$
ספורט עולמי

הכדורגל צריך זעזוע אמיתי כדי להתייחס לזעזוע מוח ברצינות

פגיעות ראש קטלניות הן אירוע די שכיח בכדורגל, אך המחקר בנושא לא מספק והרשויות, כמו תמיד, מחכות לטרגדיה לפני שהן פועלות

אוריאל דסקל 11:1223.01.17

אלקו אסקאנדריאן (Alecko Eskandarian) הוא אמריקאי ממוצא ארמני-איראני, שגדל בחנות ספורט לאבא כדורגלן, שאף שיחק בניו יורק קוסמוס האגדית, ובילדותו לא נפרד מהכדורגל ולו לדקה. הוא היה רוקי בן 20 ב-MLS כאשר ספג זעזוע מוח במשחקו הראשון בליגה המקצוענית של ארה"ב. זה קרה לפני 16 שנה.

 

 

 

 

ראיין מייסון לאחר פציעתו אמש. עדיין "רק מכה בראש" ראיין מייסון לאחר פציעתו אמש. עדיין "רק מכה בראש" צילום: רויטרס

 

"אני לא זוכר שראיתי מישהו במשחק הזה. אני לא זוכר שמישהו קרא בשמי באצטדיון, אני לא זוכר את הקהל, אני לא זוכר את הזרקורים. אני אפילו לא זוכר שעליתי על המגרש", הוא כתב למגזין Players' Tribune.

 

אף אחד לא ממש טיפל כמו שצריך אחרי הפציעה הזו. למרות שהוא יצא מחדר ההלבשה והלך הביתה, כשהוא לא מזהה את אימו ואביו שבאו למשחק לראותו. "זה היה משחק שאני לא אמור לשכוח, ויצא שזה משחק שאני לא זוכר ממנו כלום", כתב אלקו. "אז התחיל הסיוט".

 

בעונתו השנייה ספג זעזוע מוח נוסף. אף אחד לא ממש טיפל בו. אפילו לא הזכירו בפניו את המילה concussion (זעזוע מוח). ואף נדרש ממנו (והוא דרש מעצמו) להמשיך להתאמן כי 'מה זה כאב ראש בכלל, זו לא פציעה רצינית'.

 

ואז, אחרי הזעזוע השלישי במהלך הקריירה שלו, הוא הרגיש ש"הלב החליף את המוח". הוא הלך לניורולוג שאמר לו. "אם תשחק כדורגל והראש שלך יפגע שוב, אתה עשוי למות".

 

הוא יצא להפסקה של 10 חודשים וכשחזר, בשנת 2009, שיחק את משחקו האחרון בקריירה, בו באופן טרגי-אירוני, ספג את זעזוע המוח הרביעי שלו. המאמן שלו אמר לו 'אם היית הבן שלי, הייתי אומר לך לפרוש'. הוא ניסה לשכנע את עצמו שאפשר לחזור למגרשים פעם נוספת עד שכתב על נייר "אתה לא תשחק יותר כדורגל בחיים שלך".

 

אסקאנדריאן ניסה לחזור לחיים נורמלים. ניסה לפרשן בטלוויזיה, ניסה ללמוד ניהול - אך הנזק למוח היה גדול מדי. הוא חווה דיכאונות, קשיי ריכוז וגם ורטיגו. הוא סבל מקשיי נשימה והתקפי עצבים. "אני לא יכול לשבת במכונית מבלי לחוש בחילה", כתב אקו. "אני לא יכול לצעוק. אני לא יכול שפעימות הלב שלי יהיו מהירות מדי כי הן גורמות לי לכאבי ראש. אני עושה את מה שאני יכול לעשות, כבר רצתי מרתון, אבל אני לא יכול לשחק כדורגל. ויש עוד דבר שאני יכול לעשות - לדבר על הבעיה הרצינית הזו, זעזועי מוח. זו בעיה שהופכת ליותר ויותר חמורה במשחק שלנו, ואנחנו צריכים לדבר על זה - כדי שאף אחד לא יחווה את מה שאני חוויתי".

 

אתמול ראיין מייסון מהאל סיטי שבר את הגולגולת שלו במשחק נגד צ'לסי. הוא היה במצב קריטי, סבל מדימום פנימי תוך מוחי, נאלץ לעבור ניתוח חירום וכעת נמצא במצב יציב - אך ספק שיוכל לחזור לשחק כדורגל השנה. הוא היה בסכנת חיים ממשית.

 

שני שחקנים עולים לנגיחה. הנגיחה עצמה גורמת למיקרו-נזק במוח שני שחקנים עולים לנגיחה. הנגיחה עצמה גורמת למיקרו-נזק במוח צילום: רויטרס

 

יש פגיעות ראש רציניות בכדורגל

  

בפוטבול התחילו להתייחס ברצינות לפגיעות המוח ולזעזועי מוח רק אחרי תהליך ארוך ומאבק של הליגה נגד שחקניה לשעבר ומדענים. מאבק שעשה נזק אדיר לשחקנים.

 

ב-2012, דייב דיורסון, מרכיב חשוב באליפות של שיקגו ברס ב־1985, שם קץ לחייו כמו שחקני עבר רבים. הוא ירה בחזהו ובפתק ההתאבדות ציווה לתרום את מוחו לאוניברסיטת בוסטון, למה שאז נקרא, "בנק המוחות של ה-NFL". בפתק ההתאבדות של דיורסון, שסבל מדיכאונות ופרצי אלימות נכתב באותיות גדולות: "PLEASE, SEE THAT MY BRAIN IS GIVEN TO THE N.F.L.’S BRAIN BANK"

 

האוניברסיטה הובילה את המחקר על טראומה חוזרת למוח, כפי שמתרחשת במשחק פוטבול, שבו הגוף מוטח שוב ושוב. מתברר שמכות אלה מעלות את הסיכוי לחלות בניוון מוח טראומטי-כרוני (CTE): ב-13 מתוך 14 מוחותיהם של גופות שחקני פוטבול לשעבר נמצאה המחלה.

