רוחות של שינוי?

בשבוע החולף נערך הכנס השנתי העשירי של לשכת עורכי הדין באילת. היתה זו הפעם הראשונה בה התקיים בכנס גם מושב מקצועי שהוקדש כולו לנושא של משפט וספורט, שסיפק הזדמנות לשמוע מה חושבים משפטנים העוסקים בתחום, על התנהלות הספורט בישראל.

באופן די מפתיע, דווקא עורכי-דין

שילוב אוהדים כבעלים בקבוצות הספורט, מתברר, כבר איננו רעיון נלעג במקומותינו. הצלחתו של המודל הגרמני, המשלב בהצלחה שליטה של האוהדים בניהול המועדון וחיזוק זיקתם אליו, לצד גיוס כספים מגופים מסחריים, לא נעלמה מעיני עורכי הדין, ואף הובאה כדוגמה לכיוון בו יש לצעוד כדי לקדם את הכדורגל הישראלי.

בארץ, נזכיר, קבוצות הספורט אמנם מנועות רשמית מלפעול כתאגידים למטרות רווח, אולם הלכה למעשה הן נמצאות בשליטה מלאה ובלעדית של קבוצה מצומצמת ביותר של אנשים שנתפסים כ"בעלים" של הקבוצות, ועל-פי רוב אינם טורחים לנהל אותן בשקיפות יתרה כלפי הציבור.

עוד דובר במושב על פסיקת בתי המשפט בישראל שהכירה בהתאחדויות וקבוצות הספורט כגופים דו-מהותיים, עליהם יש להחיל גם חובות ונורמות השאובות מן המשפט הציבורי.

הכרה זו היא רבת משמעות, מאחר והיא פותחת צוהר בפני הציבור לתקיפת החלטות והתנהלות של גופי הספורט. חיזוק חסר תקדים לגישה זו מצוי בפסק הדין שניתן לפני כשנתיים על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט שוחט) בעניין עתירת אוהדים למינוי נציגי ציבור בקבוצות הכדורגל מכוח תקנון ההתאחדות. חרף דחיית העתירה לגופה, נקבע בפסק הדין כי אוהדי קבוצה הם "בעלי זכות עמידה לעתור לניהולה התקין של קבוצתם עפ"י התקנון אותו התקינה ההתאחדות בכבודה ובעצמה", וכי אי ניהול תקין של הקבוצה מהווה פגיעה בזכותם של אוהדיה.

לא יהיה זה מוגזם לומר כי העמדות שנשמעו בכנס מסמנות רוחות של שינוי תפיסתי, ואף משקפות את ההבנה המחלחלת בקרב ציבור אוהדי הספורט בישראל כי לא ניתן עוד להמשיך בקיבעון בו שרויות רבות ממערכות הספורט בישראל, ובראשן ההתאחדות לכדורגל.

על מקבלי ההחלטות ליזום רפורמות משמעותיות ולפעול ליישומן בנחישות, גם אם הדבר ייתקל בהתנגדותם של בעלי אינטרסים אשר המצב הנוכחי משרת אותם.

מי שעוד מטיל ספק בחשיבות הזנקתו וקידומו של הספורט בישראל בימים אלו, מוזמן לקבל תזכורת חיה לעוצמתו הערכית והכלכלית של הספורט בקרב משפחת העמים כבר במונדיאל הקרוב הבא עלינו לטובה.