• תפריט
נדל"ן

"עיר חייבת שיהיה בה גם כיעור מסוים"

האדריכל הגרמני מרטין ריין קאן חושב שהבנייה המואצת לגובה מפרה את האיזון בתל אביב, ושהשטחים הציבוריים שלה אינם מטופלים מספיק. יש לו חיבה עזה לגלובליזציה והחלום הגדול שלו הוא לעצב בית קברות

דותן לוי 08:5203.08.08

את הצילומים של אדריכל הנוף הגרמני, מרטין ריין קאן, בחרנו לבצע במפלס העליון של כיכר אתרים. גוש הבטון המסיבי מפריד את חוף הים הטבעי מהרחוב התל אביבי, ומציג את אדריכלות הנוף בישראל במלוא כיעורה. כשנשאל ריין קאן מה דעתו על הכיכר, הצליח בנימוס גרמני אופייני למצוא את נקודת האור היחידה במקום המוזנח - השמשיות הלבנות מצאו חן בעיניו.

ריין קאן פתח את משרד האדריכלות שלו בברלין לפני 12 שנה, ונהפך בתוך תקופה קצרה לאחד משלושת המשרדים המובילים באירופה. תיק העבודות שלו כולל בעיקר פרויקטים ציבוריים, אך הוא אינו מוותר גם על הסקטור הפרטי. דוגמה לכך היא גן ענקי בגודל של 80 דונם שתכנן באחרונה לאוליגרך רוסי בסנט פטרבורג בהשקעה של כ־4 מיליון יורו. "העדפתי שלא לשאול מאיפה הגיע הכסף", הוא מתלוצץ.

 

עם זאת, ההצלחה לא באה לו בקלות. מתברר שמרבית העבודות של אדריכלי הנוף מתקבלות לאחר שזכו בתחרויות אדריכלים. בגרמניה מדובר בכ־90% מהעבודות שלהם, ובאירופה בכ־70%. המשמעות היא פשוטה: האדריכל קודם כל עובד על הפרויקט, בדרך כלל על כמה פרויקטים במקביל, ללא כל ערובה שהוא יקבל את העבודה. "היה למשרד שלנו מזל. בתחילת דרכנו ניגשנו לכמה תחרויות בפרויקטים חשובים וזכינו, ומאז התחלנו להתפתח. היום מועסקים במשרד שלנו 27 עובדים".

 

"לכל מקום מביאים משהו ממקום אחר"

כמשרד גדול מקבל משרדו של ריין קאן גם עבודות ללא מכרז או תחרות. "אחת העבודות שקיבלנו באופן ישיר היא בעיר הבירה של פורטו ריקו: פיתוח אזור החוף, במקום שהיה פעם נמל", מספר ריין קאן.

 

מרטין ריין קאן מרטין ריין קאן צילום: יובל חן

 

מהי התפיסה האישית שלך בנוגע לאדריכלות נוף?

 

"אדריכלות נוף היא תכנון של פארקים, כיכרות, רחובות, גינות וכל מרחב אחר שאין לו גג. העבודה שלנו נמצאת בתחום שבין פונקציונליות לאמנות. אתה חייב להשאיר מקום ליעילות. היות שמדובר בשטחים חיצוניים, אפשר להתפרע בהם יותר מאשר בבתים, להביע את עצמך ולהשאיר את חותמך. מקובל לשייך את אדריכלות הנוף באופן ישיר לגננות וצמחים, אבל זה רק חלק מהמקצוע.

 

"אני משתדל להביא גם דברים חדשים, לאו דווקא כאלה שמתבססים על צמחייה. בגינות פרטיות, המשקל של הצמחייה גבוה יותר. אבל כשאני עובד בעיר, החומרים הם אחרים. הנחת היסוד שלי לגבי פארקים, למשל, היא שאנשים שמבקרים בהם רוצים ללכת לאיבוד. אתה רוצה להיות במקום אחר, ולהרגיש כאילו יצאת לחופשה קצרה.

 

"זו הסיבה שגינות לעולם ייראו מיובאות. לגינות של האנגלים, למשל, יש קצת סגנון סיני, ולצרפתים יש עצי הדר. לכל מקום מביאים רסיסי חלום ממקום אחר. כשזה מגיע לכיכרות, זה שונה, כי הן חייבות להיות פונקציונליות ופחות אמנותיות. שם אנחנו עובדים בזהירות. אני תמיד אומר שכיכרות הן קצת כמו שירותים - אתה תמיד רוצה שהן יישארו נקיות. אם אתה מתכנן אותן בצורות משוגעות, בתוך זמן קצר הן יתלכלכו וייראו מיושנות".

 

האם אתה מסכים עם הדעה שהציבור מעריך יותר ארכיטקטורה של מבנים מאשר אדריכלות נוף?

