משבש כדורגל
מאז רכש רומן אברמוביץ' את צ'לסי בקיץ 2003, אין קבוצת כדורגל מוצלחת ממנה באנגליה. 14 תארים - כולל ליגת האלופות - הם הוכחה לכך. התענוג עלה לאוליגרך יותר ממיליארד ליש"ט, אך המחיר שהכדורגל האנגלי משלם כנראה גבוה יותר
מאז שרומן אברמוביץ' רכש את צ'לסי בקיץ 2003, אין קבוצת כדורגל מוצלחת ממנה באנגליה. 14 תארים - כולל ליגת האלופות - הם הוכחה לכך. מנצ'סטר יונייטד היא היחידה שמתקרבת לצ'לסי עם 13 תארים באותה תקופה, כמעט כולם תחת אלכס פרגוסון. מנצ'סטר סיטי (5), ארסנל (4), ליברפול (4) וטוטנהאם (1) הרחק מאחור.
- צ'לסי היא הבעלים דה פאקטו של ויטסה?
- רומן אברמוביץ' צפוי למכור מניות של צ'לסי למשקיעים סינים
- פרת המזומנים של רומן אברמוביץ': כך הרוויחה צ'לסי הון עתק ממכירת שחקנים
אברמוביץ'. מכיר את השחקנים שהוא מחתים צילום: אי פי אי גם מבחינת נקודות בליגה כל "הטופ 6" הרחק מאחורי צ'לסי. המיקום הממוצע של צ'לסי בליגה מאז שאברמוביץ' הבוס של המעדון הוא 2.7. מנצ'סטר יונייטד, כאמור רק בזכות המאמן הגדול בכל הזמנים, גם יונייטד במקום ממוצע 2.7 מאז יוני 2003. הממוצע יירד השנה. ארסנל? 3.7, סיטי? 6.7 ליברפול - 4.9 וטוטנהאם 6.1.
10 מאמנים השיגו את התוצאות הללו עבור אברמוביץ'. יותר מאמנים מאשר של טוטנהאם (9), מנצ'סטר סיטי (7), ליברפול (6), מנצ'סטר יונייטד (4) וארסנל (1). כך שכן, אנטוניו קונטה עשה עבודה נהדרת השנה וז'וזה מוריניו, קרלו אנצ'לוטי ואחרים עשו עבודה טובה בעבר - אבל רוב הקרדיט צריך ללכת לניהול של צ'לסי.
ואברמוביץ' לא סתם זורק את הכסף. הוא מעורב בניהול הקבוצה ובהרבה מובנים אחראי על רכישת השחקנים - ולא רק מבחינת כתיבת צ'קים.
אברמוביץ' מקבל מידע מידע מאפליקציית מציאת שחקנים מיוחדת באייפד שנוצרה בסטמפורד ברידג' עברו. לפי דיווח של ה"דיילי מייל" מ-2013, המיליארדר "התמכר" לאפליקציה המיוחדת לטאבלט, שמדרגת שחקני כדורגל מרחבי העולם בהתבסס על נתונים שהסקאוטים של צ'לסי מזינים למאגר המידע. מדובר במערכת מציאת הכישרונות המתקדמת בעולם לפי ז'וזה מוריני. אברמוביץ' הוא אחד האנשים הבודדים שיכול לעקוב אחר העדכונים של הסקאוטים, שמדרגים את השחקנים בתחומים שונים והוא גם קובע במי ישקיע את הכסף ובמי לא. עוד נטען בכתבה כי בצ'לסי ישקלו להחתים רק שחקנים שניקוד שלהם בקטגוריות השונות גבוה מ-90%.
זה לא רע עבור מישהו שב-2003 הגיע למשחק הכדורגל הראשון שלו באנגליה ובקושי הבין את החוקים. אגב, היה זה פיני זהבי שסידר לו הסעה משדה התעופה לאולד טראפורד. מי שהסיע אותו היה קפטן ליברפול לעבר, גראהם סונס.
אבל אברמוביץ' לא בנה רק מערך סקאוטינג מצוין שמסייע לצ'לסי להיות דומיננטית בשוק העברות השחקנים, מה שמסייע לה להיות דומיננטית בליגה. האוליגרך בנה אקדמיה מושקעת, יש במועדון עודים חרוצים וחזקים כגון מייקל אמנלו, מנהל הסקאוטיג ומרינה גראנובסקיה, המנכ"לית והאדם החזק ביותר במועדון מלבד רומן. יש למועדון מערך שיווק שמשיג הסכמי חסות הכי גדולים באנגליה מלבד מנצ'סטר יונייטד ולאחרונה הקבוצה זכתה לאישור סופי להגדלת סטמפורד ברידג' ל-60 אלף צופים, פרויקט שעובדים עליו במועדון מאז 2003 ויעלה חצי מיליארד ליש"ט לפחות. זה מהלך שיותיר מורשת אדירה ולמשך שנים - מורשת גדולה יותר אפילו מהתקופה המוצלחת ביותר של המועדון ב-112 שנות קיומו.
