דו"ח: הליגה האיטלקית הכי פחות שיוויונית בין חמש הליגות הגדולות
עפ"י הדו"ח, היחס בין ההכנסות של הקבוצה המרוויחה ביותר והקבוצה הכי פחות מרוויחה בפרמיירליג עומד על 1.61 יורו ל-1 יורו עבור עונת
15:1929.06.17
הכנסות מחוזי שידור יצרו מהפיכה בתחום מימון מועדוני הכדורגל באירופה. אך, האופן בו הכספים האלה מחולקים הוא שמהותי לשמירה על ההגינות התחרותית של הליגות, ליציבות של המועדונים ולאיזון התחרותי בין הקבוצות העשירות והעניות.
ניתוח שערכו ב-Football Benchmark של KPMG בחן את שיטות חלוקת ההכנסות השונות שאומצו על ידי חמש הליגות הגדולות באירופה. המחברים מצביעים על מגמת שינוי לעבר חוזה שיתופי של זכויות השידור על ידי הליגות, זאת לעומת מודל לפיו כל קבוצה מוכרת את הזכויות שלה. לפי הדו"ח מדובר בשינוי חיובי עבור הקבוצות באופן כללי – סריה A האיטלקית עברה למודל מכירה על ידי הליגה ב-2010 ולה ליגה הספרדית ביצעה מהלך דומה ב-2015.
מעבר זה הוביל לעלייה בהכנסות ובאופן כללי למגמה של מערכת שוויונית יותר, אך המחברים מציינים כי "שיטות חלוקת ההכנסה הן לעיתים התוצאה של מו"מ שבו מעורבים בעלי עניין רבים עם עמדות ואינטרסים שונים". ההשלכה היא שהמערכות אינן "הוגנות" כפי שהן יכולות להיות.
סריה A צילום: אי פי איי
הדו"ח מדגיש שהיחס בין ההכנסות של הקבוצה המרוויחה ביותר והקבוצה הכי פחות מרוויחה בפרמיירליג עומד על 1.61 יורו ל-1 יורו עבור עונת 2016-17. כלומר, הקבוצה שמקבלת הרבה כסף מזכויות שידור מקבלת 1.61 יורו על כל 1 יורו שמקבלת הקבוצה שמקבלת הכי מעט. בדו"ח של KPMG ומציינים שזו דוגמה לחלוקה שוויונית. "למרבה העניין, אף שהליגה משתמשת בקריטריונים הדומים לאלה שבשימוש אצל הליגות האחרות - חלוקה שווה (50%), תשלום לפי ביצועים (25%), המיקום של הקבוצה (25%) - התוצאות משתנות בצורה משמעותית", נכתב בדו"ח.
"בניגוד לליגות האחרות, תשלומי הביצועים (merit payment) של הפרמיירליג לוקחים בחשבון רק את העונה הנוכחית, כלומר לא נכללים בהם תוצאות קודמות, והמיקום של המועדון מוגדר רק על פי מספר הפעמים ששודרו משחקים שלו, ולא על ידי מטריצה כמו נתוני צפייה או האזור. בנוסף להתנהלות הייחודית הזו, שעוזרת לקדם את השוויון, חשוב להדגיש שהליגה האנגלית מחלקת גם את ההכנסות מחוזי שידור מחוץ לאנגליה באופן שווה בין המועדונים. אם ההכנסות הבינלאומיות לא היו נכללות, היחס בין המועדון המוביל לאחרון היה עומד על 2.1 ל-1".
לעומת זאת, הבונדסליגה משנה את האופן בו ההכנסות מחולקות באמצעות מערכת חדשה שאומצה שתטיב עם מועדונים ששיחקו באופן עקבי בליגה בשני העשורים האחרונים, וכן עם מועדונים שמקדמים צעירים מקומיים, ומשמשים כחלופה לתשלומי המצנח של ליגות אחרות שמחולקים לקבוצות שירדו ליגה.
לה ליגה היא הליגה שבה הצטמצם בצורה הגדולה ביותר הפער בין המועדונים. יחס החלוקה בעונת 2016-17 עמד על 3.7 ל-1, שיפור משמעותי בהשוואה לעונה האחרונה לפני שהליגה עברה להסכם קיבוצי של זכויות השידור (2014-15). מאז עלה השווי של זכויות השידור של הליגה "ואפשר לשפר את המעמד של המועדונים מבחינה זו תוך שמירה על רמות ההכנסה של ריאל מדריד וברצלונה לרמה שנקבעה כשהזכויות נמכרו על ידי כל קבוצה בנפרד".
הליגה עם הפער הגדול ביותר היא האיטלקית עם יחד של 4.7 ל-1 אולם לפי הדו"ח, חלק מבעלי העניין הביעו נכונות לבדוק שינויים למערכת במחזור הבא כדי להפוך אותה לשוויונית יותר.
בדו"ח מסכמים: "האימוץ ההדרגתי של מודל הפצה שוויוני בקרב חמש הליגות המובילות נתפס כסימן לשיתוף פעולה בקרב חברות הליגה, שכן חלק מהמועדונים שמים בצד אינטרסים קצרי טווח לטובות הליגה, ובכך יוצרים מערכת אקולוגית שמאפשרת למתחרים לצמוח בקצב זהה".
