• תפריט
כלכלה ומדיניות

לקראת הבחירות בצרפת: התפוררות, כיליון, תקווה

ביום ראשון יצביעו הצרפתים בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות. על הכף מונחים הפעם לא רק זהותו של המנהיג הבא, אלא דמותו ועתידו של האיחוד האירופי כולו

רן אברמסון 21:5920.04.17

גם אם היא נשמעת כמו הצהרה מרחיקת לכת, יש אמת בהנחה שהבחירות לנשיאות צרפת, שהסיבוב הראשון שלהן ייערך ביום ראשון הקרוב, יקבעו את עתיד האיחוד הארופי כולו.

 

עם הברקזיט ברקע, הברית בין צרפת וגרמניה (שהבחירות בה ייערכו בסתיו) נעשתה לאבן הראשה של הגוף שאחראי במידה רבה ליציבות, לשגשוג ולשקט של אירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה.

 

שני המועמדים הקיצוניים ביותר מבין החמישה ששואפים להיכנס אל ארמון האליזה נמצאים במוקד ההתמודדות מתחילת הקמפיין. מימין, מנהיגת מפלגת החזית הלאומית מרין לה פן. משמאל, הקומוניסט לשעבר ז'אן־לוק מלנשון. הנוף הפוליטי המשתנה השאיר בחוץ אישים כמו הנשיא המכהן פרנסואה הולנד, הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי וראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס - כולם נתפסו כמועמדים רציניים עד לפני כשנה.

 

מועמד מפלגת הרפובליקנים השמרנית פרנסואה פיון, שבדצמבר נראה כמנצח הבטוח של הבחירות, מתמודד כמעט מדי שבוע עם גילויים חדשים על התנהלותו המושחתת. מועמד המפלגה הסוציאליסטית השלטת הוא בנואה אמון, שמציע למסות רובוטים ולתת הכנסה אוניברסלית לכל אזרח. אלא שחוסר הכריזמה של אמון שיחק לידיו של מלנשון, שהפך בחודש האחרון למועמד רציני להגיע לסיבוב השני.

 

עוד מרוויח מאוזלת היד של אמון הוא עמנואל מקרון - מועמד עצמאי שמתחמק מזיהוי עם הימין או השמאל.

 

אם להסתמך על הסקרים, כמעט כל האפשרויות פתוחות. לה פן, מקרון, פיון ומלנשון זוכים לשיעורי תמיכה דומים שנעים סביב 20%, ומספר זניח יחסית של קולות לכאן או לשם צפוי להכריע את הכף.

 

ליחצו על התמונות כדי לגלות את עיקרי המצע של המתמודדים: 

 

עמנואל מקרון יגרש מבקשי מקלט וירחיב את רשת הביטחון הסוציאלית

 

עמנואל מקרון הוא פרו־אירופי מובהק. הוא תומך בחיזוק האינטגרציה בין מדינות האיחוד כמעט בכל תחום - תקציבי, רגולטורי או סביבתי.

"אנחנו צריכים להאמין באירופה, לאהוב את אירופה, לנשום את אירופה", הוא אמר באחת מעצרות הבחירות שלו - והפך בעיני רבים לאיש שעשוי לחלץ את האיחוד מהמשבר העמוק שבו הוא שרוי. מאחורי מקרון אין מנגנון מפלגתי משומן, ונראה שדווקא בגלל העובדה הזו הוא הצליח לצבור תמיכה רחבה ולהפוך למועמד מוביל, מה שעד לפני כמה חודשים נתפס כהימור פרוע.

 

תוכניתו הכלכלית של מקרון משלבת קיצוץ תקציבי של 60 מיליארד יורו, שייפרס על פני חמש שנים, לצד חבילת תמריצים למשק בגובה 50 מיליארד יורו. בנוסף, מקרון שואף להרחיב את רשת הביטחון הסוציאלית הצרפתית, להוריד את מס החברות מ־33.3% ל־25% ולחתוך 120 אלף משרות במגזר הממשלתי.

 

בסוגיית המהגרים הביע מקרון אהדה למדיניות הדלת הפתוחה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, והבטיח לזרז את הטיפול בבקשות מבקשי מקלט כך שלא ייארכו יותר מחצי שנה. מנגד, מקרון הצהיר שמבקשי מקלט שלא זקוקים להגנה יגורשו לארצותיהם לאלתר.

