סטריאוטיפים זה לטיפשים

השיבוץ של אלי אוחנה ברשימת הבית היהודי לכנסת ופרישתו המהירה עוררו כמה שדים ישנים ונושנים. השד העדתי והנספח לו - את הסטריאוטיפ על הכדורגלן הטיפש. זה שהראש שלו בנעליים. ואם בבית היהודי לא היו שונאים אותו, אז בטח היו מצטטים את ישעיהו ליבוביץ': "כדורגל? עשרים ושניים חוליגנים רצים אחרי כדור אחד".

אוחנה ובנט. על פי מחקר שפורסם במגזין PLoS One, גם היכולות הקוגניטיביות של הכדורגלנים טובות יותר מאשר של "אנשים רגילים". צילום: טוויטר / טל שלו

כמי שמסקר כדורגלנים כבר עשור וחצי, יש בכדורגל אהבלים גמורים ויש גאונים. כמו בכל מקום. אבל בגדול, כדורגלנים בכירים כנראה יותר חכמים מכם. החכמים ביותר גם מבקיעים ומבשלים הרבה יותר מחבריהם למגרש. זה הוכח מחקרית. ידוע שלכדורגלנים יש מסת שריר גבוהה יותר מהאדם הרגיל וגם אחוזי שומן פחותים בנוסף לרפלקסים בריאים יותר. אך על פי מחקר שפורסם במגזין PLoS One, גם היכולות הקוגניטיביות של הכדורגלנים טובות יותר מאשר של "אנשים רגילים".

זה אולי יפתיע את הציבור בישראל שנוהג להעביר דאחקות על הציטוטים של אלון מזרחי, האנגלית של שלומי ארבייטמן והפרשנות שלא מחדשת דבר של אלי אוחנה, אבל על פי החוקרים "הנתונים מראים שכדורגלנים חושבים יותר". לפי החוקר פדראג פטרוביץ' ממוסד Karolinska בשטוקהולם, שבדיה, כדורגלנים יותר יצירתיים ומוציאים פתרונות במהירות גבוהה יותר מהאוכלוסייה הרגילה.

פטרוביץ' ועמיתיו ערכו מבחני אינטליגנציה ל-31 כדורגלנים ו-26 כדורגלניות לאורך חמישה חודשים. השחקנים חולקו לקבוצות. בקבוצה אחת היו שחקנים מהליגה הראשונה בשבדיה והשנייה מהליגה השנייה. על פי הנתונים, רוב הכדורגלנים בליגה הבכירה היו בין ה-5% החכמים ביותר באוכלוסייה הכללית. הכדורגלנים בליגה השנייה הצליחו פחות במבחני האינטליגנציה אבל גם היו גבוה ביחס לאוכלוסייה הרגילה.

המחקר, לאחר מכן, עבר לבחון את התוצאות של השחקנים על המגרש. מ-2008 עד 2010 נספרו השערים והבישולים של הנחקרים. השחקנים החכמים ביותר, על פי התוצאות, היו אלה בעלי מספר השערים והבישולים הגבוה ביותר – בלי קשר לגילם או לעמדה שלהם במגרש. "אנחנו יכולים לדמיין מצב בו המחקר שלנו עשוי לשמש כלי לפיתוח שחקני כדורגל חדשים ומוצלחים", אמר החוקר טורביורן וסטברג. "אנחנו צריכים לראות איך משפרים את היכולות הקוגנטיביות של הכדורגלן".

האמת, לא צריך מחקר כדי להבין ששחקנים כגון דניס ברגקאמפ, תיירי הנרי, יוהן קרויף, ניימאר, ליאו מסי, כריסטיאנו רונלדו, דויד סילבה, אלכסיס סאנצ'ס, פרנצ'סקו טוטי, אנדראה פירלו אחרים שיוצרים לאחרים וכובשים בעצמם, הם ממש לא טיפשים. ההפך. הם גם יודעים להתבטא על המגרש ויודעים להתבטא היטב גם מחוצה לו - לפעמים בכמה שפות.

האם כדורגל מכין אותך לקריירה פוליטית? אולי. זה בעיקר תלוי באדם ומה שהוא לומד מהמשחק. בדיוק כמו גנרל שנכנס לחיים הפוליטים אחרי שהצטיין במערכת שונה לחלוטין. 

האם בגלל שמישהו היה כדורגלן הוא אינו יכול להיות איש עסקים טוב? שטויות במיץ. כדורגלן יכול להיות מה שהוא רוצה אחרי הקריירה.

היו כבר כדורגלנים זוכי פרס נובל (הפיזיקאי הדני נילס בוהר, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1922, שיחק כשוער בקבוצת הכדורגל הדנית אקדמיסק בולדקלאב), משוררים ("כל מה שלמדתי על מחויבויות של גבר ומוסר למדתי מהכדורגל" כתב אלבר קאמי, המשורר הצרפתי), עורכי דין (יש כמה כאן כאלו אפילו בישראל) ופוליטיקאים.

מה שבטוח זה שהכדורגלנים, טיפשים וגאונים, יודעים להתמודד עם לחץ וקהל יותר טוב מהאדם הממוצע. הרבה יותר טוב מהאדם הממוצע, למען האמת. האדם הממוצע לא עושה את העבודה שלו מול אלפים. מיליונים לא צופים בטלוויזיה באדם הממוצע בזמן שהוא עובד.

הכדורגל יכול ללמד אותך כל כך הרבה על החיים. על עבודת צוות, על ההבדלים הקטנים בין ניצחון להפסד, על ענווה, על גאווה, על הכל. כדורגלן יכול להיות פוליטיקאי מצוין. לא צריך להיות גאון כדי להבין זאת.