$
ספורט עולמי

כיף שווה הרבה כסף

מערכות כדורגל שהפכו את שיטת טיפוח השחקנים למדעיות מדי והתבססו על לימוד קלאסי - כשלו מקצועית וכלכלית - ביחס למועדונים ומערכות שהפכו את הכדורגל לכייפי יותר

אוריאל דסקל 11:0425.05.17

יורי טילמנס, קשר בלגי נהדר בן 20, עבר מאנדרלכט למונאקו אמש תמורת 25 מיליון יורו. הוא חתם על חוזה לחמש שנים ואם להסתמך על מקרי עבר, הסיכויים שלו לעבור לאחת מהקבוצות הגדולות בעולם - בסכום שגבוה בהרבה מ-25 מיליון יורו - הוא גדול.

  

יורי טילימנס יורי טילימנס צילום: איי אף פי

 

שילמו עליו כל כך הרבה בעיקר בגלל שבגיל 20 הוביל את אנדרלכט כקפטן לאליפות, זכה בפרס שחקן השנה העונה וכקשר 50/50 יש לו יכולות מסירה מצוינות (15 בישולים העונה) ויכולות בעיטה נדירות בשתי הרגליים (כבש 18 שערים). הוא חלק מהדור הבא של נבחרת בלגיה, שבבלגיה טוענים שהוא טוב יותר מ"דור הזהב" הנוכחי.

 

העניין הוא שאין דבר כזה "דור זהב". זה לא שמלאך נגע לשחקנים מסויימים, מדור מסוים, במצח והפך אותם לטובים בכדורגל. הכל נובע מתוך תפיסת כדורגל שמותאמת למדינה בת 11 מיליון תושבים באירופה. הכל מגיעה מתוך "הפילוסופיה לטיפוח שחקנים צעירים של ההתאחדות לכדורגל הבלגית".

 

"הפילוסופיה" היא תוצר של עשרות השתלמויות בספרד, הולנד, גרמניה ומדינות אחרות, ישיבות צוות רבות ועבודה משותפת של ההתאחדות לכדורגל הבלגית עם המועדונים. העבודה "הפילוסופית" התקיימה בשנים 1998–2006, אז המנהל הטכני של ההתאחדות הכדורגל מישל סאבלון כתב את חזון ההתאחדות הבלגית "La vision de formation de l’URBSFA". מאז פני הכדורגל הבלגי השתנו לחלוטין. מכדורגל שהיה מבוסס על שחקנים גדולים וחזקים אך מוגבלים, כיום הכדורגלן הבלגי הוא אחד הטובים ביבשת.

 

עם אוכלוסייה של 11 מיליון איש ועם פחות מ־34 מועדונים מקצועניים, בלגיה יצרה "דורות זהב" — הנבחרת בעלת אחד הסגלים היקרים בעולם

 

שחקנים אלו הם התוצרים של חזון שהוצא לפועל על ידי מאמנים, שחונכו וטופחו כדי לחנך ולגדל שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. מאמנים שבשטח יישמו את החזון, שנבנה בכלים המדעיים שהורכבו על ידי מדעני מוח ומומחים לחינוך.

 

הפילוסופיה מורכבת אבל ישנם כמה אלמנטים חשובים ביותר.

 

האלמנט החשוב ביותר בהליך פיתוח השחקנים הבלגי הוא אלמנט "הכיף" — "למידה בזמן משחק". מדובר על תפיסת חינוך שמסייעת לטפח שחקנים יצירתיים ומקצועיים. "חינוך דרך כיף זה מחווה לכדורגל הרחוב", הסביר קריס ואן דר האיגן, ראש מחלקת הדרכה בהתאחדות לכדורגל הבלגית. "זה להציע רגעי כיף בהליך הלימוד. להתאמן בכיף, לשחק בכיף ולהתחרות בכיף". לפי ואן דר האיגן, "כולם צריכים ליהנות מכדורגל. מילדים בגיל 5 ועד השחקן המקצועני. גם שחקנים מקצוענים צריכים ליהנות ממה שעושים על מגרש האימונים".