כשמקרון היה שר הכלכלה בממשלתו של הולנד הוא ניסה לבטל את שבוע העבודה בן 35 השעות ועורר עליו זעם ציבורי רב.

 

בתוכניתו הכלכלית הנוכחית הוא מציע לשמר אותו, אך לגלות גמישות שתתבטא בחופש שיינתן לחברות להגיע לסיכומים עם העובדים. במקביל, מקרון מתכוון לבטל את המס המוטל על הכנסה משעות נוספות ולהקל על מעסיקים לפטר ולגייס עובדים, כדי להילחם באבטלה הגבוהה בקרב צעירים. הוא תומך בהשארת גיל הפרישה הנוכחי והגדלת ההוצאה על ביטחון מ־1.8% מהתמ"ג ל־2%. בכל הנוגע לסחר, מקרון הוא היחיד מבין המועמדים שתומך באופן מובהק בהסכמי סחר בינלאומיים, אך הוא סבור שהאיחוד האירופי צריך להקים מנגנון משותף שיגן על האינטרסים שלו בזירה הכלכלית הבינלאומית.

 

מרין לה פן התחייבה להוציא את צרפת מגוש היורו

 

מרין לה פן נהנית מבסיס התומכים היציב ביותר לכל אורך הקמפיין וזכייתה עלולה לטלטל את אירופה כולה. היא מתנגדת חריפה ליורו והבטיחה שכנשיאה היא תוביל את ארצה אל מחוץ לגוש המטבע המשותף.

 

ההצלחה של מחנה הברקזיט בבריטניה עודדה אותה להצהיר גם על תוכניתה לערוך משאל עם על "פרקזיט", פרישה מלאה של צרפת מהאיחוד האירופי. כמיטב המסורת של מועמדים פופוליסטיים, לה פן מבטיחה להוריד מסים ולהגדיל את קצבאות הרווחה. המימון למהלכים יגיע, לשיטתה, מהורדת היקף ההגירה לצרפת ב־80%, ל־10,000 איש בשנה.

 

מקור הכנסה נוסף סימנה לה פן במיסוי גבוה על מעסיקים שיעסיקו זרים. אחד מסלעי המחלוקת הנצחיים כמעט של מערכות הבחירות בצרפת הוא אורך שבוע העבודה. לה פן רוצה להמשיך עם 35 שעות העבודה השבועיות ולהוריד את גיל הפרישה המינימלי, שעומד על 62. במסגרת התנגדותה לגלובליזציה וסחר חופשי, בכוונתה להטיל מס יבוא של 3% ולנתב את כל תקציב הרכש הממשלתי למשק הצרפתי. בביקור שערכה בחודש שעבר במוסקבה, הבטיחה לה פן לבטל את הסנקציות של צרפת על רוסיה. לכן לא מפתיע שהיא קוראת גם לפרישת צרפת מברית נאט"ו.

 

פרנסואה פיון יפגע ברווחה, יקל על מעסיקים לפטר עובדים ויאריך את שבוע העבודה

 

הפוליטיקאי המנוסה פרנסואה פיון שהפתיע את הנשיא לשעבר סרקוזי בבחירות המקדימות והפך למועמד מוביל במירוץ לנשיאות, נראה כמי שמנהל קרב כמעט אבוד. חשיפת השבועון הסאטירי "לה קנאר אנשנה" על משכורת ששילם במשך שנים לאשתו פנלופ על חשבון משלם המסים, בלי שביצעה עבודה של ממש, התבררה כמהלומה ראשונה מתוך כמה.

 

החשיפה ההיא הבשילה לכדי חקירה משטרתית, ובמקביל התפרסמו דיווחים שכללו קבלת שעוני יד יוקרתיים בשווי 10,000 יורו במתנה מאיש עסקים צרפתי, רכישת חליפות מעצבים ב־50 אלף יורו על חשבון איש עסקים לבנוני והעסקה פיקטיבית נוספת, הפעם של ילדיו, כשהיה חבר פרלמנט ושר בממשלה בעשור הקודם. בתגובה להאשמות נגרר פיון אל מחוזות הקונספירציה הטראמפית. הוא סירב לפרוש מהמירוץ והאשים את הנשיא הולנד בציתות לטלפון שלו ובאחריות לגילויים שעלולים לטרפד את סיכוייו להפוך לנשיא הבא של צרפת.

