האנטנות הסלולריות אינן האויב האמיתי
ממצאי הדו"ח של המכון לחקר הסרטן באונ' פיטסבורג, שמוצאים את המכשיר הסלולרי האישי כמקור קרינה המסוכנת להתפתחות ילדים, חייבים לדחוק בנו להילחם באויב הסלולרי העיקרי: מכשיר הפטפטת האישי
מנהל מכון הסרטן של אוניברסיטת פיטסבורג (UPCI), ד"ר רונלד ב. הרברמן, פרסם היום (ה') אזהרות הנוגעות לקרינה שפולטים מכשירי הטלפון הסלולריים שלנו, שמתבססות על פאנל חוקרים בינלאומי (ר' מסגרת).
מה אנחנו לומדים מהדו"ח של ראש המכון לסרטן של אוניברסיטת פיטסבורג? אמנם מסקנותיו הן מעט מעורפלות והוא אינו נשען על שום מחקר רפואי חדש, אך עדיין מדובר בדו"ח חשוב מאוד, במיוחד עבורנו הישראלים. הערך המוסף העיקרי שלו, הוא בכך שהוא מסמן את הבעיה האמיתית מולה אנו צריכים להתמודד. האנטנות הסלולריות הן אינן הבעיה. הבעיה היא מכשיר הסלולר עצמו.
המאבק המתוקשר נגד האנטנות הסלולריות, אשר הגיעו לשיאו בשנת 2005, סימן את המטרה הלא נכונה. האנטנות אומנם מכוערות, גדולות ובעלות חזות מפחידה, אך הקרינה שהן פולטות היא נמוכה יחסית. קרינה נמוכה זו היא סוד הצלחתה של הרשת הסלולרית, שכן היא מאפשרת למחזר את אותו התדר לתא סלולרי סמוך.
אומנם האנטנה פולטת קרינה באופן קבוע, אך ככל שמתרחקים ממנה הקרינה יורדת בצורה חדה. למעשה, מי שעומד במרחק של מעל 15 מטר מאנטנה סלולרית, נחשף לקרינה נמוכה מהותית מהקרינה שפולט המכשיר הסלולרי הפרטי שלנו עצמו.
ההתראה של המכון לחקר הסרטן מצביעה על החשוד המיידי. מכשיר הסלולר הצמוד לנו לאוזן הוא מקור הקרינה העיקרי אליו אנו נחשפים, ולא האנטנה הנמצאת עשרות מטרים מאיתנו. אם משהו צריך להפחיד אותנו, זה דווקא מכשיר הסלולר.
אמנם, אף אחד לא הוכיח כי הקרינה מהטלפון הסלולרי היא דבר מסוכן, אך מדוע לקחת את הסיכון? הפיתרון הפשוט ביותר הוא לצמצם את היקף השימוש בסלולר. הישראלי מדבר כ-355 דקות בחודש בממוצע בטלפון הסלולרי שלו, מקום שלישי בעולם אחרי הודו וארה"ב.
אם במרבית העולם מסתדרים עם פחות דקות סלולריות, בטח גם אנחנו יכולים. הפחתת השימוש בסלולר, גם על ידי מבוגרים, היא הדרך הטובה ביותר לצמצם את הסיכון.
אם להילחם, אז לפחות להילחם בבעיה האמיתית, כלומר בדפוסי השימוש שלנו.
