בג"ץ: מדוע לא מוגדרות רמות החשיפה לאנטנות סלולריות?
בית המשפט הוציא צו ביניים והורה לשרי המשרד להגנת הסביבה והתקשורת להסביר מדוע מתעכבת התקנת התקנות יותר משלוש שנים
בג"ץ הוציא השבוע צו ביניים המורה למדינה להסביר מדוע אינה פועלת להתקנת תקנות המגדירות את טווחי הבטיחות ורמות החשיפה של הציבור לקרינה הנפלטת מאנטנות סלולריות.
על פי חוק הקרינה הבלתי מייננת שהתקבל בשנת 2006, עד לינואר 2007 נדרש השר להגנת הסביבה להתקין תקנות אלו,
החלטת השופטים נאור, גרוניס ורובינשטיין התקבלה לאחר שלפני כשנתיים עתרו עמותת "אדם טבע ודין" והפורום לסלולריות שפויה נגד שרי התקשורת והגנת הסביבה בדרישה להתקין את התקנות.
יצוין כי ביום חמישי הקרוב צפוי אותו הרכב לדון בעתירות הקשורות להצבת אנטנות קטנות ללא היתרי בניה. לפני מספר חודשים חתם שר הפנים, אלי ישי, על תקנות המבטלות למעשה את הפטור שממנו נהנו חברות הסלולר בהצבת אנטנות שכאלה, אולם התקנות לא פורסמו ויושמו עקב רצונם של משרדי האוצר והתקשורת לבצע בהם שינויים שיאפשרו מתן הקלות למפעיל סלולרי חדש.
בית המשפט איפשר למשרדי הממשלה הרלוונטיים לנסות ולהגיע להסדר מוסכם בנושא, אולם עד כה לא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה, ומשרדי האוצר והתקשורת מבקשים להחיל את עמדתם באמצעות חוק ההסדרים.
היועץ המשפטי לממשלה הצהיר בדיון קודם כי באם לא יושג הסדר עד לתאריך היעד, לא יתנגד להוצאת צו ביניים שיבטל את הפטור, אולם בדיון שנערך בוועדת הכלכלה לפני כחודש קרא יו"ר הוועדה, חבר הכנסת אופיר אקוניס, ליועץ המשפטי לממשלה לחזור בו מעמדה זו.
חוק הקרינה הבלתי מייננת שנחקק בשנת 2007 מסדיר שורה של נושאים כמו פיקוח על אנטנות והיתרים להקמת אנטנות, וקובע את עקרון הזהירות המונעת כעקרון מנחה. החוק קובע כי עוצמת הקרינה המותרת וטווחי הבטיחות ממקום שבו שוהים אנשים, יוסדרו במסגרת תקנות שהיו צריכות להיכנס לתוקף בינואר 2007.
