החזית הירוקהההבטחה הסולארית הישראלית קרסה תחת הרגולציה
החזית הירוקה
ההבטחה הסולארית הישראלית קרסה תחת הרגולציה
ישראל היתה אמורה להיות גן עדן לאנרגיה סולארית, אבל אסדרה שפוגעת ברווחי היזמים, היעדר תשתית שתקלוט את החשמל, עליית מחיר חומרי הגלם והריבית המאמירה גרמו למשבר שכבר הביא לקריסת חברות בתחום. "אנחנו כמו קטר שנסע במהירות ואז הורידו אותו מהמסילה", אומר יזם
לפני כ־15 שנים נשאב שלומי שושן לזירת האנרגיה המתחדשת. הוא זיהה הזדמנות בתחום צומח, והאמין כבר אז שזה תחום שישנה את העולם. הדרך לא תמיד היתה קלה, אבל שושן הצליח לבנות עסק בינוני לייצור קונסטרוקציות והקמת גגות סולאריים, ולספק פרנסה לכ־60 עובדים בצפון הארץ, כשעל הפרק תוכניות התרחבות וחלומות גדולים.
אך בשנה האחרונה, השוק בישראל עובר טלטלה, ועסקים נאלצים לבחון מחדש את המודל העסקי שלהם ואפילו לפטר עובדים. הריבית העולה, האינפלציה ששוחקת את הרווח, החסמים הרבים בשטח והאסדרות המשתנות לא מאפשרות לפתח שוק משמעותי, כדאי לצרכנים ויזמים ואלה כבר מובילים בשטח לקריסה של עסקים העוסקים בגגות סולאריים.
את המחיר לא משלמים רק העובדים והמעסיקים, אלא גם המדינה, שלא מצליחה לספק חשמל נקי לתושביה בהיקפים משמעותיים, או לעמוד בהתחייבויות האקלים הבינלאומיות שלה. דווקא תחום הגגות, שאמור לעמוד במרכז המהפכה הסולארית במדינה שבה השטחים הפתוחים מצומצמים, לא מצליח לפרוץ את תקרת הברזל שהציב הרגולטור.
מדוע דווקא גגות? בישראל הצפופה השטחים הפתוחים נזללים בקצב גבוה. ב־2020, החליטה המועצה הארצית כי עיקר האנרגיה המתחדשת תותקן בישראל על גגות ובמרחב הבנוי בדו־שימוש, בעוד שפיתוח מתקנים קרקעיים על חשבון השטחים הפתוחים יוגבל. במשרד להגנת הסביבה העריכו לפני כשלוש שנים שהפוטנציאל לייצור הסולארי במרחב הבנוי רב: ישראל תוכל להפיק 43% מתצרוכת החשמל שלה באמצעות פאנלים סולאריים במרחב הבנוי ועל גגות ב־2030. אלא שמבלי שהמדינה תסיר חסמים ותספק תמריצים חיוביים לשוק — בדיוק כפי שקורה כעת בעולם — הגגות יוותרו קרחים.
שושן הוא אחד מני רבים שכבר נאלץ לפטר עובדים השנה, והאופק לא נראה אופטימי. ״השוק גווע״, הוא אומר ל״כלכליסט״. ״כדי שלגג יהיה פוטנציאל רווח, צריך אסדרה טובה: גג של דונם ויכולת לחבר את המתקן לרשת. כשהדברים האלו היו, החברות הסתערו על השוק. במשך שלוש שנים, מ־2019, עבדנו יפה מאוד. עכשיו מרגישים האטה. אני מוכר 20% ממה שמכרתי ב־2021. האסדרה הנוכחית 'תעריף משוקלל' — שקובעת שככל שהמתקן של היזם גדול יותר כך קטן התעריף שלו לייצור — הורידה את הכדאיות של כיסוי שטחים נרחבים, אז מתקינים פחות".