אוהד צ'לסי. הקבוצה הופכת לרווחית צילום: רויטרס .
1 מיליארד ליש"ט לפחות
ההצלחה הזו עלתה לרומן אברמוביץ' הרבה כסף. מאז 2003 אף קבוצה באנגליה לא החתימה יותר שחקנים ב-15+ מיליון. צ'לסי החתימה 34 שחקנים שכל אחד עלה 15 מיליון ליש"ט. היא עשתה זאת בהוצאה נטו (בהורדת הכנסות בשוק העברות) של 586 מיליון ליש"ט. מנצ'סטר סיטי, בבעלות השייח' מאנסור, הוציאה יותר נטו (791 מיליון ליש"ט) אבל החתימה 30 שחקנים של 15 מיליון ליש"ט +. מנצ'סטר יונייטד, ששברה את שיא העברות שלה כמה פעמים מאז 2003 וגם את שיא העברות הכללי בקיץ האחרון, רכשה שחקנים ב-485 מיליון ליש"ט נטו. 25 מהם עלו יותר מ-15 מיליון ליש"ט. ליברפול (18 שחקנים שעלו 15 מיליון + והוצאה נטו של 234), ארסנל (10 שחקנים שעלו 15+ והוצאה נטו של 203 מיליון ליש"ט), וטוטנהאם (11 ו-115) הרחק מאחור מבחינת הוצאות.
לפי החשבונות האחרונים של פורדסטאם, החברה באמצעותה המיליארדר הרוסי מחזיק בקבוצה ההלוואה לצ'לסי מאברמוביץ' עומדת כעת על 1,041,243,000 ליש"ט. עם זאת, הקבוצה הבוגרת מתחילה לרשום עונות עם רווח ומבחינת שווי הנכס, אברמוביץ' רכש את הקבוצה הלונדונית עבור סכום של 140 מיליון ליש"ט, כולל כיסוי חובות. כיום הוא שווה 1.3 מיליארד ליש"ט לפחות.
אמנם המועדון עדיין לא הפך לעסק רווחי, אבל שלא יהיה ספק שצ'לסי אינה מוסד פילנטרופי.
ההשקעה המאסיבית בשחקנים נהפכה לעסק של ממש עבור אברמוביץ'. המועדון רוכש שחקנים במחירים גבוהים - יחסית - גם לאקדמיה. ובשנים האחרונות משאיל 30+ שחקנים לקבוצות שונות, כולל לוויטסה ארנהיים - שנמצאת בבעלות מקורביו של אברמוביץ' (מהלך מפוקפק על גבול החוקי).
השאלות יכולות להיות עניין מועיל וטוב לכדורגל. שחקן איכותי (אך לא בשל) יכול להיות מושאל למועדון כדורגל קטן יותר ולהצליח. כך המועדון נהנה והשחקן נהנה. שחקנים רבים חזרו מהשאלה לקבוצתם כשהם טובים יותר. עם זאת, לטווח הארוך השאלות במסות רעות לכדורגל. שחקנים צעירים מועברים ממועדון למועדון, מחייבים אותם לשחק עבור מועדון שאינו מעסיקם העיקרי. מעט שחקנים שהושאלו סדרתית הצליחו למצוא אווירה נכונה לגדול בה. רבים כשלו במעבר הקריטי בין הנוער לבוגרים. גרוע יותר, סיפור ההשאלות פשוט מאוד נוח למועדונים העשירים. קונים שחקנים בזול, משאילים אותם ובמקרה הטוב מקבלים אותם חזרה לסגל שלהם ומרוויחים שחקנים איכותיים ומנוסים על חשבון קבוצות אחרות. במקרה הפחות טוב פשוט מוכרים אותם ברווח קטן. במקרה הרע הם לא מתפתחים כראוי. הסובלים העיקריים הם התחרות והשחקנים הצעירים.
ההשאלות המאסיביות נהפכו לעסק רווחי לאברמוביץ' עצמו. הוא שותף בחברות Quality Sports Investments ו־Quality Football Ireland, שהן בעצם רשת שמאגדת כמה חברות מכמה מדינות, בעיקר מקלטי מס. החברות הללו עוסקות ברכישה ומכירה של אחוזים בשחקנים. חברים ברשת הזאת הם פיני זהבי, למשל, וגם פיטר קניון, לשעבר מנכ"ל צ'לסי, והסופר־אייג'נט הפורטוגלי ז'ורז' מנדס. האסטרטגיה של צ'לסי בשוק העברות השחקנים היא לא רק למטרות הישגיות, אלא גם למטרות כספיות.
וכשמדברים על רומן אברמוביץ' אסור בתכלית האיסור לשכוח את כל מה שהביא לכדורגל - וזה לא רק כסף. זה גם הרבה מאוד
לכבוד חגיגות 10 השנים לרכישת צ'לסי על ידי אברמוביץ', ב-2013, מת'יו סיד חד מכתבי הספורט החשובים ביותר בבריטניה. הוא היה הקול הזועם בדיון מיוחד שנעשה בסקיי ניוז. דבריו רלוונטים מתמיד בעידן בו רוסיה רוכשת השפעה על דמוקרטיות ברחבי העולם המערבי.
