערבי המדינה מנהלת מדיניות מזגזגת", אומר ביחס לממצאי המחקר אמנון בארי־סוליציאנו, מנכ"ל משותף בקרן. "בכל מדינה התחבורה הציבורית משרתת את אלו שאין להם מכונית, אבל כיוון שאין מספיק אזורי תעסוקה במגזר הערבי האזרחים חייבים לנסוע, ולנסוע רחוק".