לצד זאת, ממשיך שושן, חברת החשמל נותנת יותר ויותר תשובות שליליות לבקשות חיבור מתקנים לרשת. "הייתי היום בקיבוץ שרוצה לעשות מערכות סולאריות, אבל הרשת מלאה. אי אפשר להזרים לרשת — אז אין איך להתקדם. אומרים לנו להמתין ל-2025 או 2027. אני לא יכול לחכות עד 2027 כשאני כבר משלם שכירות על גגות ועושה עסקאות. בחו״ל זה אחרת. יש לי עכשיו פרויקט בהונגריה: יש שם פוטנציאל גגות בלי סוף, חיבורי חשמל מטורפים, תשתית פי 10 יותר טובה מבישראל, למרות שהיא ישנה, ונותנים תמריצים והרגולציה לא חונקת. הרגולטור אצלנו חייב להתעורר ולהציל את השוק הזה״.
התשתיות המיושנות בישראל לא מאפשרות חיבור חופשי של מתקני אנרגיה מתחדשת לרשת החשמל. כדי לקלוט יותר מהם, יש צורך ביישום תוכנית פיתוח לרשת החשמל. לא מדובר בבעיה חדשה, אלא בכזו הידועה מזה שנים ארוכות. ב־2020, הנושא אף עמד לביקורת חריפה של מבקר המדינה, שמצא כי עיכוב פיתוח הרשת בולם את התקדמות התחום הסולארי.
במקומות רבים בארץ הרשת כבר נסתמה, ולא מאפשרת חיבור של מתקנים חדשים. כך במיוחד בצפון ובדרום הארץ, מקומות שבהם יש פוטנציאל גבוה לגגות באזורי תעשייה, רפתות ומבנים גדולים. שדרוג הרשת יכול לקחת שנים ארוכות, ובינתיים היזמים לא יכולים להתקדם. במרכז, היכן שהרשת פנויה יותר, ישנם בעיקר גגות קטנים של בתי מגורים — בהם הכדאיות נמוכה והתלאות הביורוקרטיות מרובות.
לדברי מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל, איתן פרנס, השוק הסולארי בישראל עבר ממצב של צמיחה להישרדות, לא רק בשל תהליכים עולמיים כמו התייקרות המערכות והייצור, אלא בעיקר בשל אסדרת רשות החשמל שהפחיתה את כדאיות ההקמה של גגות, ב־2018, החלה אסדרת גגות נדיבה, שקבעה תעריף של 45 אגורות לקילו וואט שעה (קוט"ש) לגגות שמפיקים 200 קוט"ש. ב-2021, האסדרה בוטלה על ידי רשות החשמל, וזו קבעה אסדרה חדשה: 42 אגורות למתקן שמייצר 100 קוט"ש; 33 אגרות ל־200; 30 ל־300 ו־27 ל־400.
ברשויות המקומיות ובמגזר הפרטי הזהירו ששינוי התעריף יהפוך את הקמת הגגות ללא כדאית. וכעת, מנתוני רשות חשמל כפי שהועברו ל"כלכליסט", מסתמן שהאסדרה החדשה אכן דוחפת את השוק מטה. מאז החלה האסדרה החדשה, מרבית הגגות סולאריים אותם מבקשים יזמים להתקין הם גגות קטנים, של עד 100 קוט"ש. למעשה, מתוך 14,184 בקשות להקמת מתקנים, רק 897 גדולים מ־100 קוט"ש; ומתוך 5,620 מתקנים שחוברו רק 13 גדולים מ־200 קוט"ש, ו־5 גדולים מ־300 קוט"ש.
בחברת החשמל אמנם מדגישים שמרבית התשובות שניתנו בשנתיים האחרונות הן חיוביות. אך יש כאן מכשול: מדובר בתשובת ״חיוביות חלקית״, המיועדת בעיקר ליצרנים המעוניינים בצריכה פנימית — של החשמל שהם מייצרים על הגג. כלומר, לא ליצרנים המבקשים למכור חשמל לרשת. ללא היתר הזרמה לרשת, הופכת הקמת המתקנים ללא כדאית. מחברת החשמל לא נמסרו נתונים באשר לתשובות חיוביות מלאות המאפשרות מכירת חשמל לרשת בהיקפים שיהפכו את ההקמה לכדאית.
לדברי פרנס, ״האסדרה הנוכחית גורמת לאנשים לא להקים גגות סולאריים, ומכניסה כמויות נמוכות לרשת. זה צריך להדאיג את רשות החשמל נורה אדומה. היא צריכה לשנות את האסדרה ולייצר אופק וודאות לתחום. גם האסדרה הנוכחית מסתיימת ב־2023. חברות לא יכולות לעבוד עם אופק של עד סוף דצמבר. התרענו באוגוסט שהשוק נכנס לטלטלה. הריביות שוחקות את הכדאיות, הרשת גומרת אותנו, האסדרה לא משתלמת. אבל אף אחד לא מקשיב לנו".