 

בכל הנוגע לעמדותיו הכלכליות, פיון הוא שמרן מהסוג התאצ'ריסטי. המצע שלו כולל קיצוץ של 100 מיליארד יורו בתקציב בחמש השנים הקרובות, צמצום מצבת כוח האדם במגזר הציבורי ב־500 אלף איש, קיצוץ בקצבאות הרווחה והורדת מס החברות מ־33.3% כיום לשיעור של 25%. גם פיון הוא מועמד פרו־אירופי, אך בניגוד למקרון שתומך באינטגרציה מלאה בין מדינות האיחוד, הוא מצדד בהחלשת סמכויות הנציבות האירופית ומיזוג סמכויות רק בתחומים מסוימים, כמו ביטחון והגירה. לפיון קשרים טובים במיוחד עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עוד מהתקופה שבה כיהן כראש הממשלה תחת הנשיא סרקוזי, ואם ייבחר, סביר שיגלה קו רך כלפי מוסקבה, שרתמה את מנגנון התעמולה שלה כדי לסייע לו.

 

בכל הנוגע לרפורמות בשוק התעסוקה, פיון תומך בביטול שבוע העבודה בן 35 השעות והחלה של שבוע עבודה בן 39 שעות וכן בהגמשה של שוק העבודה, כך שלמעסיקים יהיה קל יותר לפטר ולשכור עובדים. פיון הוא המועמד היחיד ששואף להעלות את גיל הפרישה ל־65.

 

ז'אן־לוק מלנשון יוריד את גיל הפרישה ויגדיל את הגירעון

 

ז'אן־לוק מלנשון, מועמד השמאל הקיצוני הססגוני, ואם לשפוט לפי הרשתות החברתיות, הפופולרי מאוד, מחזיק בעמדות כלכליות שמזכירות את אלו של אמון ושל לה פן. מלנשון נהנה מזינוק בסקרים לקראת יום הבחירות, ומי שהעיד על אהדתו לרודן הוונצואלי לשעבר הוגו צ'אבס, הפך לבעל סיכויים מפתיעים להיות נשיא צרפת הבא.

 

בכוונתו להגדיל את ההוצאה הציבורית ביותר מ־250 מיליארד יורו בשנה, ולממן את הצעד באמצעות העלאת מסים והגדלת הגירעון. בכל הנוגע לאיחוד האירופי, מלנשון קורא למשא ומתן מחודש על כל אמנות האיחוד. אם השיחות ייכשלו, הוא מצדד בפרישתה של צרפת. דעותיו על הגירה אינן חד־משמעיות, אך הוא הדגיש במהלך הקמפיין כי על צרפת להתמקד בטיפול בבעיות שגורמות לתופעה, ולא בדיון על הדרך שבה המדינה צריכה להתמודד עם ההשלכות. כמו אמון, בכוונתו לקצר את שבוע העבודה ל־32 שעות, אך להבדיל ממנו, הוא גם יוריד את גיל הפרישה ל־60. מלנשון הוא פרוטקציוניסט שמתנגד להסכמי סחר. לטענתו, על הממשלה לדאוג למגזר החקלאי - אחד הנפגעים המרכזיים מפתיחת המשק לתחרות מצד מדינות שכנות - ולעודד קנייה של תוצרת מקומית.  

 

בנואה אמון יקדם הכנסה חודשית בסיסית לכל אזרח

 

בנואה אמון היה שר החינוך בממשלת פרנסואה הולנד עד אוגוסט 2014, אז התפטר במחאה על הרפורמות שתוכננו בשוק העבודה. מהצעד הזה ניתן להבין שאמון הוא סוציאליסט קלאסי, שתומך במגזר ממשלתי גדול ובהוצאה ציבורית מסיבית. תוכנית הדגל שלו היא מתן הכנסה חודשית בסיסית של 750 יורו לכל אזרח - מדיניות שכבר נמצאת בשלב הפיילוט בפינלנד.

 

בנוסף, בכוונתו להגדיל את ההוצאה הממשלתית ב־71 מיליארד יורו בחמש השנים הקרובות, ובין היתר לשכור עוד מורים ואנשי צוות רפואי. המימון לכך יגיע מהעלאת מסים שתכלול גם מיסוי על רווחים משילוב רובוטים בתעשייה. אמון מצדד בקליטת יותר מהגרים והשקעה גדולה יותר בשילובם בחברה. בדומה למקרון, גם אמון הוא פרו־אירופי נלהב אך הוא מתנגד להשתתפות של צרפת בהסכמי סחר בינלאומיים.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x