 

על פי התפיסה הבלגית, כל שחקן צעיר צריך לגעת בכדור כמה שיותר פעמים בזמן משחק. הוא צריך להגיע להרבה הזדמנויות הבקעה ולשחק בלי הוראות ממאמניו. הוא צריך לקבל תמיכה חיובית מהמאמן ומההורים כדי להתפתח כשחקן ואדם.

 

"כיף" זה אחד מעמודי התווך של החינוך הבלגי, כש"התרגלות לכדורגל" מגיל 5 עד גיל 7 ופיתוח שחקנים כאינדיבדואלים (מגיל 7 עד גיל 17) קודמים ללימוד המשחק כקבוצה (מגיל 17 והלאה). גם "שמירה אזורית" היא אחד הבסיסים לפילוסופיית המשחק הבלגית. למה? "הגנה אזורית עוזרת בקריאת סיטואציות במשחק", מסביר ואן דר האיגן, "מסייעת בהליך קבלת ההחלטות, מסייעת לשחקנים לקחת יוזמה, ללמוד איך לתקשר, להתרכז ולעבוד כקולקטיב. בשביל להשתפר צריך להפעיל את המוח".

 

לאלמנטים הפילוסופיים הללו מצטרף "מודל הפיתוח" של הכדורגלן, שמתבסס בעיקר על התפתחותו המוטורית, הקואורדינטיבית והביולוגית. בבלגיה מביאים בחשבון את הגיל הביולוגי והגיל הכרוני. שחקנים מתפתחים כשתוכנית האימונים מותאמת לכל אחד בנפרד. "כל שחקן צריך לקבל החלטות בעצמו, להשיג ניסיון משחק בעצמו. כל שחקן צריך לקבל תמיכה. צריך להעניק לו סבלנות וביטחון. צריך לעזור לו להגיע להחלטות הנכונות בעצמו, למצוא פתרון בעצמו. אלו הכלים לאימון חיובי", מסביר ואן דר האיגן.

 

מה שאסור לעשות גם מאוד ברור. אסור לאמן ילדים כאילו הם מבוגרים. אסור לאמן אותם לחשוב רק על ניצחון. צריך לתת לכולם את אותן הזדמנויות. אסור לקבוע גבולות ולדרוש מהם לעשות בדיוק מה שדורשים מהם. אסור להחמיא רק לשחקן המוכשר ולגעור בשחקן הפחות מוכשר. אין דבר כזה "אשם" בכדורגל ילדים. אסור לצעוק על השחקנים הוראות. אסור להגיד להם מה לעשות.

 

באירופה, בעקבות ההצלחה הבלגית, התחילו להבין שהכדורגל הרשמי מדי הוא בעיה. ובאמת רואים, שבמקומות בהם הכדורגל "יותר רשמי", ההצלחות מועטות יותר והשחקנים פחות מוכשרים.

 

 

מרקוס ראשפורד. שיחק בכלוב מרקוס ראשפורד. שיחק בכלוב צילום: אי פי איי

 

"כדורגל רשמי מדי"

 

אחד מאותם מקומות? אנגליה.

 

דייב פרנאבי, שבמשך 20 שנים ניהל את אקדמיית הכדורגל המוצלחת במידלסבורו, נפרד מתפקידו החודש ודיבר עם האינדיפנדנט. הוא טוען שכדורגל לצעירים באנגליה נהפך ליותר מדי "רשמי" ואבדה אומנות המשחק.

 

מאמן הילדים ונוער האגדי בן ה-62 אמר שבגלל זה שחקנים אנגלים מודרנים איבדו את היכולות היצירתיות שלהם וגם את היכולות המנהיגותיות שלהם.

 