התחום נמצא בדעיכה מאז 2021, ומעבר למצבה של רשת החשמל, שחונק את התחום, האסדרה עצמה עיוורת לשינויים שחלו בכלכלה ובראשם התייקרות הציוד והריבית במשק. לדברי פרנס "האסדרה היתה אמורה להיות צמודה לתוצאות מכרזים שהרשות רצתה לפרסם וכך לשקף את העלויות בשוק אבל זה לא קרה כי הרשות הפסיקה לפרסם מכרזים. אז שלא יתפלאו שחברות נסגרות ושאנשים שלמדו את המקצוע הולכים הביתה, במקום לעזור למדינה להגיע ליעדים שלה. אם הרגולטור לא יודע לאפשר צמיחה בשוק הגגות הצרכניים, הוא יכשיל את התחום בכללותו. אין שוק סולארי ללא שוק ערני של צרכנים שמייצרים חשמל על הגגות שלהם״.
עסקים רבים בתחום מספרים לא רק על האסדרה הממשלתית הכושלת וחסמי הפיתוח של הרשת, אלא גם על קשיים עולמיים שאיתם הם מתמודדים, בזירה של ריבית עולה ותקופה של אי ודאות כלכלית גוברת. התשומות מתייקרות ואיתן מחירי הפאנלים הסולאריים, שתלויים בין היתר במחירי הפוליסיליקון, שעלו פי 3 בשנה. כל אלו מייקרים הקמת פרויקטים — בין אם עתידיים או כאלו שכבר נמצאים בשלבי הקמה כעת. עליית הריבית והאינפלציה שוחקות את כדאיות הפרויקטים, בעוד שלא בכל האסדרות הקיימות, המחיר שמקבלים היזמים צמוד למדד.
הריבית העולה מצננת את העסקים ומכניסה אותם לקשיים גדולים, גם במבט צופה פני עתיד. הקמה של פרויקטים תלויה ברכש ציוד, מציאה של גגות או שטחים, השכרה שלהם, הקמה, אישורים רבים — ודרך ארוכה עד חיבור המתקן — שנמשכת בין חודשים לשנים. אלא שכשהריבית עולה והבנקים מקשים על העסקים בקבלת הלוואות, המצב מחמיר. השבוע, אמר המשנה לנגיד בנק ישראל, אנדרו אביר, כי הריבית תעלה מעבר ל־4% במידה שהאינפלציה תמשיך לעלות מעבר לצפוי. ״אנחנו כמו קטר שנסע במהירות ואז הורידו אותו מהמסילות״, אומר אחד היזמים. ״זה יהפוך עוד ועוד פרויקטים ללא כדאיים״.
לדברי דניאל ביטון, יזמית אנרגיה מתחדשת המקימה מערכות על שטחים ובהם גגות ומאגרי מים, ״זאת שנה קשה והרבה פרויקטים יצאו מטווח כדאיות כלכלית״, מספרת. ״הסכום שאנחנו מקבלים נשחק. הריביות עולות בחדות, וגם הרווח שהבנק מעוניין לקבל גדל. הפרויקטים לא כדאיים לעומת פרויקטים של שנים קודמות. השוק בהאטה, חברות פושטות רגל ונסגרות.
"ב־2023 יהיה מקום לחברות גדולות מונפקות שיש להן הרבה כסף, או כסף ציבורי, או חברות שיש להן רקורד מאוד חזק מול הבנקים ועם צבר הקמות משנים שעברו, או ליזמים אופטימיסטים שמאמינים שהמצב יישתפר. זה יהיה תחום של 'אני מאמין׳. אבל הרבה יזמים ייעלמו.
