הניחו למערכת המס
כל ניסיון להתמודד עם שכר הבכירים ועם הריכוזיות במשק באמצעות מיסוי נדון מראש לכישלון. את הפתרונות יש לחפש במקומות אחרים
השיח הכלכלי־חברתי בישראל עוסק לאחרונה באינטנסיביות בשתי טענות: טענה אחת נשמעת נגד הריכוזיות במשק, ולפיה קבוצה קטנה של בעלי הון שולטת על חלקים גדולים של הכלכלה. הטענה השנייה היא כי שכר הבכירים גבוה מדי, ואינו משקף נכונה את התמורה על עבודתם. המכנה המשותף לדיון סביב
במסגרת הדיון מוצעים מנגנונים רגולטוריים רבים ומגוונים, שמטרתם להעניק מזור לתחלואים אלה. אחת הדרכים המוצעוות היא שימוש באמצעים מתחום המיסוי, אלא שגם אם מניחים שיש לאמץ מנגנונים רגולטוריים להתמודדות עם סוגיות אלה - השימוש באמצעי מתחום המס אינו ראוי, וזאת משום שאבן פינה למדיניות מס ראויה, ובמיוחד למשטר מיסוי ההכנסה שהוא נשוא דיוננו, גורסת כי מערכת המס נועדה לממן את הוצאות הממשלה על בסיס עקרון היכולת לשלם.
אפשר לעקוף בקלות רגולציה באמצעות מס
קיים פיתוי גדול להעמיס על מערכת המס יעדים שאינם קשורים ליעדיה ה"טבעיים", ובפיתוי זה אינם עומדים חלק נכבד מהטוענים לרגולציה. אלה מציעים כי הגבלת שכר הבכירים תושג באמצעות הגדלת נטל המס האפקטיבי עליו - אם בהגדלת נטל המס על מקבל ההכנסה, ואם באי־הכרה בהוצאות אלה של החברה המשלמת את השכר. לכל הסדר כזה יש תוצאות שונות ולעתים משונות, אולם הצד השווה בהן הוא שהן רוצות להשיג יעד שאינו נגזר מיעדיו של המס.
השימוש בהסדרים אלה כאמצעים רגולטוריים אינו אפקטיבי. אפשר לעקפם, ובעלויות נמוכות, משום שהסדרים אלה אינם שייכים נורמטיבית לסביבת המסים. טיבם וטבעם הוא שיוצר אפוא את דחייתם.
הוא הדין לגבי השימוש באמצעים רגולטוריים של מיסוי לצורך שחיקת הריכוזיות במשק. הצעות דוגמת מיסוי הדיבידנד הבין־תאגידי הן מתכון לא יעיל ולא צודק להתמודדות זו. במישורים רבים ההצעה חותרת תחת משטר מיסוי התאגיד ובעלי מניותיו. כוחם של הדברים שנאמרו לגבי תוצאותיו המזיקות של השימוש המסי כדי להגביל את שכר הבכירים, יפה גם בסוגיה זו.
נוסיף ונציין שהטלת פונקציות רגולטוריות על מערכת המס מונעת מהשיח הציבורי לעסוק בסוגיות מס קלאסיות הקשורות לנושא. כך, למשל, חלק גדול מסוגיית שכר הבכירים יש לזקוף לחובת הסדר המיסוי על אופציות המחייב רפורמה, משום שהוא יוצר חוסר שיווי משקל בכל הנוגע למיסוי התשואה להון אנושי.
להיזהר מפגיעה בהבראת רשות המסים
התערבות רגולטורית ישירה במנגנון השוק היא מלאכה קשה מבחינה נורמטיבית, פרקטית ופוליטית. לפיכך, נוח מאוד להתמודד רגולטורית באמצעים "עקיפים" כדוגמת מערכת המס. ככלל, העמסת יתר על מערכת המס, דוגמת העמסת תכנים רגולטוריים, לא רק שאינה מביאה להגשמת היעדים נשואי העמסת היתר כמו בדוגמאות כאן, אלא היא פוגעת בתקינות מערכת המס בהשוואה למצבה קודם לשינויים, הן ברמת היעילות והן ברמת החלוקה.
תפקוד ראוי של מערכת המס מחייב קיום שיח נכון עם הציבור, וככל שנעמיס על המס יעדים חיצוניים השנויים במחלוקת ציבורית נוקבת, נקטין בכך את מידת האמון במערכת המס כמערכת יעילה וצודקת. בשנים האחרונות נעשה מאמץ מכוון וראוי של הכנסת ורשות המסים להביא להגדלת האמון הציבורי במערכת, על ידי הפסקת בולמוס החקיקה המסית שאפיין את שני הגופים. בכך נוצרה סביבה ראויה לפיתוח שיח פורה, הגון ואחראי בין רשות המסים לציבור.
להתפתחות זאת חשיבות רבה ביותר לנוכח המשבר הפוקד את רשות המסים בשנים האחרונות, ושימוש רגולטורי במערכת המס יביא לפגיעה בתהליך ההבראה של המערכת. מן הראוי אפוא שהתערבות רגולטורית בשכר הבכירים ובריכוזיות המשק תבוא במסגרת המשטר הנורמטיבי של דיני התאגידים ושוק ההון, ולא באמצעות התערבות בדיני המסים.
הכותב הוא פרופ' למשפטים באוניברסיטה העברית
