מסע בסין העממית: הממשלה העירומה הראשונה

באי-מיאו הוא כפר קטן וחסר כל חשיבות, קהילה של חקלאים עניים במיקום נידח בצפון מחוז סצ'ואן. בתחילת השנה הוא נהפך פתאום למפורסם בסין. כלי תקשורת סיפרו עליו ומאות אלפי בלוגרים ומגיבים באינטרנט החלו לחוות דעתם.

לכתבות נוספות בסדרה:

מסע בסין העממית: תיירות אסונות בסצ'ואן

מסע בסין העממית: גאדג'טים ורעל

מסע בסין העממית: שיקויי רפואה סינית

מסע בסין העממית: הכפר או

הסיבה למהומה היתה החלטה של מזכיר המפלגה (ראש הכפר) של באימיאו, שקבע כי מעתה שלטונות הכפר ינהלו "תקציב שקוף" ויחשפו כל הוצאה ציבורית, כולל משכורות פקידי הציבור. הממשלה של היישוב הזעיר זכתה מיד לתואר "הממשלה העירומה הראשונה בסין‭,"‬ ואתר האינטרנט שלה קרס אחרי שרבבות נכנסו כדי להגיב על התקציב ועל הכוונות. במסגרת השקיפות פורסם גם הפרט הלא ממש מפתיע (למי שמכיר מקרוב התנהלות של משרתי ציבור בסין) ולפיו לא פחות מ‭65%-‬ מהתקציב של באי-מיאו מופנים לאוכל ולמשקאות לפקידים, שעורכים משתאות לפקידים בכירים יותר - אולי כדי להשיג עוד תקציבים.

נטיזנים סינים שיבחו בחלקם את היוזמה וכותבים פוליטיים קראו לממשל המרכזי ולממשלות מקומיות אחרות לאמץ את הדוגמה של באי-מיאו, להגביר את השקיפות ולהילחם בשחיתות. אחרים הביעו ספקות ותהו אם באמת כל ההוצאות מתפרסמות. דווקא אצל התושבים של באי-מיאו ההכרזה על ממשלה שקופה לא עוררה התרגשות מיוחדת. למעשה, רובם בקושי מודעים למהלך, ואולי גם לא היו ממש מופתעים לגלות איזה שיעור מכספי המסים שלהם הולך היישר לקיבתם של הפקידים.

במבט מקרוב, באי-מיאו נראה כמו המקום האחרון שיכול להוביל רפורמה ממשלתית. יש בו רחוב אחד מאובק. ברוב הבתים אין מים זורמים והתחבורה מתנהלת במיניוואנים רעועים בדרכי עפר. מסביב לכפר העיקרי עוד כמה כפרים קטנים, הצמודים לצלעות הגבעות, מגדלים אורז וקנולה. ‭95%‬ מתושבי האזור הם חקלאים, ורובם לא ממש שמעו על היוזמה של מנהיגיהם. הם לא מחוברים לאינטרנט. הם בעצם לא ממש בטוחים מה זה אינטרנט, ושיעור לא קטן מתוכם לא יודע לקרוא.

שאלות על הממשלה העירומה נתקלות במבטי תימהון. "אני לא רואה למה זה חשוב‭,"‬ אומרת יאנג, איכרה מבאי-מיאו. "הממשלה הבטיחה לסלול פה כביש ולסדר את הביוב. לא אכפת לי מה כתוב בניירות שלהם, זה עניין שלהם‭."‬ מזכיר המפלגה סיפר בראיון לעיתון מקומי כי מאז ההחלטה על שקיפות, באי-מיאו לא מקבל ביקורים של פקידים מדרג גבוה יותר, שחוששים כי ההוצאות שלהם ייחשפו. החרם הזה משפיע על פרויקטים שהממשלה המקומית מנסה לקדם, כמו סלילת הכביש שיאנג מחכה לו כל כך.

ההכנסה הממוצעת למשפחת איכרים בבאי-מיאו עומדת על 300 דולר בשנה. מי שיכול עוזב את המקום לטובת הזדמנויות מבטיחות יותר. מי שנשאר מנסה להתפרנס מייצור שמן קנולה בסדנאות ביתיות קטנות. מומחים רבים מעידים על היעדר תקנות בטיחות ועל היעדר טיפול רפואי נאות. כשהמצוקה שקופה כל כך, שקיפות שלטונית לא נראית כעניין חשוב במיוחד.