"פרויקטים שאנחנו עושים בארה״ב יותר כדאיים כלכלית — שם המחירים צמודים למדד, התעריף גבוה ואין הגבלת גודל, פשוט להקים מתקנים כי הרגולציה אחידה וברורה, יש החזרי מס והטבות לתעשייה. בישראל נותנים לך את המינימום שאפשר, הרגולציה משתנה ואין מקום ברשת. אנשים מבינים שיש חלופות טובות יותר בחו״ל, אבל לנו חשוב להיות פה. אנחנו גרים בעוטף עזה, אנחנו אוהבים את המדינה וחשוב לנו שתהיה לנו כאן חברה שהיא הבסיס שלנו, ולא רק בארה״ב. המדינה צריכה לתקצב כאן פרויקטים סולאריים כמו שעושים במדינות אחרות. אחרת, היא גם לא תגיע ליעדים״.
בעוד שבזירה המקומית נרשם דשדוש עקבי בתחום האנרגיה המתחדשת, בעולם ממשלות מתמרצות את הרחבתו של התחום, והוא מצליח לצמוח למרות סימני המיתון. חוק הפחתת האינפלציה של הממשל האמריקאי מצליח להוביל לתנופת אנרגיה מתחדשת, שכן הוא מזרים 369 מיליארד דולר במשך עשור לתמיכה במעבר לאנרגיה מתחדשת, לרבות מענקים והלוואות לעידוד מימון ופריסה של פרויקטים חדשים, וזיכויי מס בבניית מתקנים. באירופה, תוכנית האיחוד REPowerEU, כוללת השקעה של 210 מיליארד יורו עד 2027 בגמילה מהגז הרוסי ובמעבר לאנרגיה מתחדשת.
לישראל אין תוכנית דומה, והיעדרה מורגש בשטח: בענף הסולארי, וגם ביכולתה של ישראל לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה, כחלק מהמאבק העולמי במשבר האקלים. גם היעדים הצנועים שהציבה ישראל בתחום, מצויים באיחור כרוני. ב־2020, ייצור החשמל אמור היה להתבסס על 10% של אנרגיה מתחדשת. אך בתום 2022, היעד טרם הושג במלואו, ויעד הביניים שהוצב ל-2025 — 20%, נראה כעת רחוק מהישג יד. אנשי מקצוע גם מטילים ספק ביכולת להשיג את היעדים שהוצבו לסוף העשור: 30%, אם לא יהיה שינוי משמעותי בשטח.
דני דנן, בעלי חברת גרינטופס המוכרת ציוד לעשרות מתקנים בשוק, מסכם את המצב בו נמצאים העסקים הקטנים והבינוניים בתחום הגגות בארץ: ״בזמן שאנחנו רואים כאן בארץ פחות עסקאות ומרגישים ש־2022 היא חלשה יותר מבחינת התקנות וחיבורים, אנחנו מוכרים גם לספרד ולאיטליה — ושם זה הפוך. באירופה יש הייפ חיובי לסולארי. אם בעבר הם התרגלו להיות נרקומנים של גז זול, אז משבר האנרגיה שם מוביל אותם לאנרגיה מתחדשת. אנחנו רואים שהם מתגמלים בחוקים של החזרי מס, הנחות בארנונה ורגולציה מקלה כדי לעודד סולארי. כאן, השוק מתכווץ. אין מדיניות של לדחוף את התחום קדימה, ובדרך יש המון מכשולים. אם בחו״ל הולך כל כך טוב, למה ליזמים להתעקש על ישראל״.
מחברת החשמל נמסר בתגובה לנאמר בכתבה כי "בכל שנה מושקעים כ־4 מיליארד שקל בפיתוח הרשת. בשנת 2021 הקבלו תשובות חיוביות לכ־88% מכלל המתקנים, בשנת 2022 עקב הגודש ברשת קיימת ירידה בשיעור התשובות החיוביות לכ־74%. כדי להגדיל את כמות התשובות החיוביות, אנו מאיצים את תוכנית הפיתוח, פועלים לפישוט הרגולציה מול רשות החשמל, מתמרצים יזמים על ידי רגולציה מתאימה להקמת מתקנים במרכז הארץ ועוד״.
מרשות החשמל נמסר: "הרשות פועלת במגוון אסדרות. במסגרת האסדרה המדוברת נרשמו למעלה מ־14 אלף בקשות לחיבור וישנו פרק זמן של כשנה וחצי עד לחיבורם הממשי, אי לכך לא ניתן להסיק מהנתונים בשלב זה את כמות החיבורים בפועל. הנתונים המלאים יפורסמו בפברואר הקרוב״.