 

"יש בכך מן האמת, אם כי כיום אדריכלות הנוף מוערכת יותר משהיתה בעבר. בגרמניה מדובר במקצוע נפרד. בפועל, לא ניתן להפריד בין המקצועות, והם חייבים לעבוד יחד בהרמוניה. לשם המחשה, בפרויקט שגרירות גרמניה בורשה ניגשנו לתחרות עם ארכיטקט של בתים, כיוון שאלה היו הדרישות. העבודה התבצעה בשילוב".

 

עבודות רבות שלך הן באירופה, שמתאפיינת במבנים בעלי מורשת. איך אתה משלב את העבודה שלך בנוף הזה?

 

"אירופה מאוד מגוונת מבחינה ארכיטקטונית. בגרמניה, לדוגמה, חלקים נרחבים נהרסו במלחמה ונבנו מחדש. לכן הגרמנים חסרי ביטחון וזהות בכל הנוגע לאדריכלות. זה יצר כר פורה לעבודה ויצירה, כי הם מאוד אוהבים חדשנות ועיצובים מעניינים. לעומת זאת, הצרפתים והאנגלים שומרים בקנאות על הארכיטקטורה שלהם, ומתייחסים לאדריכלות מודרנית בחשדנות. בשלבי התכנון של כל פרויקט אנחנו מבצעים אנליזה מאוד מדויקת של האתר, ההיסטוריה שלו וכדומה. במקרים מסוימים אני משתלב עם המקום והאופי שלו, ובמקרים אחרים אני 'צורח' באמצעות העבודה שלי 'הנה אני כאן'".

 

האם אדריכלות נוף יכולה לקחת חלק גם באזורים כפריים, או שהיא מוגבלת לאזורים אורבניים?

 

"אדריכלות הנוף בהחלט אינה מוגבלת לערים. כמובן שכאשר אתה פועל באזור כפרי אתה צריך להעריך את ההשפעה של העבודה שלך על הטבע, ולהיות רגיש לכך. בדרך כלל הצד הכפרי מצריך פחות טיפול, בניגוד לעיר שצריכה להתחדש כל הזמן. כשזה מגיע לערים, אנחנו מביאים אליהם את הצד הנגדי, כלומר צמחים".

 

אחד הנושאים שריין קאן מרבה לדבר עליהם בחיבה הוא הגלובליזציה. ריין קאן עצמו עבר לא מעט ארצות בחייו: הוא נולד בארגנטינה לאב יהודי ולאם גרמנית, עבר בילדותו לברלין, לאחר סיום הלימודים עבד כמה שנים בסן פרנסיסקו, וכיום הוא מחלק את זמנו בין עשרות ארצות. לישראל הוא הגיע במסגרת סדרת הרצאות שהעביר לסטודנטים בבצלאל.

 

"מכבד כל מדינה שאני עובד בה"

העיר שהוא הכי נהנה לעבוד בה היא ברלין, אשר נחשבת לעיר החשובה ביותר בגרמניה בתחום אדריכלות הנוף. אחת האוניברסיטאות המרכזיות בתחום נמצאת בה. "ברלין היא עיר ענייה, עם הרבה שאריות של התקופה הקומוניסטית, לכן אין בה הרבה עבודה. אבל היא צעירה, ויש בה הרבה אנרגיות ומוטיבציה. ב־15 השנים האחרונות היו בעיר כל כך הרבה חללים ריקים, ממש כמו בארץ חדשה, קולוניה שאפשר לשכור בה מבנים בזול ולמצוא בה עובדים. זו עיר שמושכת אנשים מכל העולם. המשרד שלנו מעסיק עובדים משבדיה, מספרד, מדנמרק ומאיטליה. השפה הרשמית שלנו היא אנגלית", הוא אומר.

 

האם אתה יכול לשים את האצבע על ההבדלים בתפיסות האדריכלות בארצות שבהן אתה עובד?

 

"ישנם הבדלים. בדרך כלל הסטריאוטיפים שנותנים לתושבי מדינה מסוימת מתגלים כנכונים. אצל הגרמנים הכל מאוד מדויק, לפי הספר, אבל כשמגיעים לשלב הגמר, שבו צריכים לאלתר, הם הולכים לאיבוד. אצל האיטלקים המצב הפוך -הם מבצעים פרויקטים בקצב שלהם, אבל כשזה מגיע לשלב הגמר הם ישקיעו בחזות, כך שהתוצאה שתתקבל תהיה אסתטית. יש להם חוש מאוד מפותח לכך.

 

"היום חשים היטב בגלובליזציה, ואני נהנה ממנה", מוסיף קאן. "עבורי כל מדינה היא אתגר והרפתקה, אבל אתה צריך להיות מודע למדינה שאתה עובד בה ולכבד אותה. אתה לא יכול להחליט שהדרך שלך היא הנכונה".

 

אילו ערים בעולם מתוכננות כהלכה?