"כשאני גדלתי, שיחקנו בלי מבוגרים. בלי גופיות אימון, בלי שמירות אישיות. הכל היה כיף. המצאנו את המשחקים עם המוח שלנו. היום הכל הרבה יותר רשמי. יש מועדונים עם הרבה ילדים , יש הרבה לימוד רשמי של כדורגל. הרבה אנשים עם טרנינג שקוראים לעצמם מאמנים. הרבה קונוסים, ציוד יקר ואנחנו בני מזל שיש לנו את הכל, אבל החברה המשיכה קדימה ולקחה איתה את כדורגל הרחוב ונעלם האלמנט של המשחק. אבל חשוב לזכור, מאמנים לא עצרו כל רגע שחקנים כמו בובי צ'רלטון ואמרו להם מה לעשות. אנחנו בעידן של מדעי הספורט, אימון מתקדם, פסיכולוגי. הכל מאומן, בתוך קופסה, מדעי. ולכן חופש הביטוי, חופש המשחק, אלו נעלמו". לפי פרנאבי זה מוביל גם לבעיית מנהיגות. "אם לא היה כדורגל פורמלי, האם שחקנים היו משחקים בכלל? האם הם היו הולכים לשחק בעצמם, האם היו מייצרים לעצמם את המגרש. לכם גם קבלת ההחלטות שונה בימנו והם לא מקבלים 'אחריות'. לא על ההחלטות שלהם"

 

מועדונים רבים באנגליה מבינים לאחרונה שזו בעיה. מנצ'סטר יונייטד, למשל, החליטה על שינוי עמוק בשיטות החינוך. פול מקגינס, לשעבר מאמן נוער במנצ'סטר יונייטד במשך 23, סיפר ל"סאנדיי טיימס" שעכשיו המאמץ הגדול הוא להפוך את האימונים ל"שובבים" יותר. "המודל שקיים כיום הוא מדעי, עם דאטה ודגש על מדעי הספורט. ועדיין שחקנים נהפכים למומחים בחישוב זמן, חלל, מהירות, סיבוב של הדור, אווירת לחץ - על ידי משחקים. על ידי משחק בלתי פוסק - שזה בעצם הרבה ניסויים בכדורגל. אלברט אינשטיין אמר: 'משחק הוא צורת המחקר הטובה ביותר'".

 

אחד מהדברים שהתחילו להשתמש בו יותר הוא "כלוב כדורגל". מכניסים כמה כדורגל למעיין מגרש שנראה כמו כלוב - שמדמה את המגרשים העירוניים באמסטרדם או פרברי פריז, היכן שעשרות שחקנים ברמה הכי גבוהה גדלו. שם "צריך לשחק במה שנראה כמו בלאגן" לפי מקגינס, "אבל זה מה שרוצים. צריך להיות חכם מאוד, להשתמש בכישורים, בטכניקות שונות, בתזמונים מהירים. אתה צריך 'לשרוד'".

 

משחק נוסף שמשתמשים בו במנצ'סטר יונייטד נקרא "ז'וגו בוניטו" - "המשחק היפה" בפורטוגזית. ביטוי שמקורו בברזיל. "התפיסה היא 'אוקי, בוא נשחק בשביל הכיף. ואז מישהו עושה טריק ואז מישהו אחר עושה את אותו הטריק ומשפר אותו קצר. וזה נהפך לתחרות. ואז כולם מתחילים לעשות את זה בקצב גבוה יותר וזה מתחיל להיות קסם".

 

משחקים נוספים - בגילאים צעירים יותר. ארבעה נגד ארבעה במגרש קטן ושערים קטנים ללא שוער. באברטון לוקחים ילדים לשחק ברחוב נגד ילדים בוגרים יותר.

 

"אצלנו באנדרלכט יש מאות ילדים בני 6 עד 21 וכולם חולמים להיות מקצוענים", אומר ז'אן קינדרמן, מנהל בית הספר לכדורגל של אנדרלכט. כמה מהם הולכים להיות מקצוענים? מקסימום 10%. אבל כמחנכים אנחנו לא חושבים שזאת בעיה — אצלנו גם אם לא תהיה מקצוען, המטרה שלנו היא שתהיה לך תעודת בגרות, שתהיה לך הזדמנות למצוא עבודה, שהוא שתהיה אדם עם יכולות אינטלקטואליות". ואז, גם אלו שלא יהיו מקצוענים יגדלו להיות אנשים שגדלו "נכון" בתור כדורגלנים ובתור בני אדם. בסופו של דבר, זה מחזק את תרבות הכדורגל במדינה ובטווח הארוך זה יכול רק לסייע. והכל התחיל עם חזון של ההתאחדות לכדורגל. יש התאחדויות שהן לא בירוקרטיות חסרות נשמה. יש כאלו עם חזון כדורגל.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x