 

המאבק הוביל להכרה של ה-NFL בבעיה, לשינוי חוקים ופרוטוקולים חדשים לבדיקות. כמו כן, הליגה שילמה פיצויים גבוהים לשחקניה לשעבר.

 

נגיחות - מיקרו נזק

 

כרגע, אף אחד לא חושב שהכדורגל צריך להתמודד עם אותה בעיה. אך בשנה שעברה ברנדי צ'סטיין, שחקנית כדורגל לשעבר, הודיעה כי תתרום את מוחה אחרי מותה לבדיקת נושא זעזועי המוח בכדורגל. כדורגלניות אחרות הודיעו שיעשו זאת גם, וזאת מאחר שבמחקר אוניברסיטת בוסטון נבדקו 307 מוחות של ספורטאי עבר, שרק שבעה מהם היו של נשים, כשהכדורגלנים ביניהם היו מעטים מדי לצורך המחקר.

 

ואם זה לא הספיק לעורר דיון על הסכנות שבזעזועי מוח, הרי שלפני שנה פרסם "דיילי מירור" האנגלי כתבה מדאיגה על גיבורי מונדיאל 1966. מרטין פיטרס, נובי סטילס וריי ווילסון הניפו את גביע העולם בוומבלי לפני כמעט 50 שנה, והיום הם מתמודדים עם מחלת האלצהיימר. משפחותיהם טוענות שיש קשר בין הקריירה שלהם ככדורגלנים והנגיחות הרבות בכדור למחלה.

 

בנוסף, לפי בדיקת עמותה על שם החלוץ לשעבר ג'ף אסטל, יותר מ־300 כדורגלנים לשעבר באנגליה בלבד סובלים מדמנציה ואלצהיימר. בהרכבי עבר, למשל בטוטנהאם של 1960/61, יש עד ארבעה חולי אלצהיימר. גרד מולר, כוכב באיירן מינכן בעבר, גם כן חשף לאחרונה את מאבקו במחלה. באוכלוסייה הכללית 1 מ־14 בני 65 ומעלה חולים במחלה בעוד בקרב שחקני עבר נראה שכמעט 4 מ-11 סובלים ממנה לפני גיל 65.

 

לפי ד"ר מייקל גרי, "המיקרו-נזק" למוח בכל נגיחה עשוי לגרום בטווח הארוך למחלות נוירולוגיות כמו אלצהיימר ודמנציה. שלושת גיבורי 1966 סובלים כאמור כבר כמה שנים מהמחלה, וגם חברם לקבוצה לשעבר, ג'קי צ'רלטון, סיפר בראיון שהוא סובל מאובדן זיכרונות. מאמנם לשעבר, סר אלף ראמזי, גם כן סבל מהמחלה לפני מותו ב־1999, וג'ף אסטל מת ב־2002 כשמשפחתו טוענת שהוא סבל ממחלות ניורולוגיות שיוחסו לנגיחות בכדורי העור הכבדים. "זה נורא", אמר גורדון בנקס, שוער נבחרת אנגליה ב־1966. "החבר'ה האלה התאמנו כל היום בנגיחות כדור. לאורך כל הקריירה".

 

לפי מארק לובט, בן משפחה של פיטרס, הנגיחות בכדורים של אז גרמו לבעיות. "הם היו נורא כבדים, במיוחד כשנרטבו, ושחקנים היו יכולים לבעוט בהם חזק. פגיעה שלהם היתה כמו לחטוף אגרוף ממתאגרף. היית רואה כוכבים". "זה נורא מה שהמחלה הזו עושה לחולים. היא לוקחת מהם את מה שהם", הוסיף ג'ורג' כהן, אחד מכוכבי נבחרת אנגליה 1966. "אני לא אהיה בשוק אם זה קשור לנגיחות כדור".

 

אף שהיום הכדורים הרבה יותר קלים, נושא זעזוע המוח עולה לכותרות מדי פעם. עם זאת, זה נושא שעדיין לא נלקח ברצינות רבה מדי. פרשנים רבים עדיין טוענים שהפציעה היא "רק זעזוע מוח, לא יותר", וכשכריסטוף קרמר ספג זעזוע מוח בגמר מונדיאל 2014, הוא הוחלף רק אחרי דקות רבות, מהן הוא לא זכר דבר. בתוכנית טלוויזיה בגרמניה חבריו לנבחרת אף צחקו על חשבונו והמציאו סיפורים מוזרים על דברים שעשה בדקות שהיה על המגרש והוא לא זוכר. אך זה לא מצחיק.

  

ישנן לא מעט בעיות מובנות בכדורגל העולמי כיום. השחקנים משחקים הרבה יותר מדי משחקים, הטיפול הרפואי לא תמיד מספק והפציעות הופכות ליותר ויותר קשות ככל שהכדורגל הופך ליותר ויותר מהיר ועוצמתי. פציעות הראש הקטלניות הן בעיות חמורות שהרשויות, כמעט כמו תמיד, לא ממש מטפלות בהן עד שמשהו טראגי ובלתי הפיך קורה.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x