בלעדי לכלכליסט
"בישראל מסוכן להיות רשת אופנה בינונית"
רשת האופנה ביג טום נקלעה לקשיים על רקע התחרות מול הרשתות הגדולות. בשבועות האחרונים נסגרו שבעה סניפים של הרשת ופוטרו 70 עובדים. שלושה סניפים נוספים של זכיינים פועלים כרגיל. בעלי הרשת ברט כץ: "איבדתי את הדרך"
"בישראל אתה צריך להיות או רשת גדולה או להחזיק רק חנות אחת. מסוכן מדי להיות כאן רשת בינונית", כך אמר אתמול ל"כלכליסט" ברט כץ, בעלי רשת האופנה הקורסת ביג טום.
בשבועות האחרונים נאלצה ביג טום לסגור שבעה מתוך עשרה סניפיה ולפטר 70 עובדים. למעט שישה עובדי מטה שקיבלו, לטענת כץ, את שכרם, המשכורת האחרונה ותשלומי הפיצויים של כל עובדי החנויות לא שולמו. היקף החובות הכולל של הרשת עדיין אינו ידוע, אך נגד אחת מתוך שלוש החברות שבאמצעותן פעלה הוגשה בקשת פירוק, ונגד שתי החברות הנוספות צפויות להיות מוגשות בקשות דומות בימים הקרובים. יודגש כי שלושה סניפים של הרשת המופעלים על ידי זכיינים בדיזנגוף סנטר, בקניון שרונים בהוד השרון ובקניון רחובות, אינם קשורים לקריסה ופועלים כרגיל.
כץ הסביר את התמוטטות הרשת בתחרות האגרסיבית בשוק האופנה ובעלויות התפעול האדירות: "הרשת הצליחה הרבה שנים, אבל בשלב כלשהו הורדנו מחירים כדי להתמודד עם התחרות. זה פגע ברווח הגולמי והקשה עלינו". לדברי כץ, "שכר הדירה בקניונים בישראל גבוה מדי, בכל שנה יש חצי שנה סוף עונה, ובסוף עונה רשתות קטנות מתקשות להרוויח. מנגד, עלויות התפעול גם התייקרו כל הזמן, וזה פגע ברווח הגולמי".
"כשכבר היתה לי רשת לא נשאר כסף לייבוא"
ביג טום נוסדה ב־1998 והנה רשת בוטיק לצעירות. מחזור המכירות של הרשת עמד ב־2013 על 20 מיליון שקל, והיא מוכרת פריטי ביגוד ואקססוריז ביבוא מחו"ל. בין היתר נמכרים בה מותגי האופנה רוקטדוג, ריפאבליק, אמריקן קומפני וקרוקס.
בתחילת אפריל דיווחה הרשת בעמוד הפייסבוק שלה כי "בימים הקרובים רשת ביג טום מצטמצמת, אך סניפי דיזנגוף סנטר וקניון שרונים ימשיכו את פעילותם כרגיל וישמחו לתת לכן את חוויית הקנייה והשירות המגיעה לכן, עם קולקציה חדשה ישירות מארצות הברית". ב־11 באפריל שוב העלתה הרשת פוסט לפייסבוק שלה ודיווחה כי הצטמצמה.
ברט כץ, הבעלים של ביג טום צילום: ענר גרין 
כץ (49), שעלה לישראל מדרום אפריקה, החל את דרכו כיבואן ומשווק של פריטי אופנה מארה"ב לבוטיקים בסיטונאות. ב־1990 הוא פתח את החנות הראשונה של ביג טום בשינקין, וב־2008 החליט להפוך אותה לרשת של עשר חנויות שיוקמו בתוך חמש שנים. "לקחתי חברת ייעוץ, בניתי תוכנית אסטרטגית והמטרה היתה לעשות בשלב כלשהו אקזיט, אבל האקזיט שעשיתי לא היה בדיוק האקזיט שתכננתי", מספר כץ. "הצלחתי להקים עשר חנויות, אבל כשהיו לי עשר חנויות כבר לא נשאר לי כסף ליבוא, ואיבדתי את הדרך ואת הייחודיות שהיתה למוצרים שלי בחנות אחת".