"רומן אברמוביץ' הוציא הרבה מאוד כסף על כדורגל, אבל חייבים להסתכל על הדרך שבה הרוויח את הכסף הזה", אמר סיד. "הוא הבטיח את הונו בעזרת הליך הפרטה משוחד (...) הוא והאוליגרכים הבטיחו לבוריס ילצין לתמוך בו בבחירות אם ימכור להם את אוצרות הטבע של העם הרוסי במחיר מופחת (...) אנשיו של אברמוביץ' הודו בכך בהליך המשפטי של בוריס ברזובסקי. ועם הכסף הגנוב הזה, וככה אפשר לקרוא לכסף הזה, הוא מימן את צ'לסי".
סיד המשיך: "אי אפשר להסתכל על זה רק מזווית הראייה של הכדורגל: חייבים להסתכל על התמונה המוסרית הגדולה. רומן אברמוביץ' אף פעם לא הגיע לצ'לסי בשביל רווח, הוא לא התייחס אליה כעסק רגיל. הוא התייחס אליה כהגנה. אברמוביץ' ידע שוולדימיר פוטין יכול לצאת נגדו, כמו שהוא הלך נגד אוליגרכים אחרים שהיו שותפים לעסקים המפוקפקים שעשה עם ילצין. הוא הבין שהדרך היחידה שבה הוא יכול להגן על עצמו מהרשויות הרוסיות היא להיות מזוהה עם נכס בריטי שנמצא כל הזמן מתחת לעיני הציבור. הוא בחר בצ'לסי. אין שם חיבור רגשי אמיתי: זו היתה החלטה ישירה ואינטרסנטית של איש עסקים אכזרי ומניפולטיבי. אז לדבר עליו כ'מישהו שעשה דברים נהדרים לכדורגל בגלל הכסף שהוא השקיע בו' זה לא נכון. תראו איך הוא עשה את הדברים, ובאמצעות איזה כסף. אם לא מסתכלים על זה בהקשר הזה, מפספסים את הנקודה".
אברמוביץ', שבכל שנותיו באנגליה עשה ראיון אחד עם העיתונות האנגלית, הפך למודל למשבשי איזון ברחבי הכדורגל האירופי.
מאז אברמוביץ' הגיחו עוד מיליארדרים זרים לכדורגל האירופי. חלקם הגיעו כדי להרוויח כסף, לשחק עם צעצוע יקר במיוחד או ליהנות מהחשיפה האדירה של המשחק. אבל אחרים רכשו את המועדון, השקיעו בו הרבה ובנו אותו היטב בגלל סיבות שאינן קשורות לכדורגל. מנצ'סטר סיטי נרכשה על ידי אבו דאבי, ופריז סן ז'רמן על ידי קטאר. אם אברמוביץ' הגן על עצמו מפוטין (ואחר כך נהפך למקורב של פוטין ובנו כבר שותף בעסקי "חקלאות" עם בני משפחה ומקורבים של פוטין), אז הנסיכויות מגנות על עצמן מאיראן ומעתיד שבו נגמר הנפט והגז הטבעי, מה שעלול לפגוע בעצמאותן. שני המועדונים השתמשו בשיטה שרומן אברמוביץ' בנה בצ'לסי.
מהי השיטה הזאת? תחילה: רכישת מועדון בעיר מסחר מרכזית באירופה – עדיף מועדון בקשיים כלכליים ונטול הצלחות בשנים האחרונות. אחר כך מגיע שלב הצגת ההון והצהרת הכוונות, המתבטא ברכישה מאסיבית של שחקנים שבכל תקופה אחרת לא היו מגיעים לאותה קבוצה. אחרי תקופה מסוימת, המועדון מביא את אנשי המקצוע הטובים ביותר שכסף יכול לקנות ומתחילים לבנות את עצמו ברצינות.
לאורך כל הזמן הזה, השחקנים מקבלים משכורות שהם בחיים לא חלמו עליהם. משכורות אלו מנפחות את שוק הכדורגל וגורמות לבעיות בקרב היריבות – שחקנים דורשים העלאה או העברה לקבוצה העשירה החדשה.
ההשפעה של השיטה הזאת על הכדורגל האירופי היא עצומה ומסוכנת. עלויות אחזקת הקבוצות צמחו, ואיתן גם עלויות הצפייה בכדורגל. התוצאה היא שהאוהדים משלמים יותר מתמיד על הכדורגל שלהם. מועדונים באירופה מחתימים כיום יותר שחקנים מאי פעם, ומשתמשים בפחות שחקני בית. הפערים בין המועדונים העשירים לעניים גדלים, והתחרותיות נשחקת. מוסדות כדורגל מכובדים מצאו את עצמם קורסים תחת העלויות הצומחות. האוהדים והשחקנים הם רק פיונים במאבקים רווי אינטרסים של מיליארדרים, אוליגרכים ושייח'ים.
