זוללים את הרווח

למרות העליהום התקשורתי על שכר הבכירים נראה כי אין חולק על כך שלמנהלים טובים יש לשלם ביד רחבה. גם גדולי המקטרגים יסכימו כי כשמנהל מצליח להגדיל את הכנסותיה של החברה ואת הרווח הנקי שלה, יש לתגמל אותו על כך ביד רחבה.

אלא שבמקרה של לידר שוקי הון נראה שהקשר בין ביצועי המנכ"ל דני ברק והמשנה עמית ורדי לתגמול אשר לו הם זוכים הוא מקרי. לידר שוקי הון הוא בית השקעות המתמחה בחיתום, והוא ממובילי ההנפקות של חברות ציבוריות גדולות במשק ומספק שירותי ברוקראז' לגופים מוסדיים. נוסף על כך לידר שוקי הון מחזיק בבית ההשקעות המוצלח ילין לפידות.

את הרבעון הראשון של 2010 סגר לידר שוקי הון עם רווח נקי של 5.5 מיליון שקל לעומת רווח נקי של 8 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד. הצמיחה בהיקפי הפעילות (סך הכנסות) לעומת הרבעון המקביל עמדה על 4%, וההכנסות הסתכמו ב־26.5 מיליון שקל. אך באופן מפתיע, שורת הוצאות התפעול, ההנהלה והכלליות זינקה בשיעור חד וחסר פרופורציות של 28.4%, והן הסתכמו ברבעון ב־25.4 מיליון שקל, 80% מסך ההכנסות, בעוד שברבעון המקביל הן היוו 64% בלבד מסך ההכנסות. בלידר הסבירו כי עלייה זו נבעה בעיקר מהעלייה בהוצאות שכר, לרבות "מענקים שאינם נגזרת של הפעילות".

לטובת מי שמצויים פחות בעולם המונחים האמור, נציין כי שורה זו מסבירה בתמציתיות את העובדה שמנהליה הבכירים של לידר זכו ברבעון למענקים, שמקורם לא היה תלוי בביצועי החברה, ולכאורה גם אם היה נרשם הפסד בשורה התחתונה, המענקים השמנים היו משולשלים לכיסם. בהקשר זה חשוב לציין כי 3.4 מיליון שקל מההוצאות ברבעון הועברו בכלל למתווכים זרים, שפעלו לצד לידר שוקי הון בהנפקות שהובילה, אך גם בנטרול סכום זה מדובר בצמיחה משמעותית של 12.3% בהוצאות השכר.

דני ברק

אך גם אם נתעלם מהוצאות השכר של הרבעון הנוכחי, מניתוח שביצענו לאופן שבו מחולקת עוגת הרווחים של לידר, עולה העובדה המדהימה הבאה: בעלי המניות שאינם נמנים עם המנהלים הבכירים (המחזיקים כ־20% מהונה של לידר שוקי הון) נהנו בממוצע מ־44% בלבד מסך הרווח שעמד לחלוקה בשנים האחרונות. כלומר, על כל שקל שחולק, גרפו בעלי המניות מקרב המיעוט כ־44 אגורות.

כ־35% בממוצע מהרווח לחלוקה שולשלו לכיסם של שני בכירי החברה, ברק וורדי, שאמנם נמנים עם בעלי המניות בחברה, אך גרפו כמעט פי שניים מחלקה היחסי של החזקתם בהון. חלק מתוך הסכום שגרפו השניים מרווחי החברה (כ־10% ממנו) הגיע לכיסם כדיבידנד לבעלי מניות, אך רובו מקורו בשכר הנדיב (כולל מענקים ואופציות) שלידר שוקי הון מעתירה עליהם. כך יוצא שאחרי שמס הכנסה לקח את הנתח שלו, בעלי המניות האחרים נותרים עם פירורים. ומיהם אותם בעלי מניות אחרים ומקופחים? מדובר בכספי הפנסיה שלנו שמנוהלים על ידי חברת הביטוח הראל (7.3%) ועל ידי בית ההשקעות אלטשולר שחם (5.65%) ועוד 20% שמוחזקים ישירות על ידי הציבור הרחב.

ב־2009 זכה ברק, שגם ייסד את בית ההשקעות, לשכר בעלות של 7.5 מיליון שקל, בעוד שורדי נהנה משכר בעלות צנועה יותר של 5 מיליון שקל. בשנה שעברה ניסה ברק להשתלט יחד עם משקיעים נוספים על החברה־האם לידר השקעות, שנמצאה במצוקה פיננסית לאחר שלא עמדה בתשלומי האג"ח, וטען אז כי מדובר במהלך טבעי למי שאחראי לייסוד בית ההשקעות, הנכס המרכזי של לידר השקעות, מהלך שבסופו של דבר לא הבשיל. יודגש כי דני ברק הקים את בית ההשקעות והיה אחראי להנפקתו. ברק התנה את ההנפקה שבוצעה ב־2006 על ידי קבוצת שרם פודים (בעלי לידר השקעות, החברה־האם) בקבלה של 15% מבית ההשקעות מהיום הראשון.

ואכן, מקורבים ללידר שוקי הון מסבירים כי בית ההשקעות הוא סוג של סטארט אפ שברק הוא המקים שלו, ומשכך מן הראוי שיזכה לתגמול ראוי עבור הפירות שהניב. אלא שעם כל הכבוד ליזמות של ברק ולהישגי העבר שלו, ישימו נא לב בעלי המניות האחרים שבחרו להשקיע בגוף המנוהל על ידי האיש המוכשר, מי אוכל להם מהעוגה שהוא אופה.