מ"לך תצטיין" ועד תפוזינה

חופש הביטוי המסחרי זוכה עם השנים להגנה גדולה יותר, אף כי עדיין אינו עומד בדרגה אחת עם חופש הביטוי הפוליטי והאמנותי, שאותם לא מגבילים בדרך כלל בשל פגיעה ברגשות הציבור. ב־1971 לא התערב בג"ץ בהחלטת רשות השידור לפסול את שידור המילה הלועזית "שוונג" בפרסומת למשקה שוופס של יפאורה בטענה לפגיעה לכאורה בטעם הטוב. השופטים קבעו כי מנהל הרשות פעל בתום לב ואין עילה לשנות את החלטתו.

צילום: shatterstock

אולם שנים לאחר מכן, ב־1994, החליט בג"ץ לבטל את החלטת רשות השידור לפסול את השימוש במילים "לך תצטיין" בפרסומת של חברת קידום וקבע כי גם אם הסיסמה פוגעת בטעם הטוב, הרי שעוצמת הפגיעה אינה מספקת כדי לפסול את הפרסומת. בשנת 2000 התיר בג"ץ לשדר פרסומת לתפוזינה שנפסלה על ידי הרשות השנייה, בטענה שהכילה רמיזות מיניות. שופטי בג"ץ קבעו כי רימוז מיני, להבדיל מייצוג מפורש של יחסי מין, אינו פוגע ברגשות הציבור בעוצמה המספיקה לפסילתו.

אף שדרישתה של נטו לפיצויים נדחתה על ידי בתי המשפט, החלטת בג"ץ מ־2004 להפוך את החלטת הרשות השנייה ולהתיר את שידור הפרסומת חיזקה גם היא את המעמד שלו זוכה חופש הביטוי המסחרי. "ההגנה על חופש הביטוי המסחרי היא משהו שאנחנו מביאים בחשבון ולכן אם תשדיר לא גורר תלונות אנחנו לא נפסול אותו בדרך כלל", אומרת היועצת המשפטית של הרשות השנייה הילה שמיר. "מנגד, אני לא חושבת שאנחנו צריכים לחשוב כל הזמן מה בית המשפט העליון יגיד, אלא לעשות עבודה אמיתית כשופר של הציבור".