 

"העובדה שהעיר מתוכננת כהלכה אינה אומרת שהיא עיר טובה. לשם המחשה, תל אביב מתוכננת באופן מבולגן, אבל יש לה אנרגיות חיוביות. אני לא חושב שעיצוב ותכנון הם הדברים שמשפרים את העיר. התושבים הם אלה שעושים אותה. בברלין המצב דומה לתל אביב, והיא אחת הערים האהובות עליי בעולם. עיר שמתוכננת כמו מוזיאון, תעביר תחושה של פרברים אמריקאיים מסודרים. עיר חייבת שיהיה לה גם כיעור מסוים. הסוף של האורבניזם יגיע כשלכולם יהיה את אותו בית, אותה חצר ואותה משכורת".

 

אתה עושה שימוש נרחב בצבעים בעבודות שלך. האם כך אתה רואה את העולם?

 

"בארכיטקטורה אתה עובד על אובייקט שאיתו אתה מביע את עצמך, ואילו באדריכלות נוף אנחנו עובדים על פני השטח. אנחנו יכולים לשים עליהם עצים, צמחים או אובייקטים, אבל זה עדיין שטח חשוף. לכן אנחנו מנסים ליצור עניין. אפשר להשוות את זה לשבט האינקה ולמאצ'ו פיצ'ו, שיצרו סימנים על הקרקע שאותם אפשר לראות רק ממעוף הציפור. כשיש צבעים מעניינים, אנשים מיד מסתכלים על הרצפה, ואחר כך לשמים. אחד הפרויקטים הראשונים שעשינו הוא מגרש חניה שבו השתמשנו בצבעים אדומים. לא הייתי משתמש בצבעים כאלה בכיכר שבה עוברים כל יום אלפי אנשים - זה עלול להימאס. אבל בפארק, שזה מקום שאליו באים במיוחד לפיקניק או לאירוע מסוים, זה יתאים".

 

בארכיטקטורה הקונבנציונלית כולם בונים ירוק. האם זה בא לידי ביטוי גם באדריכלות נוף?

 

"אני בעד אדריכלות ירוקה, אבל אני לא אוהב לעשות דברים רק מפני שהם באופנה. כשאני לוקח פרויקט, אני מעריך את ההשפעות הסביבתיות שלו, וזה כולל שימוש בחומרים הנכונים. לדוגמה, במקומות מסוימים בחרתי לצייר פרחים במקום לגדל אותם. בכך חסכנו את ההשקיה. אנחנו מודעים לכך, ומנסים לעשות את הדבר הנכון בכל פרויקט".

 

האם עבודתך מושפעת מאופנות?

 

"ודאי. חשוב לי שיהיה ברור מתי כל עבודה שלי בוצעה. באדריכלות רגילה זה פשוט יותר, ובדרך כלל יודעים לאיזו תקופה לשייך כל בית. באדריכלות נוף זה קצת יותר בעייתי. לאופנה יש כמה דרגות. יש עבודות שבהן אני משלב בין כמה אופנות".

 

ישנם סימני זיהוי ברורים לעבודות שלך?

 

"בגרמניה הציבור מזהה את העבודות שלי, אבל דווקא מכיוון שהן שונות מהאדריכלות הגרמנית הטיפוסית. אני לא רוצה שיהיה לי סגנון מוגדר, וכל העבודות שלי הן קצת מבלבלות".

 

מהי העבודה האהובה עליך?

 

"קשה להגיד שיש לי פרויקט אהוב אחד. כל פרויקט הוא כמו ילד. אתה אוהב אותו מסיבות אחרות".

 

מה הכי היית רוצה לעצב?

 

"הייתי רוצה לעצב בית קברות. בגלל משמעות המקום והעיתוי שמבקרים בו, הוא בעל חשיבות רבה. אני חושב שזה הפרויקט הכי חשוב שאדריכל נוף יכול לעשות. כרגע זה לא עומד על הפרק, אבל אולי בעתיד".

 

אילו עצות תיתן לאדריכל נוף שסיים את לימודיו?

 

"לאדריכל נוף אין התקציבים שיש לאדריכל קונבנציונלי, אבל דווקא המתחם הציבורי חשוב לא פחות. אני חושב שצריך לתת לו תשומת לב רבה".

 

הסתובבת קצת בתל אביב. מה אנחנו צריכים לשפר?

 

"מה שמעניין בתל אביב זה שהיא עיר צעירה, עם הרבה בניינים מעניינים מבחינה ארכיטקטונית. מצד שני, הבנייה המואצת של המגדלים היא ניסיון לדמות לאמריקה. כשזה יוצא מפרופורציה, זה מפר את האיזון של העיר. נוסף על כך, השטחים הציבוריים שלכם לא נראים במצב טוב ומטופל. אני חושב שאתם צריכים להיות יותר מודעים למורשת שלכם ולדאוג לשימור מבנים לפני שיהיה מאוחר מדי".

תגובה אחת
בטל שלח
  • הבחור צודק! צריך לגלח את הכיכר, תרתי משעמע על מנת לאפשר לים להיות גלוי מהשדרה.
    דני, (06.08.08)