"כשהפכתי לקמעונאי נפגעה הפעילות הסיטונאית שלי ואיבדתי את הלקוחות החיצוניים לטובת הרשת שהקמתי. ואחרי הקמת הרשת לא היה לי מספיק כסף לייבא מחו"ל אז התחלתי להכניס גם מותגים מקומיים (20% מהתמהיל). זו היתה הטעות הראשונה שלי. כבר לא היתה בלעדיות של המותגים בחנויות שלי, לא היתה ייחודיות, המכירות קטנו והרווח נפגע. היה לי פחות כסף ליבוא כי רוב הרווח הלך לטובת הקמת הרשת. ברגע שלא היה מספיק כסף ליבוא הרגשנו את ההאטה במכירות. הייתי בדרך למטה ולא למעלה. גם המכירות ירדו, הרווח הגולמי ירד, השכירות בקניונים עלתה וזה היה קשה. הראל ויזל אמר בעבר שחברות קטנות, כמוני, יקרסו ולא ישרדו, והוא צדק".
לדברי כץ, הפעלת הרשת עלתה לו בכל חודש 900 אלף שקל. "אם יש לך חודש אחד לא טוב אתה מפסיד את המכנסיים. לא כדאי להיות קמעונאי".
אתה מצטער שעזבת את הסיטונאות לטובת הקמעונאות?
"מאוד. ב־2007 הרווחתי כסיטונאי 3 מיליון שקל בשנה ועבדתי מהבית. כל הפעילות היתה במיקור־חוץ ושיווקתי לבלו בירד, למשביר, ל־O&H ולכל הרשתות הגדולות".
ברשת האופנה דוחים טענות להעלמת נכסים
ביג טום הופעלה באמצעות שלוש חברות: וי קיי נטוורק, שעסקה ביבוא ושיווק של מוצרים (ואשר נגדה הוגשה לאחרונה בקשת פירוק), וביג טום וברצקו שהפעילו את חנויות הרשת, ואשר נגדן כאמור צפויות להיות מוגשות בקשות פירוק בימים הקרובים.
ב־27 במרץ הגישה חברת אינטרגמא נכסים, שהשכירה לרשת את משרדיה בכפר נטר, בקשת פירוק נגד וי קיי. בבקשה טענה החברה כי נכון לחודש מרץ השנה צברה וי קיי כלפיה חוב של יותר מ־207 אלף שקל עבור שכר דירה, דמי ניהול, ארנונה, חשמל ויתרת הלוואה שלא סולקה.
בבקשה טענה אינטרגמא כי ב־25 במרץ שוחח המנכ"ל שלה עם כץ, וזה מסר כי משקיע שעמו ניהל משא ומתן להצלת הרשת החליט לסגת ברגע האחרון ולא להשקיע ברשת, ולכן החליט 'להרים ידיים'". על פי הבקשה, "עוד באותו הערב נודע כי החברה הוציאה הודעת פיטורים לעובדיה, לאחר שלא שילמה להם משכורות".
בבקשה העלתה אינטרגמא טענות חמורות לניסיון להעלמת נכסים מצדה של החברה. לטענתה, עובד שלה גילה כי "החברה החלה לפנות את המחסן מסחורה, ולפחות משאית מלאה במלאי פונתה מהמחסנים, למקום בלתי ידוע".
בתגובה מטעמה לבית המשפט הכחישה וי קיי כל ניסיון להעלמת נכסים וטענה כי פעלה בתום לב. עם זאת, הודתה החברה כי היא חדלת פירעון וציינה כי איננה מתנגדת למינוי מפרק זמני.
בדו"ח שהגיש המפרק עו"ד גלעד קוצר לבית המשפט ב־1 באפריל, הוא ביקש אישור למכור חלק מהמלאי של הרשת (2,850 מתוך 13,436 זוגות נעליים הנמצאים בבעלותה) לחברה בשם וולבק תמורת 50 אלף שקל. לדברי עו"ד קוצר, מכירת הנעליים נחוצה לצורך מימון חלק מהוצאות הפירוק של הרשת. בדו"ח נטען כי לחברה יש מלאי גדול הכולל סחורות חדשות במחסן הראשי בשווי מוערך של 2.2 מיליון שקל, סחורה בתפזורת במחסן שנמצא במשרדי החברה בשווי לא ידוע, וסחורה במחסן אחר שנרכשה במיליון שקל.
רשתות קטנות מתקשות להתמודד עם התחרות
בשנתיים האחרונות נסגרו כמה רשתות אופנה קטנות ובינוניות שלא הצליחו לשרוד את התחרות מול הרשתות הבינלאומיות ואת שכר הדירה הגבוה שדורשים הקניונים. בין הרשתות שקרסו היו רשת בוניטה; רשת גריפ, שהחליפה בעלים ונקנתה על ידי אבי הופמן; רשת האופנה של המעצבת סיגל דקל שנכנסה להקפאת הליכים; ורשת עירית נוי שגם היא סגרה את סניפיה ופיטרה את עובדיה.
