$
כתבות דיור עכשיו

מחזיקים את המפתחות

הקרקעות בישראל נותרות ריקות כי לא כדאי לבנות מהר, מפני שיש סיכוי שהיזם ייהנה מעליית מחירי קרקע ודירות פתאומית, כמו בשנתיים האחרונות

שי פאוזנר 07:0627.04.11

הכלל הראשון בטיפול במשברים בעולם העסקי בישראל הוא: "אם אפשר להאשים מישהו אחר באופן שייראה אמין - עשה זאת". כולם ממלאים את הכלל הזה באדיקות, ולכן כולם מאשימים את כולם באחריות למחירי הדיור הגואים בישראל.

 

מבין המאשימים, היזמים הם הבולטים מכל, הצועקים כי האשם

המרכזי במצב הענף הוא בממשלה, ששנים התעלמה מהצורך בקרקע, והעיריות שמסרבלות את התהליכים. האומנם?

 

היזמים צודקים, אבל רק חלקית. יש סיבות שאינן בשליטתם, שבגללן קרקעות רבות עברו את חלק הארי של תכנון הבנייה ועדיין עומדות ריקות. יש לכך כמה סיבות. הראשונה היא מחסור בידיים עובדות, עקב קיצוץ מכסות הפועלים הזרים. השנייה היא העובדה שבמקרים רבים הבנייה נתקעת למשך שנים בגלל פקק בירוקרטי מגוחך, כמו חוסר הסכמה על תקצוב סלילת צומת, או מלחמה בין עיריות על הבעלות על צינור ביוב.

 

לעניין הראשון אין פתרון נראה לעין, אך בעניין השני החליט לאחרונה מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי להתערב, והקים ועדה להסרת חסמים שכאלה. עד היום הוא כבר הצליח לשחרר פקקים של כמה אלפי יחידות דיור, שהמתינו לפתרון משנתיים ועד עשור.

 

אולם לצד הסיבות הללו, יש גם סיבה שלישית לאי־ניצול קרקעות בעלות תב"ע מאושרת, שמפנות את זרקור האשמה דווקא על הקבלנים: הקרקעות נותרות ריקות פשוט כי לא כדאי לבנות מהר. לא כדאי, מפני שתמיד יש סיכוי שהיזם יוכל ליהנות מעליית מחירי קרקע ודירות פתאומית, בדיוק כפי שקרה בשנתיים האחרונות.

 

בראיון ל"כלכליסט" לפני כשנה וחצי אמר מנכ"ל אפריקה ישראל מגורים הקודם גילי דקל: "יש מקומות שבהם הגענו למסקנה שפשוט לא כדאי לנו לבנות, והרווח שנעשה על מכירת הקרקע גדול מספיק כדי שנוותר על הבנייה שם". זהו אופן החשיבה היזמי. אין בזה רע. כך מתנהל שוק עסקי נורמלי וחופשי.

 

בינתיים, שוק הדיור מתקרב לנקודת האל־חזור, שבה יהיה צורך בפעולה דרסטית שתהפוך את ההמתנה הזו ללא כדאית. כבר באמצע 2010 הבינו בממשלה שהדיון הציבורי במצב שוק הדיור מתקרב, והחלו לחשוב על פתרונות לטיפול בסוגיית הקרקעות שהיזמים אינם מנצלים. אחד הפתרונות היה תגמול של הפחתת מס למי שמוכר קרקע.

אולם גם החלטה זו לא גרמה לקבלנים וליזמים להיפרד מהשטחים שבבעלותם. בשיחות סגורות של נציגי המשרדים הרלבנטיים לתחום הוצע להוציא צו־שעה, שיחייב יציאה לבנייה על אחוז מסוים מכל קרקע היסטורית עם תב"ע. עם זאת, העניין נפסל על הסף בשל ההערכה כי ההחלטה לא תעמוד במבחן משפטי.

 

הצעה אחרת הועלתה על ידי שר השיכון אריאל אטיאס בשיחות סגורות עם משרד האוצר, וכללה החזרת מס הרכוש על קרקעות עם היתרי בנייה - מס שהיה נהוג פה לפני עשרות שנים. אטיאס, שבחן את העניין בסוף 2010, הציע כי המס יעמוד על כ־2% מערך הקרקע. זהו סכום לא קטן כשמדברים על שטחים ששוויים נגזר מהאפשרות לבנות עליהם מאות דירות.

 

הצעה זו נפסלה דווקא על ידי רשות המסים, שאנשיה חשבו כי העניין יפגע בתדמית משרדו של יובל שטייניץ, מכיוון שהציבור יראה בכך "הלאמה זוחלת". בשורה התחתונה, עד כה לא ממש מצאו בממשלה שום פתרון לסיפור הקרקע העומדת ללא שימוש.

 

הכלל השני בטיפול במשברים בעולם העסקים הישראלי הוא: "אם תפסו אותך, שתוק". בכתבה זו, מעניין היה לגלות שרוב היזמים לא ממש חושבים שנתפסו.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x