השופט במחלוקת מגיע לבג"ץ

עתירה שהוגשה ביום ראשון האחרון הניחה על שולחנם של שופטי בג"ץ את הסוגיה של השופט השנוי במחלוקת מבית השלום בתל אביב, דן מור. השופט הפלילי לשעבר נחשב לסדין האדום של הפרקליטות, לאחר שהעביר ביקורת חריפה על שופטים בערכאות גבוהות ממנו ועל רשויות האכיפה והמשפט. בספטמבר האחרון הפכה ערכאת הערעור בביהמ"ש המחוזי בתל אביב את פסק הדין של מור, שבו זיכה את יעקב מרדינגר, מבעלי חברת הצורפים ולשעבר מבעלי חברת הפרסום ראובני פרידן, מעבירות זיוף ומרמה נגד רשויות מס הכנסה. שופטי המחוזי הרשיעו את מרדינגר והחזירו את התיק לבימ"ש השלום לצורך גזר הדין. באוקטובר החליטה נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, זיוה הדסי־הרמן, כי מור לא יהיה השופט שיישב בתיק, אף שהוא דן בתיק בערכאה הראשונה. התיק הועבר לדיון אצל השופטת יעל פרדלסקי. "היום שומע השופט מור תיקים בתחום האזרחי, לפי סידור העבודה שנקבע לו", כתבה הדסי־הרמן בהחלטה הקצרה.

בעתירה האמורה לבג"ץ טוען פרופ' קנת מן, בשמו של מרדינגר, כי לנשיאה הדסי־הרמן לא היתה סמכות להורות על שינוי ההרכב ועל ההחלטה להתבטל. "העובדה שדווקא בעניינם, בניגוד לנאשמים אחרים, ייגזר העונש בידי מותב חדש", נכתב בעתירה, "היא תוצאה שרירותית שאין להשלים עמה, ויש בה כדי לפגוע בזכותם להליך ראוי והוגן".

השופט דן מור

פרופ' מן מדגיש שהוא אינו נכנס לשיקוליה הפנימיים של המערכת, ומציין כי "יש להניח כי סידור העבודה החדש בכללותו הוא יעיל והגיוני, ומשרת את צורכיה של המערכת. העותרים אינם מבקשים מבית המשפט להתערב בסידור עבודה זה או לשנותו". למרות ההסברים בעתירה, ששופט חדש יצטרך ללמוד את כל הראיות בתיק מהתחלה, ברור שהרצון להתייצב דווקא מול השופט מור, מקורו גם באפיונו של שופט זה.

מור נתפס כחשדני כלפי גופי החקירה והפרקליטויות. בהכרעת הדין בעניין מרדינגר, שבה מור זיכה אותו מכל העבירות, חזר השופט כמה פעמים על הביקורת. הוא התייחס לחקירות של אחד הנאשמים בתיק, אבן שלמה. עורכי דינו של זה ניסו לטעון כי הזכויות הבסיסיות של אבן נפגעו במהלך החקירה, כי לא הוזהר שדבריו יירשמו ולא יודע על זכותו לשמור על זכות השתיקה, ובהמשך כי לא הוצע לו להתייעץ עם עורך דין. הפרקליטות טענה מנגד כי לא היה מדובר בחקירה ממש.

"הטענה כי אין מדובר בחקירה - תמוהה", כתב השופט בסגנונו המיוחד. "חקירה היא הליך של תחקור החשוד. במילון אבן שושן מוגדרת חקירה כ'בדיקה, דרישה, גביית עדות'… במקרה זה לא מדובר היה בשיחת חולין". לאחר דיון ארוך בנושא, ציין: "טרחתי לדון בסוגיה זו בפירוט כ'קול קורא' לחוקרים להימנע מהליכי חקירה כאלה, ולפרקליטים - להבין כי מסמך שכזה אינו ראיה קבילה, משהושגה תוך פגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן". בניגוד אולי לסברה המקובלת, אמירות מסוג זה נגד הרשויות הן חריגות יחסית בנוף המשפטי בישראל.

מקרים דומים ויחס חשדני של הפרקליטויות הכלכליות כלפי מור הביאו, כפי הנראה, את נשיאת בימ"ש השלום להחליט לפני כמה חודשים שהיא מעבירה את השופט מור לדון בתיקים אזרחיים בלבד.

ייתכן שהנשיאה רצתה למנוע חזרה של אחד המקרים החריגים והפחות נעימים במערכת בתי המשפט, שבו העביר השופט מור ביקורת על ערכאת הערעור במחוזי בתל אביב, ושופטי המחוזי החזירו באותה הלשון. מדובר בתיק של חברת י.א.מ שירותי אבטחה וניקיון ושלמה לוי. מור זיכה אותם בספטמבר 2007 מעבירות של העלמת מס; הערעור על פסק דינו התקבל, ובית המשפט המחוזי הרשיע אותם במאי 2008. התיק חזר למור לגזר דין, והוא ניצל את המעמד כדי להעביר ביקורת על שופטי המחוזי במסגרת גזר הדין. "עיינתי היטב בפסק דינה של ערכאת הערעור, ולא זו בלבד שלא שוכנעתי באשמת הנאשמים, אלא אף נתחזקה דעתי כי לא היתה כל אשמה במעשיהם...", כתב השופט בגזר הדין, והתייחס בהמשך להערתה של נשיאת המחוזי דבורה ברלינר נגדו: "גם אם נאלץ אני לכוף ראשי מול תוכחת כבוד השופטת, תמהני אם קיימה ערכאת הערעור בהערות אלה אותו קנה מידה של 'צמצום ואיפוק', כדרישתה מהערכאה הדיונית".

ביוני 2009, כשגם גזר הדין עצמו חזר לערכאת הערעור שברלינר היתה חלק ממנה, היא לא יכלה להתאפק. "ההיררכיה בין הערכאות היא חלק מובנה משיטת המשפט הישראלית", כתבה הנשיאה. "ההתרסה בפסק דינו של בית משפט קמא (השלום - מ"ש) נגד קבלת הערעור על ידי ערכאת הערעור, לא זו בלבד שאינה חלק אינטגרלי מהדיון בגזר הדין, אלא שהיא מיותרת, בוטה ואינה ראויה".

כעת בג"ץ ייאלץ להכניס את הראש הירושלמי הבריא יחסית שלו לסכסוך התל אביבי בין השופט מור, הנשיאה שאחראית עליו הדסי־הרמן, ונשיאת ביהמ"ש המחוזי ברלינר. מבתי המשפט התקבלה התגובה הבאה: "מאחר שמדובר בתיק תלוי ועומד, נבצר מעמנו להגיב לדברים".